תכלה שנה וקונספציותיה

הצלחות מרשימות, במיוחד הן מדהימות ברמה עולמית והיסטורית, עלולות להשכיח מאיתנו עד כמה הקונספציות שהביאו עלינו את השנה האחרונה חיות ובועטות. כדאי להיזכר לרגע רק בכמה דוגמאות ובהן התפיסה שעדיף לעצור את המלחמה ותמיד נוכל לחזור אליה בעוד שנה או שנתיים. ומדובר בהצעה שהועלתה לפני שבכלל השתלטנו על ציר פילדלפי, ואפילו לפני רפיח. או על האמירות בצמרת הביטחונית, שהבטיחה שתוכל לתת מענה גם ללא פילדלפי.

נתמקד לצורך הבהרת הדברים בשניים, יוסי ביילין וישראל זיו. ייאמר מיד שלא מדובר בשני אנשים מוזרים או חריגים, המבטאים איזו עמדה שלהם בלבד או של קומץ קטן. בניסוחים שונים ומגוונים ניתן למצוא את תפיסותיהם ואמירותיהם בקרב לא מעט מאלה הנחשבים לאליטות. ומה שחמור בקרב חלקים נרחבים בממסד הביטחוני.

לפני כמחצית השנה, בעוד עשרות ישובים ועשרות אלפי אנשים מפונים מבתיהם, מוצא ביילין את הפתרון בלא פחות ולא יותר מאשר "המסמכים שיכולים להוביל לפתרון מול לבנון". איראן מנהלת נגדנו מלחמת התשה באמצעות שליחיה, אחד מהם ארגון החיזבאללה, אבל יש 'מסמכים', מה אתם יודעים, שיובילו לפתרון. "יש גם פתרונות ביניים", מגלה לנו ביילין, "שעשויים להחזיר את תושבי הצפון לבתיהם, והפתרונות הללו טמונים בעיקר בשני מסמכים חשובים שמומשו באופן חלקי בלבד: האחד הוא הסכם טאיף מ-1989... והביא לידי סיום את מלחמת האזרחים בלבנון, תוך אימוץ החלטה לא לקיים קבוצות חמושות ולמסור את כל כלי הנשק לממשלה".

אפילו ביילין מודה מיד שההסכם "לא מומש בידי חיזבאללה, בטענה שהוא ארגון המגן על לבנון מפני ישראל". המסמך השני שביילין מעלה באוב, הוא לא פחות ולא יותר מהחלטה 1701 שאין אפילו טעם לפרט עד כמה לא היתה שווה את הנייר שעליו נכתבה (יוסי ביילין, 'המסמכים שיכולים להוביל לפתרון מול לבנון', ישראל היום, אפריל 2024).

היינו חושבים שלאחר ההצלחה המדהימה שהחלה עם מתקפת הביפרים ונמשכת עתה עם אלפי הפצצות המחזירות את חיזבאללה דור שלם לאחור, המוזות של הקונספציה ישתקו מעט ויתנו לצה"ל להמשיך ולסיים את העבודה ככל שניתן. לא אצל ישראל זיו, אלוף במילואים יש להזכיר. "לנסראללה", מסביר זיו, "יש נקודת יציאה שיכולה לשרת אותנו".

כמובן שאין בפרשנות שלו מונחים דוגמת 'הכרעה' או 'ניצחון'. ואיך זה יקרה? לא תאמינו, נסראללה יציב "אולטימטום לסינוואר להסכים מיד לעסקת החטופים, שהרי הוא (נסראללה) משלם כעת את מלוא המחיר עבור חמאס ויש גבול לכמה הוא מוכן להקריב עבורו. אם סינוואר לא נעתר לכך, הוא יכול לצאת ציבורית, לטעון שעשה מספיק עבור מלחמה לא לו, ולהיכנס למו״מ על החלטה 1701 ולקוות שישראל תלך עם זה". זיו מסיים בכך שאכן יש להגביר את ההתקפות על חיזבאללה ומסיים בקונספציה "לא לפספס את הסיבוב, אם ניתן לצאת מהסבב הזה וידנו על העליונה".

אלו רק שתי דוגמאות המייצגות גישה שהיא ככל הנראה חשוכת מרפא בקרב חלקים נרחבים מאלה שעדיין מחזיקים בה. המונחים 'ניצחון' או 'הכרעה' של האוייב כבר לא קיימים. מושגים נלווים כמו 'ניצול הצלחה' לא משמשים כדי לתאר הכרעה של האוייב וניצחון עליו, אלא לצורך הצלחה מוגבלת של עוד סבב. גם על רקע הצלחה צבאית היסטורית חסרת כל תקדים עולמי, כמו מתקפת הביפרים, הם ממוקדים באיזו 'הסדרה'. היכולת המודיעינית המדהימה המתגלה בהפצצות המדוייקות השבוע, לא מביאות אותם לחשוב שאולי כדאי להחזיר מעט את ההרתעה שהתרסקה ב-7 באוקטובר.

תכלה שנה וקונספציותיה, תחל שנה וניצחונותיה.