אילו היה הדבר תלוי בו, היה מג"ד 9213, סא"ל (מיל') יוסי חזות, תושב כרמי קטיף שבחבל לכיש, מעדיף להילחם במרחבי חאן-יונס, מחוזות ילדותו. "אבל לא אנחנו בוחרים איפה אנחנו נלחמים", הוא אומר בראיון ל'מצב הרוח'. "אנחנו חלק מהמערכת. ברור שכשאתה רואה את התמונות יש געגוע גדול".
במקור הוא מנווה דקלים, נשוי לבת עצמונה, איילת אליהו, שהקימה את שכונת שירת הים, באיזור שהיה רבות בכותרות לאחרונה: המוואסי, האיזור אליו התנקזו עשרות אלפי פלשתינים שנטשו את בתיהם בצפון הרצועה. גוש קטיף זה השורשים שלו. בשירת-הים הם גרו במשך שלוש שנים עד לגירוש, שלאחריו עברו ליישוב משכיות בבקעת הירדן. למרות שהיו ממקימי משכיות המחודשת, העדיפו מטעמים משפחתיים לעבור לשכונת כרמי קטיף ביישוב אמציה.
בחייו האזרחיים הוא מנהל מרחב המרכז בחטיבה להתיישבות – וגאה במקום עבודתו. "אם לא הייתי מג"ד", הוא אומר, "הייתי מבקש מצה"ל לשחרר אותי, והייתי מצטרף לחברים שלי, שעושים לילות כימים כדי לשקם את המפונים מהדרום. הם באמת עושים שם עבודה נהדרת".
בסדיר שירת בגדוד 101 של הצנחנים. מאז שמחת תורה הגדוד שלו, ששייך לחטמ"ר אפרים, תופס את גזרת מכבים – מכביש 5 בצפון הגיזרה ועד היישוב נטף בדרומה. גיזרה גדולה ומשמעותית.
אשתי צחקה עלי כשאמרתי לך בשמחת תורה שנרות חנוכה לא נדליק ביחד
בשמחת תורה התקשר אליו אחד המ"פים שלו, כיום הסמג"ד, שסיפר לו ש'קרה איזה משהו מטורף בדרום. לא יודעים בדיוק עדיין מה, אבל קרה איזה משהו מטורף. כנראה יגייסו אותנו'. דקה אחר כך קיבל טלפון ממג"ד מקביל שלו, שאמר שלמרות שעדיין לא קיבלו פקודה, צריך להכין את הגדודים. יוסי התקשה להאמין לתיאורים של אותו מג"ד על המתרחש בדרום. חשב שאותו מג"ד הוזה. בצהריים 70% מהגדוד היו בבסיס. למחרת כבר תפסו את קו התפר. "כשאמרתי לאשתי שנרות חנוכה כנראה לא נדליק ביחד, היא צחקה עלי. היא אמרה: אתה צוחק! זה לא הגיוני מה שאתה אומר! השבוע עברתי את ה-120 ימי מילואים, נכנס אדר ואני עוד במדים. ועוד לפני שהשתחררנו כבר אמרו לנו שבאפריל נתפוס קו בשומרון".
מה אתה פוגש בגיזרה, בקו התפר?
"כשהגענו, האיזור לא היה כל כך רגוע. בימים הראשונים היו המון אירועים בקו התפר. לקח לנו יומיים להתאפס על עצמנו. הקמנו כוחות במקומות שיש בהם אירועים, ודי מהר הרגענו את השטח. בחודש מרץ אשתקד פעלנו באיזור חורון. זו היתה אחת הגזרות החמות ביו"ש בתקופת רמדאן. צחקתי עם החיילים שלי שמה שירינו פה בשבוע אחד, לא ירינו בקו חורון במשך חודש שלם.
"אני רוצה להגיד מילה על חיילי המילואים שלי. הם ראויים לכל הוקרה. אני אומר לחיילים שלי כל הזמן: בסוף, צבא זה מקצוע. לוקחים אנשים שדקה לפני כן כל אחד עבד במקצוע האזרחי שלו, ומרגע שהוא עולה על מדים, הוא מקבל נשק - הוא צריך לעבוד במקצוע אחר. ואת השינוי הזה הוא צריך לעשות מהר מאוד. אני חושב שהגדוד באמת עשה אותו יחסית מהר. כולם הבינו שהם לא יכולים לאפשר לשום אירוע להיות על הגדר.
"וכמובן, כל ההוקרה לבני המשפחות של המילואימניקים, לנשים שלהם ולילדים שלהם. גם הם שותפים להצלחת הגדוד. גם הם ראויים לכל שבח".
יוסי חזות כמג"ד. צילום: דובר צה"ל
השבח לכוחות ההגמ"ר
בעבר היו חדירות של פלשתינים, אלו שכונו שב"חים, בעיקר מבקשי עבודה. מה קורה עכשיו?
"מעטים מאוד עוברים אותנו. אנחנו עובדים פה גם עם היישובים, גם עם כוחות ההגמ"ר שהם עושים עבודה באמת מטורפת. כוחות ההגמ"ר זה אחת ההצלחות הגדולות של המלחמה הזאת, שהם באמת פרוסים ביישובים, ועוזרים גם לנו - גם לי כמג"ד בקו התפר, וגם למג"דים אחרים שפעלו יותר בעומק. ההגמ"ר מעניק לנו שקט תעשייתי ומסייעים לנו בהמון המון היבטים. גם להם צריך להגיד המון מילים טובות, בכלל היישובים.
"בתחילת המלחמה הפלשתינים, מתחושה שישראל נמצאת במשבר, ניסו לנצל את ההזדמנות כדי 'להיכנס בהם', כלומר בנו, והחלו שורפים צמיגים בוערים (צמב"רים) על הגדר, זורקים אבנים על הכוחות. יומיים אחרי שנכנסנו, ירו על אחד הכוחות שלנו על הגדר באיזור בית לקיה. היה לנו מצבור די גדול של אירועים. הקמנו כוחות במארבים. אחרי שפגענו בכמה מתפרעים בברכיים בשבוע הראשון, בירי לעבר הרגליים לפי ההנחיות - פתאום כל הלהבות דעכו. פתאום השטח פשוט נרגע לגמרי. פלשתינים מבילעין היו מגיעים לכיוון מודיעין עילית, זורקים בקת"בים ועושים שם מהומות. אבל אחרי ששלושה אנשים קיבלו כדור ברגל, הסיפור הזה הפסיק.
"האוכלוסייה האזרחית יכולה להיות גאה במח"ט אפרים שאחראי על הגזרה הזאת – אל"מ נתנאל שמקה".
עזתים שהסתתרו בשומרון
"בתחילת המלחמה מצאנו פה במרחב מאות עזתים שהסתתרו בכפרים. הם כנראה עבדו במדינת ישראל בכל מיני מקומות, וכשהתחילה המלחמה והם לא יכלו לחזור לעזה, הם חיפשו מקומות להסתתר בהם, ובדרך כלל הסתתרו ברחבי הכפרים הקרובים לגדר.
כספי טרור שנתפסו בג'נין. צילום: דובר צה"ל
"כפי שאמרתי, יש ניסיונות של מעבר בקו התפר. את חלקם אנחנו מצליחים לסכל עוד לפני שהם עוברים. אנחנו מבצעים מגוון גדול של פעילויות - גם ברמת התצפיות, גם ברמת רחפנים, גם ברמת מארבים. יש כאלו שאנחנו יודעים שהם עוברים אותנו, ואנחנו לא מצליחים לתפוס אותם. זאת גזרה מאוד גדולה, אי אפשר לשים חייל בכל נקודה. אבל אין ספק שכמות הפלשתינים שהיום עוברים בקו התפר בגיזרה שלנו, הם פרומיל מהכמות שעברה כאן לפני המלחמה. כל נושא קו התפר, לא רק אצלנו, אלא בכל גזרת איו"ש, השתנה לגמרי מאז שמחת תורה. גם מבחינת הסד"כ (סדר הכוחות), גם מבחינת ההתייחסות לתפר, וגם מבחינת התגובות של הצבא. ברגע שהצבא יותר נחוש, הוא יותר אגרסיבי, הפלשתינים מבינים את זה, וזה מוריד להם את הרצון לעבור. לא שאין בכלל חדירות, אבל המספרים הרבה הרבה יותר נמוכים ממה שאנחנו מכירים בדרך כלל".
למרות שכל המעברים האלה זה שב"חים. היה ניסיון גם של פח"ע לעבור?
"אנחנו לא יודעים. בסוף, השב"ח או הפח"עי או הפלילי, אלה דברים שהם מאוד קרובים אחד לשני. בן אדם שמצליח לעבור כדי לעבוד, אם הוא יצליח, בפעם הבאה יעבור שם מישהו פלילי. ויראה כי טוב - יעבור שם גם הפח"עי. אני יודע שבכל הגזרות תופרים את התפר מאוד מאוד חזק. הצבא מתייחס לקו התפר מאוד מאוד ברצינות. וכולם יודעים שקו התפר הוא לא מה שהיה פעם. שאי אפשר להשאיר אותו פרוץ.
"אני החזקתי קו בשומרון לפני שנתיים וחצי. זה היה מתסכל. מאות שב"חים עוברים אותך, ואתה לא יכול לעשות כלום, תודעת גדר - אפס. ב"ה, המציאות היום היא אחרת לגמרי. היום, לצורך העניין, כשעובר אותך שב"ח, אתה מבצע משגרים, אתה מרים רחפנים לאוויר, אתה שולח כוחות - כוחות לעומק, כדי לתפוס אותם בעומק. היום ההתייחסות לשב"ח היא אחרת לגמרי. הצבא בקטע הזה לפחות שינה לגמרי את הגישה. אנחנו מתפללים שזה יימשך כך".
הרסנו בתים של מחבלים שרצחו יהודים
למרות היותם גדוד תפר, ואולי בזכות זאת, הם יכלו לשלוח כוחות גם לפעילות התקפית בשומרון – בג'נין ובנור א-שמס שליד טול כרם. "אנחנו גדוד תפר, אין לנו כפרים בגזרה. ולכן אנחנו יוצאים גם לסייע לפעולות בעומק השטח. מה שאתה לומד בפעילות אחת של 48 או של 52 שעות בג'נין, שום נוהל קרב אחר לא יעשה את זה טוב יותר. פעלנו במחנה פליטים בג'נין עם גדוד נוסף שהיה שם במשימה. אנחנו היינו צריכים לתגבר אותו.
פוצצנו פירים של מנהרות – בג'נין. אמצעי לחימה שנתפסו בג'נין. צילום: דובר צה"ל
"פוצצנו שם פירים. לא של מנהרות התקפיות כמו ברצועה, אלא מקומות מסתור שבהם הם בעצמם מסתתרים ומדלגים מעמדה לעמדה מתחת לאדמה, או שהם מחביאים בהם אמצעי לחימה. בור בעומק של כ-2.5 מטרים שממנו יוצאת חפירה אנכית לכיון מסויים. הגדוד שלנו פוצץ מנהרה אחת, אבל גדודים אחרים מצאו מנהרות שבהם המחבלים יכולים לדלג מנקודה לנקודה".
מזכיר את המטרו בעזה...
"לא. זה ממש לא ברמה של המטרו בעזה, לא בהיקף ולא ברמה ולא בפירי המנהרות".
השמדתם את הפירים?
"כן, השמדנו אותם ביחד עם כוחות ס"פ (סילוק פצצות) של הנדסה.
"בפעילות אחרת, במחנה נור-א-שמס באיזור טול-כרם, מצאנו כמויות מטורפות של מיטענים - עשרות רבות של מטעני נפץ, שפוצצו פיצוץ מבוקר. זאת בנוסף לכמות גדולה של אמצעי לחימה. ביצענו גם המון מעצרים גם של מה חוליות צבאיות, גם של זורקי אבנים, וגם של מנהיגי חמאס".
הרסתם גם בתים כלשהם?
"כן, הרסנו שלושה בתי מחבלים. אחד בכפר דיר-עמר של המחבל שביצע את פיגוע הדריסה במחסום מכבים ב-31 באוגוסט אשתקד. בפיגוע נרצח לוחם צה"ל מקסים מולצ'נוב הי"ד ונפצעו עוד 5 ישראלים, בהם אחד באורח קשה. שלושה מהפצועים היו חיילי צה"ל. זה היה אירוע מרגש. הגיעו המג"ד שלו והמ"פ שלו.
"היינו שותפים להריסת בית מחבל נוסף בקיביה, ביתו של המחבל שביצע את פיגוע הירי בקדומים בו נרצח לוחם גבעתי, סמ"ר שילה יוסף אמיר, בן ,22 מקיבוץ מירב שבגלבוע. והרסנו גם בית של איזשהו בכיר חמאס, שהוא בנה אותו במקום שאסור לו לבנות אותו. וגם השבוע כנראה, אנחנו יהיו שותפים לעוד הריסה של בית נוסף. בקיצור, עובדים פה ב"ה, החטיבה עובדת, ואנחנו כחלק מהעבודה שלה, נמצאים פה ביחד".