בסוף דצמבר 2016 החליטה מועצת הביטחון את החלטתה המפורסמת – 2334, הקובעת שכל ההתנחלויות באזורי יהודה ושומרון, כולל מזרח ירושלים, אינן חוקיות. למעשה, ההחלטה המפורטת חמורה הרבה יותר מאותה קביעה. כולם זוכרים במיוחד ובעיקר שני דברים מאותו מהלך מפורסם: האחד, שממשל אובמה נמנע מהטלת וטו למרות הידיעה שכאשר מדובר בהחלטת מועצת הביטחון, מדובר בצעד בלתי הפיך שלא ניתן לבטל; השני, שהמהלך בוצע לאחר הבחירות לנשיאות בארה"ב, על רקע הידיעה שדונלד טראמפ ניצח ושהממשל הדמוקרטי איבד את השלטון. במונחים ישראלים, זה בוצע בממשלת מעבר.
ככל הנראה הרבה פחות זוכרים שביידן, אז כסגן הנשיא, לא עמד מן הצד כסתם איזה סטטיסט במהלך הזה. במהלך המלחמה היו רבים שהזכירו לנו שוב ושוב עד כמה הנשיא ביידן הוא ממש ציוני ואוהב ישראל, בניגוד לאובמה לדוגמה. לפחות לפי אחד הדיווחים מאז, היה זה ביידן ששכנע את אוקראינה להצטרף להצבעה האנטי ישראלית החריפה מאוד. אין בכך כדי להוכיח שמהלך דומה עלול בהכרח להתרחש היום, אבל עדיף להיות סבלניים ולהיזהר על רקע הניסיון המר, במיוחד כאשר מדובר בממשל הדמוקרטי.
נראה שכך גם יש לראות את המהלכים השונים של ישראל. רבים במחנה הלאומי מאוכזבים לראות שצה"ל לא מפעיל את מלוא העוצמה ברצועת עזה. כך, לדוגמה, רבים לא מבינים מדוע לא בוצעה במלואה אותה תוכנית אלופים לבודד באופן משמעותי את צפון הרצועה, להעביר את האוכלוסייה האזרחית דרומה ואז לפעול בעוצמה בגזרה הצפונית. כך גם רבות התלונות על החזרה שוב ושוב לאותם מקומות, שלכאורה כבר טוהרו ושצה"ל היה בהם כמה וכמה פעמים בעבר. ולכל אלה מצטרפות הידיעות על התעצמות מחדש של החמאס, התעצמות שככל הנראה מתאפשרת על רקע השתלטותו על הסיוע ההומניטרי הנכנס לרצועה בהיקפים בלתי נתפסים.
כל רכיבי המדיניות שתוארה לעיל ועוד רבים אחרים צריכים להיתפס לאור המצב הרגיש הכרוך במעבר מהממשל הדמוקרטי לממשל הרפובליקני בארה"ב. לא מן הנמנע שפעילות בעוצמה, רבה דוגמת תוכנית האלופים, הייתה מביאה עלינו שורה של צעדים אנטי ישראלים מצד הממשל. ראינו כבר בעבר, ואנו מרגישים גם כיום, את ההגבלות שהטילה ארה"ב על אספקת חימוש מסוגים שונים. אומנם להקת המעודדות הישראליות של הממשל הדמוקרטי מאדירות את שמו, אבל ההגבלות שהוטלו על ישראל במהלך המלחמה כבר ידועות לפחות ברובן.
ריאיון הפרישה של אנתוני בלינקן לניו יורק טיימס מהימים האחרונים, עוד יתפוס את מקומו בהיסטוריוגרפיה של המלחמה. כעת הוא נזכר להודות בעובדה, שבכל פעם שהיה נדמה לחמאס שהלחץ על ישראל גובר, הוא נסוג מעסקה אפשרית לשחרור החטופים. בלינקן בוודאי יודע, כמו כולנו, מי בדיוק ועד כמה הוא לחץ על ישראל. ברוב טובו הוא הסביר שמשום כך עשה זאת לרוב בשקט בחדרי חדרים ולא באופן פומבי.
לאורך כל המלחמה נקט הממשל הדמוקרטי באיומי הפסקת משלוחי נשק, שחלקם גם הגיע לידי מימוש; דרש שוב ושוב להצהיר על היום שאחרי, שם קוד להסכמה עקרונית למדינה פלשתינאית; ניסה למנוע מגוון מהלכים צבאיים שחיוניותם התבררה היטב בסופם של דברים. אין כמעט צעד נגד ישראל שלא נוסה על ידי הממשל הדמוקרטי. אפשר לומר שעם כל הכבוד למשלוחי הנשק, ההגבלות הרבות היו בעלות השפעה ניכרת על התמשכות המלחמה שלא לצורך, ואף מנעו אפשרות לעסקה מוקדמת לשחרור החטופים.
אולם בתום השבוע הקרוב, עם כניסת ממשל טראמפ, לא יהיו עוד תירוצים מדוע צה"ל לא פועל במלוא הכוח.