מפלגותיו השונות של הציבור הדתי לאומי, שקמו ונפלו בשבע מערכות הבחירות של העשור האחרון, שבהן רצו לכנסת שמונה היערכויות שונות של מפלגות המגזר הדת"ל, ובכל פעם בהנהגת ראש מפלגה אחר, הן סימפטום שיש בכוחו להעיד, שהייצוג הדת"ל בעתיד הנראה לעין לא יגיע לאיזושהי רמה של יציבות בסיסית.
כך קובע ד"ר מנחם לזר, מנהל מכון הסקרים הפוליטי 'לזר מחקרים', ולשעבר הסוקר הראשי של מכון 'פאנלס פוליטיקס', והסוקר הרשמי של ערוץ הכנסת, בעבודת הדוקטורט שלו, שעיבודה הסתיים בימים אלה ושנכתבה בהנחיית פרופ' אשר כהן מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן.
לזר: "בעשור השני של המאה ה-21 עברה הציונות הדתית תהליכים מואצים ושינויים משמעותיים שניתן לאפיין אותם כמערכת רופפת: ראשיתם של השינויים בניסיון להיערכות מחדש כמפלגת מחנה פתוחה שהגיעה להישג מרשים במיוחד של 12 מושבים בבחירות 2013; בבחירות 2015 דעכה ההצלחה עם ירידה ל-8 מנדטים ובמקביל קמה מפלגת יחד בראשות אלי ישי שאליו הצטרפו גם ציונים דתיים. התחזקות תהליך ההתרופפות של המערכת הציונית הדתית ניכרה בהקמת הימין החדש וכישלונה, והקמת איחוד מפלגות הימין עם עוצמה יהודית באפריל 2019; בהקמה מחדש של רשימת ימינה ופיצולה המהיר בספטמבר 2019; ולבסוף, הקמתה מחדש של ימינה ברגע האחרון לפני הגשת הרשימות לקראת הבחירות הקרבות במרץ 2020".
לזר מזהיר כי "תהליך ההתרופפות המואץ והמתמשך במגזר עשוי להגיע למצב של התפוררות, היינו היעלמותה של מערכת המשנה המפלגתית הדתית הלאומית". אפשרות זו עולה בקנה אחד, הוא טוען, עם הגישה ההולכת ומתפתחת בחקר החברה הדתית הלאומית, הגורסת שכבר כיום לא ניתן עוד לדבר עליה כחברה מובחנת ומוגדרת, וזאת על רקע הפערים ההולכים וגדלים בתחומי הזהות, אורח החיים וכיוצא באלה. "אם גישה זו תתברר כנכונה, משמעות הדבר היא גם היעלמות מערכת המשנה המפלגתית הדתית הלאומית".
עם זאת ד"ר לזר אינו מוציא מכלל אפשרות, בעבודת הדוקטור שלו, שהתחליף להיעלמות הייצוג הפוליטי של המגזר יתבטא בצמצום הייצוג הפוליטי בכנסת של המגזר, למפלגה קטנה שתייצג רק את תת המגזר החרדי לאומי (החרד"לים), שאנשיו מתאפיינים ממילא כמחוברים לתרבות סגורה ומתבדלת יותר בחברה הישראלית, בדומה לחברה החרדית.
לזר מציין כי בעוד ששתי מערכות-משנה מפלגתיות – החרדית והערבית – שומרות על יציבות, מסתמנת הצטמצמות מתמדת בהיקף הייצוג הפוליטי של הציבור הדתי לאומי, העשוי להיטמע ככל הנראה במפלגות אחרות, מימין ומשמאל, שאצלם העניין הדתי אינו תופסת מקום כלל.
לדעת לזר ייתכן שיש בהערכה זו להצביע, על דרך האבסורד, על נצחונה של אידיאולוגיית כלל-ישראל הדתית לאומית, של היטמעות בתוך כלל ישראל. מצד שני, עדיין יזדקק המגזר הדתי לאומי לייצוג פוליטי לצורך קיום מוסדות החינוך היחודיים שלו ושאר המיזמים של המגזר.
המסקנה המתבקשת איפוא, שאינה מופיעה במחקרו של לזר, שאין להוציא מכלל אפשרות, שלקראת הבחירות הבאות תקום מפלגת נישה דתית לאומית חדשה, לכל אותם פליטי המחנה הדתי לאומי, שאינם מוצאים כיום לעצמם בית פוליטי במפלגות הקיימות.
עבודת הדוקטורט נכתבה כאמור בהנחיית פרופ' אשר כהן, שהוא בין היתר חבר מערכת 'מצב הרוח', אשר זוכה לשבחים רבים בפתחה (על אף התהום האידיאולוגית הרובצת בין השניים): "פרופ' אשר כהן, מורי ורבי בעולם מדע המדינה בכלל והמפלגות בפרט, לקח אותי למסע מרתק אל נבכי המגזר הדתי לאומי על רבדיו השונים; ליווה וכיוון אותי לאורך המסע המשותף והארוך, מתוך כבוד ומתן תחושה אמיתית של שותפות לדרך המחקרית".