מושג הסניוריטי, ותק בתרגום מילולי, מוכר בהקשר המוגדר של הנוהג למנות לתפקיד נשיא בית המשפט העליון את הוותיק מבין השופטים. הוויכוחים סביב הנוהג הזה נמשכים שנים רבות ועתה הגיעו לכדי עימות ישיר סביב מינוי נשיא בית המשפט העליון.
לפני כשנה הכריז השופט יוסף אלרון שיתמודד על תפקיד הנשיא, למרות שאיננו הוותיק ביותר. ההכרזה עלתה בקנה אחד עם העמדה של השר לוין ושל רבים משרי המשפטים לפניו, שיש לשנות את שיטת הסניוריטי. בגלל התנגדות שאר השופטים לשינוי השיטה, החלה תקופת שיתוק: הוועדה לא כונסה על ידי השר לוין, והמקומות החסרים בבית המשפט העליון לא מולאו.
השבוע הגיש שר המשפטים יריב לוין הצעת פשרה. על פי ההצעה, השופט אלרון יכהן במשך שנה אחת עד לפרישתו בספטמבר 2025 ורק לאחריו יתמנה השופט יצחק עמית שהיה אמור להתמנות בשיטת הסניוריטי. בנוסף, לגבי בחירת שלושה שופטים, הוצע על ידי יריב לוין שוויון. שופט אחד ייבחר מבין שניים שיוצעו על ידי נבחרי הציבור, שופט שני ייבחר מתוך שניים שיוצעו על ידי נציגי השופטים, ושופט שלישי ייבחר באופן מוסכם מתוך שופטי בית המשפט המחוזי.
ההצעה כמובן נדחתה על ידי השופטים שמנהלים קרב על שימור כוחם. השבוע הבהיר בג"ץ שעל לוין חלה חובה לכנס את הוועדה. זה אותו בג"ץ שמזהיר בצדק בפסקי דין רבים מפני ניגודי עניינים, ניגודי אינטרסים ועוד. זהו כנראה המקרה המובהק ביותר של ניגוד עניינים של שופטים, שלמעשה דנים בעצמם ובתפקידיהם העתידיים.
הטיעון המרכזי של תומכי הנוהג למנות על פי ותק נוגע לעצמאות שופטי בית המשפט העליון. מכיוון שידוע מראש, על בסיס ותק בלבד, שנים רבות קדימה, מתי ומי בדיוק יהיו הנשיאים, כל שופטי בית המשפט העליון עצמאיים לחלוטין בפסיקותיהם. כולם יודעים מראש בוודאות אחד משניים: שלא יהיו נשיאים וממילא מדובר בתפקיד השיפוטי האחרון שלהם, או שיודעים בוודאות שהם יהיו נשיאים לכשיגיע תורם כוותיקים ביותר. מכיוון שכך, הם עצמאיים כביכול, ואינם צריכים למצוא חן בפסיקותיהם בעיני החברים בוועדה לבחירת שופטים.
מינוי על פי ותק אכן נראה במבט ראשון רכיב נייטרלי לחלוטין, ללא שום השפעה חיצונית ושיקול דעת זר ולא ענייני. אולם מדובר בהטעיה. הרי ברגע שהדבר הבלעדי הקובע הוא גיל, כל בחירה של מועמד לבית המשפט העליון בתחילת דרכו, נעשית מתוך ידיעה ודאית האם בכלל, מתי ולכמה זמן בדיוק, הוא יהיה נשיא בית המשפט העליון. והרי בנוגע לבחירת השופטים לבית המשפט העליון ידועים ומוכרים הדילים, כולל הפוליטיים, כיפופי הידיים, הפשרות וכל מה ששמענו וראינו בעבר. אז מישהו רוצה לספר לנו שבתהליך הזה לא לוקחים בחשבון את השאלה האם ומתי המועמד יהיה נשיא בית המשפט העליון?
מלבד זאת, בשיטת הסניוריטי עלול להיבחר שופט בלתי מתאים לבית המשפט העליון, נניח בן 55, שאין לנו עדיין מושג האם בכלל ועד כמה, כישוריו מתאימים לתפקיד שופט, שלא לדבר על תפקיד הנשיא. ולמרות זאת, אנו יודעים בגלל חישוב מהיר של גילו ושל גיל השופטים האחרים, שבעוד 10 שנים הוא יתמנה בוודאות לנשיא בית המשפט העליון למשך 5 שנים. ומה, סליחה על השאלה, אם התברר שהוא לא מי יודע מה ביכולתו השיפוטית? ומה אם, נניח, התנהגותו הייתה בלתי ראויה כפי שנקבע על ידי נציב תלונות השופטים?
העימות הזה הוא עוד שלב בהתפתחות המאבק על הרפורמה הנחוצה במערכת המשפט, מאבק שאסור להרפות ממנו.