כשרוצים לשבח פעולה צבאית מסוימת, אומרים ש'ילמדו את זה באקדמיות צבאיות ברחבי העולם'. כמובן שבדרך כלל זו הגזמה, והכשרות קצינים וחיילים ברחבי העולם לא מתעדכנות בכל פעם שצה"ל יוצא לפעולה מוצלחת. אבל ברור לכולם שעל דבר אחד אין טעם בכלל להתווכח: עוד הרבה אחרי שהמלחמה הזו תסתיים (כן, מתישהו גם זה יקרה), מבצעי הביפר ומכשירי הקשר יהפכו להיות מיתולוגים אצל כל מי שעוסק במודיעין וביון. ההישג הזה הוא כל כך מרשים משום שהוא מצליח לעשות את הבלתי אפשרי: גם לבצע פגיעה סלקטיבית במחבלים - לא, אנשים תמימים לא מחזיקים עליהם ביפר של חיזבאללה – וגם לעשות זאת בקנה מידה מספרי עצום. שני הדברים האלה, פגיעה פרסונלית וחיסול במספרים גדולים אמורים לסתור אחד את השני, אבל כאן הם התלכדו.
ממש בין שתי הפעולות האלו, אולי במקרה ואולי לא, הותרה לפרסום הידיעה על ניסיון החיסול של בוגי יעלון, הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר, בשנה שעברה בתל אביב. זוהי לא מזימה שסוכלה בשלב הרעיון או התכנון, אלא מבצע שיצא ממש לפועל, ובנס לא השיג את מטרתו. מאז נחשפות שוב ושוב כוונות ומזימות שנמצאות בשלבים שונים, שמטרתן לפגוע בבכירים ישראלים, מראש הממשלה ועד בכירי מערכת הביטחון בהווה ובעבר. חיזבאללה, חמאס ואיראן לא היו צריכים סיבות כדי לרצות להוציא לפועל התנקשויות בצמרת השלטון שלנו, אבל מה שקרה כאן בחודשים האחרונים עם חיסולים של בכירים בכל ציר הרשע – רשימה חלקית: מוחמד דף, איסמעיל הנייה, פואד שוכר, מוחמד רזא-זהדי – מעלה את המוטיבציה לתגובה, שממילא נמצאת בשמיים. אסור לשכוח שפעם אחת הם גם הצליחו: ברצח השר האלוף (מיל') רחבעם זאבי הי"ד.
ואיך ישראל מתכוננת לעניין המאד מטריד הזה? האמת שאני לא יודע, כי אין לי מקורות מודיעיניים עלומים. אבל לפחות על פי מה שמתרחש ברמה הגלויה אני מודאג מאד. מתברר שבוגי יעלון בכלל לא היה מאובטח. רק לחשוב על כמות המידע והניסיון שיש לאיש הזה, והמשמעות של פגיעת אויב בו צריכה להדיר שינה מעינינו.
בוגי לא לבד: גם גבי אשכנזי וגד אייזנקוט לא מאובטחים באופן קבוע, שלא לדבר על אהוד ברק, לשעבר רמטכ"ל, ראש ממשלה ושר ביטחון, אדם שמכיר לפני ולפנים את סודותיה של ישראל, שכבר לא זוכה לאבטחה (ראשי ממשלה זוכים לאבטחה למשך עשרים שנה מיום פרישתם מהתפקיד).
לפני מספר שנים יצאתי מאירוע ביפו, והלכתי לעבר החנייה עם אהוד אולמרט ואבי בניהו. ממש נדהמתי כשראש הממשלה לשעבר שאל אותנו, האם אנחנו מכירים תחנת מוניות קרובה. "אין לך נהג או מאבטח?", שאלתי, ואולמרט השיב שבדיוק נגמרה תקופת האבטחה שלו (מאז היא הוארכה שוב). באותו רגע חשבתי כיצד יכול להיות שראש ממשלה לשעבר תופס מונית ברחוב, חשוף לפגיעה מתוכננת או אפילו ספונטנית – הרי לא חסרים אוייבים לכל ראש ממשלה בישראל, בהווה ובעבר. אבטחה לאנשים האלה לא מגינה רק עליהם, אלא גם על כולנו. לא ברור לי איך יכול להיות שמגבילים את זמן האבטחה על ראשי ממשלה – כולם, כולל בנימין נתניהו חייבים להיות מאובטחים למשך שארית חייהם.
המאובטחים הלא חשובים
עניין אבטחת האישים בישראל, כמו עניינים חשובים אחרים, לא ממש מסודר. יש רשימה של 'סמלי שלטון', שהיחידה לאבטחת אישים בשב"כ (730) אחראית לאבטח. מלבד ראש הממשלה והנשיא, כוללת גם את יו"ר הכנסת וראש האופוזיציה – לא בדיוק אנשים שנמצאים במוקד העשייה הרגישה, ולפעמים אפילו לא במוקד תשומת הלב התקשורתית. כאשר שלי יחימוביץ' כיהנה כראשת האופוזיציה, היא ויתרה לרוב על נסיעה ברכב והעדיפה לרכוב על אופניים, וזה מה שעשו המאבטחים הממלכתיים שלה שדוושו אחריה – לא בדיוק מראה רציני. אני זוכר את יוסי שריד, שבלי קשר לתפקידו היה מוצמד לו מאבטח בגלל אינסוף איומים שקיבל, בעת שהגיע אלינו לארוחות שבת, בתקופה שהתגורר במרגליות. יום אחד, אחרי שהפך ליו"ר האופוזיציה בזמן ממשלת שרון, המאבטח הבודד הוחלף בחוליה של אנשי שב"כ שסרקו כל עץ ושיח מחוץ לבית שלי, כאילו בבת אחת התגבר האיום עליו.
לעומת זאת, אנחנו רואים לא מעט שרים בממשלה שמסתובבים ללא אבטחה, מצלמים את עצמם ומודיעים על מקומות בהם יהיו, ומתגאים במפגשים בלתי אמצעיים עם אנשים ברחוב. זה יפה וראוי ששרים מאובטחים בביתם, טוב לדעת שבכל פעם שהם יוצאים מהארץ מתלווה אליהם מאבטח, אבל מה קורה שהם ברחוב הישראלי? בעבר הרחוק היה לכל שר מאבטח, כולל לשרים הזוטרים ביותר.
התחושה כרגע שמי שאחראי על אבטחה משחק אותה קצת ראש קטן – עושה מה שהוחלט, ולא תמיד עם התחשבות במצב הביטחוני המיוחד. מדי פעם מתפרסמות בתקשורת הודעות על עלות האבטחה של אישים שונים, גוררות תגובות על המחיר הגדול, כאילו מדובר באיזה סמל סטטוס או הטבה שהמאובטחים זוכים לה. עבור רבים מהם זו סתם טרדה – הרי אתה חשוף לחלוטין וזה גומר את מעט החיים הפרטיים שיש לך בתור איש מוכר. אבל עבור המדינה זה חשוב. רחבעם זאבי הי"ד זלזל באבטחה, והרצח שלו במלון היאט במהלך האינתיפאדה השנייה זכה לתהודה עולמית והיה אחד ההישגים של הטרור הפלשתיני.
האוייבים שלנו נמצאים היום במצב קשה, והם נואשים להגיע להישגים תודעתיים. התנקשות בבכירים ישראליים תהווה הצלחה גדולה מבחינתם. אסור לנו לעזור לזה לקרות.