מדינת ישראל חיה על חרבה מאז הקמתה. מלבד כמה איים מבורכים של שקט, אנחנו תמיד לקראת מלחמה, אחרי מלחמה או במהלך מלחמה. אמנם צה"ל כבר לא לגמרי צבא העם (רק פחות ממחצית מבני ה-18 בישראל מתגייסים), אבל עדיין השירות בצבא הוא חוויה ישראלית מכוננת, שמחברת בין הדורות השונים כאן.
במצב כזה, לא פלא שהצבא מקבל מקום כל כך מרכזי בחברה הישראלית, וגם בתרבות הישראלית. כמה צרפתים מכירים את ראש המטה הכללי הצרפתי? כמה יוונים מכירים את שמות החטיבות? כמה קנדים יודעים באילו נגמ"שים ותומ"תים משתמש הצבא שלהם? בעצם, כמה מהם בכלל יודעים מה זה נגמ"ש ותומ"ת?
אצלנו לא רק שיודעים, אלא גם מנהלים בתקשורת וברשתות דיונים על טקטיקה צבאית (מאיפה נכנסים לחאן יונס, באיזה חימוש צריך להשתמש בלבנון, מה היה צריך לעשות ברפיח), ומביאים ללא הרף קולות של חיילים מהחזית.
ובכל זאת, דברים השתנו כאן במהלך השנים: בשנות השישים והשבעים, בשיא התפארת של צה"ל, הקצינים הבכירים של הצבא שלנו היו ממש סלבס. בבתי ספר לִמדו את הילדים מי הם חברי המטכ"ל, האלופים התחככו עם מיטב האומנים והידוענים של תל אביב, והציבור זכה להיכרות כמעט אינטימית איתם: כתבות בעיתונים, תוכניות מיוחדות ברדיו ובטלוויזיה – והכל באווירה מפרגנת ואוהדת. היום זה כבר לא קיים. תעשו סקר קצר ותשאלו אנשים מיהו ראש אכ"א או מפקד זרוע יבשה, או אפילו סגן הרמטכ"ל ומפקד פיקוד צפון – אני מבטיח לכם, שמעט ידעו את השמות.
לכך יש יוצא דופן אחד, וזה מפקד פיקוד המרכז.
האלוף אבי בלוט נכנס לאחרונה לתפקיד הזה, כשהחליף את האלוף יהודה פוקס. אי אפשר היה לפספס את הידיעה הזו, ואת הניתוחים שהגיעו בעקבותיה, ואפילו טקס חילופי המפקדים זכה לסיקור תקשורתי. כשירון פינקלמן החליף לפני שנה את אליעזר טולדנו כמפקד פיקוד הדרום, וכשאורי גורדין החליף לפני שנתיים את אמיר ברעם כמפקד פיקוד הצפון, בקושי שמענו על זה. אבל פיקוד מרכז – זה כבר סיפור בפרופיל גבוה הרבה יותר.
זה קצת מוזר: כבר חודשים ארוכים מתנהלת כאן מלחמה בצפון ובדרום, אבל מי שמושך את תשומת הלב הוא דווקא אלוף פיקוד מרכז, שאמנם אחראי על זירה פעילה ומלאת מבצעים, אבל נמצא בסיטואציה אחרת לגמרי.
פיקוד המרכז לא מתמודד עם אוייב חזק יותר או אתגרים טקטיים מסובכים, אבל הוא נדרש לפעול בין שתי אוכלוסיות, וזה מה שהופך את התפקיד של פוקס ובלוט לכל כך קשה. מצד אחד, בשטחי יהודה ושומרון מסתובבים באופן די חופשי גורמים שניזונים מהסכסוך – לפעמים מדובר בשונאי ישראל מרחבי העולם שמטרתם ליצור תיעוד לא מחמיא של צה"ל וישראל על ידי פרובוקציות וסיקור מגמתי. אף מח"ט שמתמרן ברצועת עזה לא עושה את זה כשמצלמות נדחפות לו לפָּנים, לאורך כל הפעולה שלו. אף מפקד בכיר שפועל מול חיזבאללה על הגדר או בעומק השטח, לא צריך לחשוב שכל מילה שלו יכולה לגרום ברגע לסערה תקשורתית עולמית.
בצד השני, פיקוד מרכז, והאלוף בראשו, צריך להתמודד גם עם קיצוניים יהודיים. כחצי מיליון יהודים חיים מעבר לקו הירוק, רובם ככולם אנשים שומרי חוק, אבל קומץ קטן דואג כל הזמן להכתים את שמם. זה קורה בפעולות נגד פלשתינים, וגם באלימות ישירה נגד צה"ל (ניקוב צמיגים, יידוי אבנים וכו'), שמלווה בקמפיין הסתה אישי. אני לא חושב שהיה בתולדות צה"ל קצין שבזמן השירות הצבאי שלו זכה לכל כך הרבה תשומת לב שלילית כמו יהודה פוקס. אני מודה שלא עקבתי אחרי פעילותו והתבטאויותיו, אבל זה כבר מאחורינו.
האתגר של הנהגת המתנחלים
אין אף אדם רציני, בימין או בשמאל, שטוען כי מדובר בתופעה רחבה, ובכל זאת אני שואל את עצמי, האם באמת הדרגים הפוליטיים והרבניים ביהודה ושומרון עושים הכול כדי להילחם בה? ראשי היישובים לא מבינים שאלו לא אנשים משלהם שקצת עוברים את הגבול, אלא פורעי חוק. הגיע הזמן שכולנו נפסיק להשתמש במונח 'מתנחלים אלימים'; אלו פשוט אזרחים אלימים, ללא צורך בהכללה.
וכמו שאי אפשר להעלים עין או לתרץ מעבר על החוק בתל אביב, כך אי אפשר לעשות את זה כשמדובר באזור אחר, כמו שטחי יהודה ושומרון.
את התוצאות של אי ההתמודדת הזו, קיבלנו לאחרונה בהאג ובוושינגטון, עם החלטות חסרות תקדים נגד ישראל, ובמיוחד נגד ההתיישבות ביהודה ושומרון. נכון שמי שאחראים על העליהום נגד ההתנחלויות אלו אותם אנרכיסטים שמפיצים את דיבתה של ישראל בעולם, אבל אותם יהודים אלימים הם אלו שנותנים להם את הדלק להבעיר את המדורות שלהם. ראשי היישובים חייבים להבין שכל תקרית כזו תופסת מייד כותרות ברחבי העולם, ונראית כמו מדיניות רשמית של ישראל. רק גינוי מיידי ומוחלט למעשים כאלו, יאפשר למדינה להתחיל להתמודד מול דעת הקהל העולמית, ואולי אפילו להוציא מעט מהעוקץ של ההפגנות במערב, שמבוססות על בורות וחוסר הבנה של השטח.
אבי בלוט כבר זכה לתואר 'האלוף הראשון בוגר מכינת עלי', ועצם השתייכותו לציונות הדתית והעובדה שבעבר גר לאורך זמן ביהודה ושומרון, סימנו אותו כדמות שאמורה להיות נוחה ליהודים מעבר לקו הירוק. כבר בימים הראשונים לתפקידו, האלוף החדש הראה שהוא פועל על פי החוק ועל פי פקודות צה"ל, ולא מגיע להיות זרוע צבאית של השוליים, והעצבים לא איחרו להגיע.
אף אחד לא יכול לדעת מה עומד לקרות ביהודה ושומרון בחודשים ובשנים הקרובות, אבל זו לא תהיה הפתעה גדולה אם אבי בלוט יגלה פתאום שגם הוא זוכה ליחס מבזה מהקיצוניים. צה"ל, והקצינים הבכירים שלו, לא אמורים להיות הכתובת לתלונות - הרי הם מיישמים את מדיניות הממשלה, שהיא, להזכירכם, ממשלת ימין 'על מלא' עם בצלאל סמוטריץ' כשר במשרד הביטחון.
וכאן השאלה מה תהיה התגובה של ההנהגה: האם תוביל ותגבה את מפקד פיקוד מרכז ואת צה"ל כולו, או שתיגרר אחרי מי שמזיק לאינטרסים של כולנו. במידה רבה, זה מה שיכריע כיצד תהיה הקדנציה של מפקד הפיקוד החדש.