אחד הדברים המייחדים את נס פורים הוא העובדה שהתרחשותו הייתה בדרך הטבע, בהשתלשלות לכאורה טבעית ומובנת, ולא כפלא על טבעי. פורים אמור לפתוח לנו את העיניים, כדי שנזהה את הנסים שנעשים לנו בכל יום ונודה עליהם. נס כזה למשל, התרחש השבוע לפני 66 שנים.
בט"ז אדר ב' תש"ח, יום למחרת שושן פורים, יצאה שיירה ענקית מירושלים לעבר גוש עציון הנצור. בשיירה השתתפו 150 לוחמים, 37 משאיות וארבעה עשר משוריינים עמוסים במזון, נשק ותחמושת עבור יישובי הגוש. הדרך הלוך עברה בשלום. השיירה הגיעה לגוש עציון, פרקה את הציוד ונערכה לחזור לכיוון ירושלים. עיכוב בלתי מתוכנן ביציאה, איפשר לאנשי הכפרים הערבים להתארגן כדי לחסום אותה בדרכה. אלפי ערבים מכפרי האזור ירדו אל הכביש בין גוש עציון לירושלים והניחו עליו מחסומי סלעים. פורץ המחסומים שבראש השיירה, בפיקודו של זרובבל הורוביץ, הצליח לפנות שישה מחסומים, אבל כשהגיע למבואות בית לחם, לא רחוק ממקום שנקרא נבי דניאל, הוא נתקל במחסום גדול במיוחד, שאותו כבר לא הצליח לפרוץ. תחת אש כבדה, לאחר ניסיונות רבים, התדרדר המשוריין אל תעלה שבצד הכביש. עשרה כלי רכב מהשיירה הצליחו להסתובב ולחזור לכיוון הגוש. בתוך פורץ המחסומים נותר זרובבל הורוביץ עם מספר לוחמים פצועים. לאחר קרב ארוך הורה הורוביץ ללוחמים הכשירים לסגת ולהינצל, כשהוא נשאר כדי לחפות עליהם. לאחר מכן הוא מילכד את המשוריין וכשהערבים התקרבו הוא פוצץ את המשוריין עליו ועל הפצועים כדי לא ליפול בידי האויב.
שאר 180 אנשי השיירה התבצרו בבית ערבי בודד וריק שגילו על אם הדרך. להפתעתם ולשמחתם היה בו בור מים. הבית היה בעל קירות עבים והיו בו שני חדרים. חלק מהלוחמים עמדו על הגג ומשם צלפו באויב. השאר ישבו בתוך הבית בצפיפות, עייפים ורעבים, רבים מהם פצועים. לפני חצות הלילה, גברו היריות על הבית. הערבים התקרבו אליו אך נהדפו ברימוני יד. הקרב נמשך גם למחרת, כאשר המאמצים לחילוץ הלכודים נמשכים.
רק לאחר פנייתו של הרב הראשי הרצוג לנציב העליון, הגיעה אחר הצהרים משלחת של הצבא הבריטי שהכריזה על הפסקת אש. הלוחמים נדרשו למסור את נשקם לבריטים, שלאחר מכן ניתן לערבים. לפני מסירת הנשק הספיקו רבים מהם לחבל בו.
גורלה של שיירת נבי דניאל, יכול היה להיות כגורל שיירת יחיעם, שיצאה לדרך באותו יום מנהרייה ליחיעם, ובהתקפה עליה נהרגו 46 מתוך 87 לוחמים, אבל לשיירת נבי דניאל אירעו מספר ניסים. השיירה נתקעה במקום שהיה בו בית ריק על אם הדרך עם קירות שהגנו על היושבים ועם בור מים; הבריטים הסכימו להכריז על שביתת נשק ולהוציא את האנשים לירושלים, ובניגוד להתנהגותם בשיירת הדסה שבה נהרגו 78 יהודים, גם עמדו בהבטחתם. בנוסף, למרות שמספר הערבים מסביב לשיירה הגיע לאלפים, מצויידים בנשק ובכדורים חודרי שריון, הם לא הצליחו לכבוש את הבית ולטבוח את יושביו.
אחד מאנשי השיירה היה סבא שלי, ר' שמואל גלברד הי"ו. במשך שנים, בכל פעם כשהיה עובר ליד הבית בו הוא התבצר יחד עם חבריו הלוחמים, הוא היה מברך 'ברוך שעשה לי נס במקום הזה'. הבית נהרס על ידי הערבים לאחר יציאת צה"ל מבית לחם אבל את הסיפור של שיירת נבי דניאל מנציח היום ישוב יהודי גדול בגוש עציון – נווה דניאל.