לא מעורב, משפחתי

כותרת:

 

 

משנה:

 

 

טיזר:

הרב אברהם סתיו: כאשר השחייה עצמה היא בנפרד, אבל בדרך עוברים באופן זמני ליד חוף מעורב, אפשר להקל בדבר. אם שומרים על ריחוק מסוים, גם אם אפשר לראות אלו את אלו, אפשר להקל בלבוש צנוע

 

טיזר:

"לעיתים נדירות נלך לחוף כולנו כמשפחה, אבל זה יהיה לחוף צדדי ויותר למטרת טיול או משחק בחול"

 

טיזר:

"אני זוכרת מקרה בו הייתי עם אחים שלי בכנרת לפני המון שנים, היינו בתוך המים וראינו משתזפת על החוף בלי חלק עליון. זה היה בחוף משפחות"

 

כיתובי תמונות:

צילם חגי הוברמן

הרב אברהם סתיו. צילום: רמי זרנגר

 

 

נפתלי לבקוביץ. צילום באדיבותו

 

אבישג אדרי

 

הקיץ הגיע, ועמו אחד הבילויים העיקריים של העונה החמה בקיץ ובחופש הגדול – רחצה בים ובבריכה. אלא שבציבור הדתי, כמעט כמו כל נושא, גם נושא הרחצה הופך למאד מורכב. אנחנו כציבור דתי רוצים צניעות והפרדה בהתאם להלכה, אבל במקביל חשובה לנו מאד החוויה המשפחתית, ולעיתים היא גם הכרחית כשאבא לא פנוי ואמא רוצה לקחת איתה את כל הילדים לים או לבריכה, או כשרוצים ללכת לבלות ביחד כל המשפחה. אז מה עושים?

בהתחלה הפרדנו בין ים מעורב ובריכה מעורבת לבילוי במעיינות. אמרנו לעצמנו שמעיין זה משהו אחר. זה חלק מהטבע. אף אחד לא בא לשם להשתזף כמו לחוף ים, ואפשר למצוא איזו פינה צדדית או ללכת כשלא מאוד עמוס. אפשר להסתדר.

אני לא יודעת כמה ההסברים האלה נכונים, אבל אני מניחה שרבים מקוראי 'מצב הרוח' יזדהו עם הדברים ויגידו לעצמם שהם לא הולכים לחוף מעורב כמובן, אבל מעיינות לא נכללים בקטגוריה.

ומה לגבי חוף ים מעורב? בשנה האחרונה גיליתי לתדהמתי שרבות מחברותיי ה'דוסיות', שמקפידות על קלה כבחמורה, נוסעות לבלות בחופים המעורבים בכנרת עם כל המשפחה. כששאלתי כיצד זה ייתכן, נתקלתי בתשובות מתחמקות ובהסברים מטשטשים, שמדובר בחופים שמיועדים בעיקר למשפחות. ילדיי לא הבינו למה אני כל-כך מופתעת. רוב חבריהם וחברותיהם הדוסים והדוסיות הולכים תמיד לחופים המעורבים, זה נקרא מסתבר 'חופי משפחות'.

חשוב לי להבהיר: אין הכוונה לפתרון שנתאר בהמשך אותו הציעו חלק מהמרואיינים – חוף משפחה במובן של מקום שכל מי שמגיע אליו מחוייב בלבוש מינימלי שנקבע מראש. כך שנשמרת רמה מסוימת של צניעות בחוף, וכל משפחה מקיימת בילוי בנפרד משל עצמה. פתרון זה הועלה ע"י דתיים בשנים האחרונות, אולם למיטב ידיעתי טרם יצא אל הפועל. חופי המשפחות המתוארים בכתבה זו משמעותם שונה: חוף שרוב המגיעים אליו הן משפחות שרוצות לבלות יחדיו, חלק לא מבוטל מהן דתיות. אולם גם בני נוער מגיעים וגם אנשים שלא מקפידים על כללי לבוש מסויימים. בקיצור, חוף מעורב, עם אוריינטציה משפחתית יותר.

דגנית ובנצי לוין עם ילדיהם. צילום: אייל שלו

לאור התגלית ובהשפעת חברותי, העמסתי גם אני את צאן מרעיתי על הרכב וירדנו לכנרת לחוף גופרה 'המשפחתי' (מזל שלא שאלו אותי "אם כולם יקפצו מהגג גם את תקפצי?" כי אין לי תשובה ברורה). תפסנו לנו פינה, ושכנענו את עצמנו שזה בסדר: באמת אין הרבה אנשים, באמת הרוב לבושים (אבל ממש לא כולם), ואפשר לתפוש פינה בצד ולהיות קצת לבד, וכמובן להישאר עם הבגדים. ועדיין נותרתי בתהיותיי, האם אפשר לשמור כך על ההלכה?

פניתי לחברות רבות בבקשה להתראיין בנושא, וכמעט כולן סירבו (18 זה המספר המדויק של סירובים להתראיין). חלק אולי מחוסר עניין בנושא או רצון להתבטא בציבור, והרוב לדעתי מהסיבה הפשוטה שיש כאן קונפליקט לא פתור בין רצון לשמור על ההלכה ובין הבנה שזה לא ממש כך. כי באמת קשה להסביר את הנושא באופן הגיוני ושלם. מצד אחד כציבור אנחנו טוענים שאנחנו לא הולכים למעורב, מצד שני, ובכן, אנחנו בעצם כן הולכים למעורב. מורכב כאמור.

פתרון טוב ברמה האנושית הפשוטה

אז מה הפתרונות ההלכתיים לסוגיה? הרב אברהם סתיו, שערך את ספרו של אביו, הרב דוד סתיו, 'בין הזמנים' על תרבות הפנאי על פי ההלכה, אומר: "יש הבדל בין אופי הפעילות שאותה מקיימים, לבין דברים שנתקלים בהם בדרך. כלומר: שחייה מעורבת במסגרת שאינה משפחתית היא עניין בעייתי. ומאידך, כאשר השחייה עצמה היא בנפרד, אבל בדרך עוברים באופן זמני ליד חוף מעורב, אפשר להקל בדבר. בטיחות היא מעל הכל כמובן, אבל היא לא מתירה הכל".

לרעיון של חוף משפחות, מקום שבו מגיעים בלבוש צנוע וכל משפחה תופשת פינה ושוחה לעצמה, יש בסיס הלכתי? ולקמפינגים בכנרת שבו מגיעים המוני דתיים לחופים שנחשבים משפחתיים יותר ושם תופסים פינה עם המשפחה – יש היתר?

"אני יודע שיש מודלים כאלה בבריכות שחיה של קיבוצים. אני לא מכיר חוף רשמי שפועל כך. נדמה לי שזה פתרון טוב ברמה האנושית הפשוטה, וכן כפשרה עבור מי שלא מסוגל אחרת, אבל ברמה ההלכתית זה לא מושלם. גם בגלל שכל אחד מגדיר 'צנוע' באופן אחר ולך תפקח על זה, וגם בגלל שעצם הרחצה המשותפת אינה ראויה. אם שומרים על ריחוק מסויים, גם אם אפשר לראות אלו את אלו, אפשר להקל בלבוש צנוע".

התיסכול במעיינות רמת הגולן

חברות שכן הסכימו להתראיין הן דווקא אלו שלא הולכות לשחות בחופים המעורבים, אבל די מתוסכלות מהיעדר החוויה המשפחתית, הן משתפות בתסכול ובפתרונות האפשריים לדעתן.גלעד ציון. צילום: אלה אראל

יעל אופיר מתגוררת עם בעלה ושלשת ילדיהם בגילאי 10-16 בגבעת שמואל. היא משתפת אותנו בחוויה שלהם כמשפחה דתית שרוצה לבלות יחד בים בקיץ: "אכן מתסכל שאין אפשרויות ללכת לים כמשפחה דתית. אנחנו לא יוצאים לקמפינג כי אני שונאת קמפינג. לעיתים נדירות נלך לחוף כולנו כמשפחה, אבל זה יהיה לחוף צדדי ויותר למטרת טיול או משחק בחול, ונשתדל מאוד לבחור מיקום עם מעט אנשים. לא נלך ממש לשבת בים ולשחות יחד כמשפחה. הבת הקטנה שלי מאוד אוהבת ים, אז לפעמים אלך רק איתה לחוף מעורב (האמת שהייתי מעדיפה ללכת גם איתה לחוף נפרד, אבל בת"א יום שישי הוא של גברים והחוף גם לא משהו)".

אז אתם לא הולכים לשחות ביחד?

"כולנו ביחד? לא".

יש לדעתך פתרון אפשרי לנושא הזה?

"בטח, חופי משפחות. עם קוד לבוש שבו כולם לבושים, גם גברים (מכנסי בגד-ים וחולצה) וגם נשים (בגד-ים צנוע כלשהו, מבחינתי גם טייץ וטוניקה תופס)".

דגנית לוין מתגוררת עם בנצי וארבעת ילדיהם, שהגדול שבהם בן שמונה והקטנה בת עשרה חודשים, ברמת הגולן, ארץ המעיינות, שם התיסכול מחוסר האפשרות להיכנס למעיינות שהמקום כה מבורך בהם, רק גדול יותר.

מה הפתרונות שלכם לבילוי במים בימות הקיץ?

"אנחנו כמעט לא הולכים לבילוי במים. גם למעיינות אני כמעט לא הולכת כבר שנים רבות, כי אני מרגישה שזה בזבוז זמן ללכת למקום שבו אני יושבת בחוץ וצופה באלו הנכנסים, מפני שאני לא נכנסת לרחצה מעורבת. אני לא אכנס עם בגדים, זה לא נח, וכשיש שם בנים וגם בנות שנכנסים למעיינות בלבוש מינימלי מאד, זה לא משהו שמתאים לי, ואני לא חושבת שלילדים שלי זה מתאים.

"בתור בת הגולן, זה קצת מבאס. תמיד היו שואלים אותי על המלצות למעיינות, ואני הייתי אומרת 'אני לא יודעת. אני לא מגיעה לשום מקום'".

אז מה האפשרויות שלכם כמשפחה דתית?

"או בריכה סגורה, ואז צריך לראות איך עושים את זה כי אי אפשר ללכת ביחד. מדי פעם נדיר שנוסעים לכנרת ואז גם רק הילדים נכנסים. הפעם הקודמת שנסעתי עם הילדים לים היתה בחנוכה, בחורף, כשאין אף אחד איתנו. ואז אני יודעת שהם יכולים להיכנס למים, ויודעת בוודאות שהם לא הולכים לראות דברים שפחות מתאימים לי. אני לא אקח את הבן שלי לחוף שאני יודעת בוודאות שיש סיכוי שיראה שם בגדי ים מאד חשופים".

יש לדעתך פתרון לסוגיה?

"יכול להיות שחופי משפחות, לא חוף נפרד אלא חוף משפחות עם לבוש שפוי. יש חופים כאלה, אבל תלוי באיזו שעה של היום הולכים לשם, ואם הנוער בחופש או לא. בימי שישי זה כמעט בלתי אפשרי.

"אני זוכרת מקרה בו הייתי עם אחים שלי בכנרת לפני המון שנים, היינו בתוך המים וראינו משתזפת על החוף בלי חלק עליון. זה היה בחוף משפחות, כולם נמצאים שם. בתור אמא אני אומרת שאין מצב שאני רוצה שאולי במקרה הבן שלי יחשף אליו".

מה לגבי המעיינות? יש פתרון לבעיית הצניעות שם?

"במעיינות זה יותר רגוע. במעיינות גם אם נמצאים בבגדי ים, זה לא ברמה של לשכב ולהשתזף, אז זה פחות היסטרי. הבעיה שגם בנים וגם בנות הולכים עם בגדי ים מאד חשופים. בנים קופצים למים עם בוקסר. אח שלי, בתור רכז נוער, הודיע לבנים בטיולים שהם לא יכולים ללכת רק עם בוקסר במים, הם חייבים ללבוש מכנסיים עד הברך כדי שגם הבנות יוכלו להיות איתם בטיול".

נפתלי לפקוביץ' מתגורר בלוד עם אשתו וארבעת ילדיהם בגילאי 5-15. הוא מתאר בפשטות את הפתרון שלהם כמשפחה דתית שרוצה לשחות כמשפחה בצניעות: אנחנו פשוט הולכים לים מעורב, ומשתדלים לא להיות בקרבת אנשים ככל האפשר".

חוף מוסדר עם מציל או חוף שומם? וזה אפשרי, למצוא פינה שקטה באוגוסט למשל?

"מוסדר, כמובן. סכנתא חמירא מאיסורא. פינה שקטה יחסית לרוב אנחנו מוצאים, אבל לא תמיד".

אתם נכנסים למים בלבוש מלא או בגדי ים?

"לבוש מלא, חוץ מהילדים הקטנים".

מה אתם עושים אם אתם לא מוצאים פינה שקטה? מוותרים או נשארים?

"נשארים".

מה לגבי בריכה מעורבת?

"אותם כללים בבריכה מעורבת".

יש לדעתך פתרון לסוגיה של צניעות מול בילוי משפחתי בים?

"בזמנו אמילי עמרוסי הציעה לעשות חופים משפחתיים. זה יכול לעזור בהחלט. לא יודע כמה זה מעשי.

"אני לא יודעת אם חוף משפחות מוסדר ומפוקח אכן עומד בכל גדרי ההלכה. אני בספק גם אם אפשר לאכוף את הנושא, אבל אין ספק שמבחינת צניעות הוא בהחלט יכול לשפר את המצב הנוכחי, שבו רבים פשוט הולכים לחופים מעורבים למרות שהם עצמם נגד זה, ורבים אחרים שנשארים בבית מתוסכלים מהמצב הנוכחי".

צילום: חגי הוברמן

אסור להתרחץ בלי מציל

הרצון לשחות ביחד עם המשפחה בצניעות, גורם לעתים לשקול לשחות במקום ללא שירותי הצלה. אנחנו אומרים לעצמנו שנזהר, שאנחנו יודעים לשחות ושלא ניכנס למים העמוקים, אבל האמת שמדובר במצב מאד מסוכן.

גלעד ציון עובד כמציל בבריכה באלון מורה כבר הרבה שנים, וגם קודם עבד כמציל בבריכה בקיבוץ יבנה ובמקומות אחרים. הוא אומר שלא רק שלאדם רגיל אסור לשחות בלי שירותי הצלה, אלא אפילו למציל, מסוכן לשחות לבד בבריכה או ללא שירותי הצלה בים. "עם כל אהבתי לים, ואני אוהב את הים יותר מהבריכה, אני לא נכנס לשחות  ללא מציל. כיוון שיש גלים, יש סלעים, אדם יכול לחטוף מכה ברקה ולהתעלף. כמובן לשבת ליד החוף ולהשתכשך בתוך המים אפשר, אבל לא להיכנס לתוך המים. כיוון שהים פשוט מטורף ויכול בשניות לזרוק אדם למרחק של מאה מטר, במיוחד שאנשים לא יודעים שהם נסחפים".

גלעד מבקש להזכיר שחשוב להקפיד על שתיית מים, גם ובעיקר כשמבלים בים ובבריכה, מכיוון שקל יותר להתייבש שם בלי ששמים לכך לב. וכמו שאמר כאן בראיון נפתלי לפקוביץ', "סכנתא חמירא מאיסורא".