הרשימה המשותפת הפכה בשנים האחרונות למושג השמור בעיקר לרשימה המאגדת את ארבע המפלגות הערביות או לפחות שלוש מהן. אולם רשימות משותפות היו מאז ומתמיד חלק מהמפה הרב-מפלגתית בישראל. מאז ההעלאה המיותרת וחסרת התוחלת של אחוז החסימה ב-2015, תופעת הרשימות המשותפות הפכה נפוצה עוד יותר ושינתה פניה.
רשימה לכנסת איננה מפלגה, אף שקיימת נטייה לערבב ולבלבל בין המושגים. מפלגה היא ישות משפטית המוגדרת בחוק המפלגות כקבוצת בני אדם "שהתאגדו כדי לקדם בדרך חוקית מטרות מדיניות או חברתיות ולהביא לייצוגם בכנסת על ידי נבחרים". מפלגה עשויה להיות קיימת רשמית, אך לא להגיש כלל רשימת מתמודדים לכנסת, ויש עשרות רבות כאלו שאינן פעילות.
רק מפלגות רשומות רשאיות להגיש רשימות להתמודדות בבחירות. רשימה עשויה להיות חד מפלגתית, דוגמת הליכוד, ש"ס ויש עתיד. אולם רשימה יכולה להיות מוגשת על ידי מספר מפלגות ללא הגבלה, מה שהופך אותה לרשימה המשותפת לכמה מפלגות.
הרעיון המרכזי והמקורי מאחורי האפשרות לרשימה משותפת הוא, שהיא תהיה פתח לשיתוף פעולה הולך ומעמיק, ארוך טווח, מה שיצמצם את ריבוי השחקנים במערכת. בשיאו האפשרי של התהליך, רשימה משותפת עשויה להפוך למפלגה אחת שרכיביה החליטו על מיזוג. הליכוד ומרצ הן דוגמאות למיזוג שראשיתו ברשימות משותפות.
אולם כיום, לא רק שהרשימות המשותפות לא מתמזגות בהדרגה, אלא הן בלתי יציבות בעליל. בכנסת כיום יש רק רשימה משותפת יציבה אחת המציינת 30 שנה להקמתה: יהדות התורה המשותפת לדגל התורה ולאגודת ישראל, שאף הן השמיעו קולות של פירוק השותפות עד לאחרונה.
לעומת זאת, תקצר היריעה מלפרט את הרשימות המשותפות הקמות ומתפרקות בכל מערכת בחירות. רק בשנים האחרונות ראינו את העבודה-גשר; העבודה-גשר-מרצ; כחול לבן כצירוף של חוסן לישראל-יש עתיד-תלם; איחוד מפלגות הימין של הבית היהודי-האיחוד הלאומי-עוצמה יהודית; ימינה של הימין החדש-הבית היהודי-האיחוד הלאומי; ועוד.
כיום זה המחנה הממלכתי, הציונות הדתית-עוצמה יהודית, וימינה-הבית היהודי, אלא אם הספיקו להתפרק לאחר כתיבת שורות אלו כפי שקרה לרוח הציונית. יש מי שמוכן להעריך שהן יישארו משותפות לזמן רב?
מאז 2015 זה קורה בעיקר בגלל אחוז החסימה הגבוה והמיותר, המעודד הקמת רשימות משותפות לא מאהבה או קרבה, אלא משנאת אחוז החסימה. מכאן תיאור השותפות כבלוק טכני, מונח חסר כל משמעות חוקית. הוא נועד להבהיר שהבלוק לא הוקם מתוך קרבה, אלא רק כדי שבלוק אחוז החסימה לא יישבר על ראשן. מיהרנו לשמוח בבחירות 2020-2019 על כך שמספר הרשימות הזוכות פחת מ-10, לראשונה בהיסטוריה. רק שכחנו שבמקביל נע מספר המפלגות סביב 20, מעל שתי מפלגות בממוצע לכל רשימה. לא רק שהדבר לא נקשר ליציבות אלא ההיפך הגמור.
זה מחזיר אותנו לקביעה שאחוז החסימה לא ממלא אחר שום ציפייה ממנו. לא מן הנמנע שהוא זה שיפיל את אחד משני הגושים בעוד חודש וחצי. ההיסטוריה, כדאי לזכור, הן הקרובה והרחוקה, מבהירה שאחוז החסימה תמיד הפיל דווקא את גוש הימין. אולי הפעם יהיה שינוי והוא יעבוד לרעת גוש השמאל.