לצד השמחה הרבה למראה שלוש החטופות הראשונות ששוחררו, הלב התמלא גם תסכול רב על תנאיו הקשים של ההסדר הרע. אלפי בני משפחות הנרצחים בפיגועי העבר רואים בעיניים כלות את רוצחי בני משפחתם משתחררים. על המחיר העתידי הנורא כבר נאמר הכול.
לתסכול נורא גרמו גם תמונות של עשרות רבות של חמושים עטויים סרטי חמאס, וסביבם המון משולהב צמא דם. מה שיש לבני השטן לעשות ביום הראשון שבו הם חופשיים מהפצצות, הוא להקיף שלוש חטופות ולצווח בהתלהבות. חלק גדול מהם היה מוגדר ומתואר על ידי אנשים בקרבנו, חלקם בעלי השפעה כמו הפצ"רית, בלתי מעורבים.
אבל התמונה מרתיחת הדם הזאת הייתה מבוימת היטב, מהונדסת, בזווית צרה מאוד, על ידי ארגון רצחני שהנדסת תודעה היא מומחיותו. התמונה סיפרה כביכול על אזור שלא נפגע מאש חיילינו שבו המונים לבושים היטב הרחוקים מלהיות מורעבים. אולם התמונה האמיתית של אותו אזור בדיוק מראה את המציאות האמיתית. כשהתמונה נפתחת, מתרחבת והופכת יותר ויותר למבט-על, מתגלה האמת על רצועת עזה ההרוסה והחרבה. זו שייקח הרבה מאוד שנים וכסף לשקם אותה, אם בכלל הדבר יתאפשר, ואם בכלל ישראל תאפשר.
ומכיוון שההסדר הרע הזה כבר נחתם, ראוי שנסתכל על התמונה הרחבה יותר, זו שמעבר לתנאים הקשים שבמידה רבה נכפו עלינו.
מדינת ישראל היא חלק מפאזל גיאו-פוליטי אזורי מורכב וסבוך, שממש כעת משתנה ברמה היסטורית וחסרת תקדים. בקרוב מסתיימת הפסקת האש בצפון ועדיין לא ברור לאן פניה של לבנון בכל הנוגע לישראל. בסוריה צמח בן לילה שלטון ג'יהאדיסטי, גם אם כרגע הוא עוטה עניבות וחליפות כדי להסתיר את האמת על מהותו.
ובעוד אנחנו הורסים בהדרגה ובעוצמה את ציר הרשע השיעי, טורקיה מנסה לרקום ציר רשע סוני עם חלום הח'ליפות העות'מנית. יש לזכור שאיראן כמדינת סף גרעינית עוד לא טופלה. בתוך כך הולך הצבא המצרי ומתעצם ברמות בלתי נתפסות. ברור לכול שאין לו אוייבים בדרום או במערב המצריכים צבא כזה. וזה רק הפאזל המזרח-תיכוני.
הפאזל הזה הוא רק חלק – אמנם חשוב – מפאזל עולמי גדול בהרבה. מדינות אירופה המערבית מוצאות את עצמן מול מלחמת רוסיה-אוקראינה ואיום רוסי לאחר תהליך ארוך של צמצום דרמטי של כוחות הצבא שלהן. טראמפ כבר הביע את כעסו על כך שהן לא עומדות בהתחייבויות הצבאיות שלהן לנאט"ו. לרבות מהן בעיות קשות מול – איך לא – אוכלוסייה מוסלמית הולכת וגדלה. ולא אמרנו עדיין כלום על מאבק העל המפורסם של ארה"ב מול סין והשפעותיה ברחבי העולם.
ובתמונה הרחבה הזאת, אפילו נתמקד רק בזו האזורית, שלנו, ישראל תתקשה מאוד להתמודד לבדה ללא תמיכת הממשל החדש בארה"ב. היא תידרש למלוא היכולת, הכישורים, המאמצים והתחכום כדי לבסס את כוחה ומעמדה במסגרת ההיסטוריה המשתנה לנגד עינינו בכל יום.
לצערנו, ממשל טראמפ פתח דווקא בהפעלת לחצים גדולים מאוד על ישראל להסכים להסדר עם התנאים הקשים הללו. אבל אסור לנו לשקוע בתמונה הצרה והמצומצמת. הנה, לדוגמה, באותו ממשל ממש צומח מחדש רעיון העברת האוכלוסייה העזתית מחוץ לרצועה. רבים מאוד, כולל בכירים מאוד בממשל החדש, הם אוהדי ישראל מושבעים. אהדת ישראל היא חלק מאמונתם ואת זאת על ישראל למצות עד תום.
אחד המשפטים המפורסמים ביותר בעולם הכדורגל הוא 'כדורגל משחקים תשעים דקות ובסוף הגרמנים מנצחים'. איש הקריאייטיב המוכשר אסף וול טבע משפט שראוי שנשים אותו לנגד עינינו: 'היסטוריה משחקים נצח, ובסוף היהודים מנצחים'.