קמפיין 'בחירות עכשיו' מתנהל מזה כמה שבועות, בהשקעה כספית עצומה ברשתות ובעיתונות. פחות חשוב מי בדיוק עומד מאחורי הקמפיין כי ממילא יצוץ איזה שם, ישן או חדש, של אחת מזרועות התמנון המוכר לנו מהמאבק בממשלה מלפני המלחמה.
הניסוחים בקמפיין מזכירים את ההפכים המפורסמים מהתעמולה הטוטליטרית בספרו של גורג' אורוול '1984'. במשטר הטוטליטרי, שטיפת מוח מתמדת מתנהלת באמצעות 'שיחדש', שפה ההופכת לחלוטין משמעויות של מילים. סיסמאות המפלגה הן "מלחמה היא שלום, חירות היא עבדות, בערות היא כוח". המקום שאליו נלקחים האסירים לחקירות הוא 'מיניסטריון האהבה'. המשרד האחראי על שכתוב ההיסטוריה על ידי העלמת עובדות ושתילת כזבים הוא 'מיניסטריון האמת'.
תעמולת קמפיין 'בחירות עכשיו' הייתה יכולה להשתלב בקלות באותו 'שיחדש' של אורוול, שתכליתו לשטוף את מוחם של האנשים תוך שימוש בהפכים: "חייבים מנהיגות מאחדת שתמנע קרע בעם, חייבים בחירות, יחד. מחדש". הבנתם את זה? "מאחדת", "תמנע קרע בעם" "יחד" ואז "חייבים בחירות". שהרי כידוע לכולם במקומותינו שאין תקופה אחדותית כל כך, מאחדת כל כך ויוצרת שבת אחים ביחד כמו זו שבה מתנהלים קמפיינים של בחירות. וכמו שכתב אסף וול, זה כמו קמפיין "חייבים למנוע התקף לב, חייבים לעשן ולצרוך סוכר".
במקביל, ממש במקרה, כאילו בלי קשר, 170 לשעברים, וטרנים בכירים מהממסד הבטחוני – צה"ל, השב"כ והמוסד – יצאו בקריאה 'צו השעה לתקומת ישראל – בחירות עכשיו'. זה יותר ממדהים. הקוראים מתבקשים לעצור לרגע ולחשוב אילו דברים מתחברים אצלם למילים נשגבות כמו 'צו השעה לתקומת ישראל'? ואם היינו מבצעים סקר מקצועי בשאלה מהו בעיניכם 'צו השעה' כעת, כדי לקדם את 'תקומת ישראל', מה היינו מקבלים? בחירות??
בחירות, יש לזכור, הן חיוניות לעצם קיומה של דמוקרטיה. אולם בחירות הן בעצם מהותן תחרות בין קבוצות חברתיות נבדלות, אינטרסים מנוגדים ורעיונות סותרים. ותחרות היא מהמילים העדינות ביותר לתיאור בחירות המתנהלות על מי מנוחות. מדובר למעשה במאבק, ופעמים רבות, בוודאי בישראל, הכוונה למאבק חריף במיוחד. בחירות מביאות לחידוד הבדלים ולהדגשת ניגודים, פעמים רבות אף בצורה מוגזמת במיוחד. ואת כל אלה מנסה הקמפיין האורווליאני לחבר לאחדות, יחד ולתקומת ישראל. זאת, באמצע מלחמה רב-זירתית, כשמלחמת הצפון ממתינה לנו מעבר לפינה.
ההתחסדות והצביעות לפחות של חלק מאותם חותמים על הקריאה לבחירות בולטות במיוחד. חלקם, בעיקר אלה שהפכו לווטרנים בכירים לא מזמן, היו במוקדי השפעה שונים. הם היו שותפים בכירים לאווירה, להערכות המצב ולעיצוב המדיניות שהובילו לכשל הנורא במתקפת הפתע ולכשל הקטנת צבא היבשה. כמה מהם תמכו במפורש ואף היללו ופיארו את 'הפסקת ההתנדבות' למילואים, מונח מכובס לסרבנות, כמהלך לגיטימי וחשוב נגד הממשלה בשנה שלפני המלחמה. במילים אחרות, הם תמכו בפגיעה בכשירות המבצעית כאמצעי במאבק פוליטי.
בקמפיין 'בחירות עכשיו' חסרה האמירה הברורה והכי חשובה שבלעדיה אין דמוקרטיה: האם בכלל ובאיזו מידה הם יקבלו את תוצאות הבחירות. הרי אם יש משהו שהוכח בשנת המאבק שלפני המלחמה, הוא שתוצאות הבחירות לא מקובלות עליהם. ולא סתם לא מקובלות, אלא שמדיניות הממשלה הנבחרת פסולה עד כדי קריאות לפגוע בכלכלת המדינה, במדיניות החוץ שלה ובכשירות המבצעית של צה"ל.
אל תטעו, קמפיין הבחירות הוא רק כותרת חדשה לקמפיין הישן והמוכר נגד הממשלה, עם אותם מארגנים, המשך הקמפיין מהשישה באוקטובר שלפני המלחמה.