מנהגים רבים לסימן טוב, עושים בהבדלה במוצאי השבת. בשו"ע או"ח הלכות שבת, סימן רצ"ו: "נוהגין לשפוך מכוס של יין על הארץ, קודם שסיים בפה"ג, כדי שלא יהיה הכוס פגום. וטעם השפיכה, דאמרינן: כל בית שלא נשפך בו יין כמים, אין בו סימן ברכה, ועושין כן לסימן טוב בתחילת השבוע. גם שופכין מן הכוס לאחר הבדלה, ומכבין בו הנר, ורוחצים בו עיניו, משום חיבוב המצווה".
ראוי לציין מנהג ידוע, אשר כבר נכתב במטה משה (סימן תקי"ב), שכשם שמדליקין נרות בכניסת השבת, כמו כן במוצאי שבת יש ללוות את השבת בנרות, ובכמה קהילות קודש קבלה בידם, שעוד קודם הבדלה מדליקים שני נרות על השולחן (זולת נר ההבדלה).
יש הנוהגים למלא את כוס ההבדלה על גדותיו, באופן שנשפך מעט מהיין על השולחן, ומשם זב על הרצפה. אמנם, לדברי המקובלים אין למלא הכוס על גדותיו, באופן שיישפך מהיין על הארץ, ולסימן טוב די שנשפך מעט על השולחן או לתוך צלחת שתחת הכוס. וכל אחד יעשה כמנהגו, שיראה לו לסימן ברכה.
בהמשך דברי הרמ"א מובא: "שופכין מן הכוס לאחר הבדלה ומכבין בו הנר, ורוחצין בו עיניו, משום חיבוב המצווה. ועל זה נאמר (סוכה ל"ח א') שיירי מצווה מעכבין את הפורענות. והוא סגולה לרפואת העיניים, לחזק אור עיניו של אדם".
והנה המנהג הקדמון על פי דברי הטור (סימן רצ"ט), בשם רב עמרם, היה להטיל מעט מים בכוס של ברכה לאחר ששותהו, ולשטוף הכוס במים אלו, ולשתות מהמים. מה שנשתייר מן המים בכוס, מטילין על הידיים, ומעבירים על העיניים, לחבב המצווה, ויש במים אלו סגולה נפלאה. "אמנם עלמא נהיגי, כפי שאיתא בפוסקים הכא, שמכבין הנר על ידי שפיכת שיורי היין שבכוס עליו וטבילתו ביין שעל השלחן (או הצלחת), וטובלים האצבעות ביין, ומניחים מעל העינים ואומרים 'מצות ה' ברה מאירת עינים', וכן עושין ג' פעמים, ורבים נוהגים להעביר האצבעות המלוחלחות ביין גם על המצח וגם בכיסי הבגדים ואומרים 'סימן טוב ומזל טוב יהיה לנו ולכל ישראל'. ואם יש עוד מי שרוצה להבדיל על נר הבדלה זה אחריו, אין למבדיל הראשון לכבותו ביין, אלא השני יכבהו לפי הסדר הנזכר, ולאחר מכן ירחץ גם הראשון עיניו ביין, וכנ"ל".
ומסתבר שגם מי שמבדיל על שאר משקין, שהם 'חמר מדינה' יעשה כסדר הנזכר, ויהיה לו לסגולה ולסימן טוב.
בק"ק טורקיה ועוד, נהגו לאחר ברכת בורא פרי הגפן לצחוק בכל רם, וגם בזה יש משום סימן טוב בתחילת השבוע.
בראשונים מובא שאחד הטעמים להתבוננות בציפורניים לאור הנר, הוא שיש גם בזה סגולה לברכה שכן הציפורניים גדלות ומתרבות.
לגבי שתיית נשים מכוס הבדלה, נפוץ בעם שאין להן לשתות מכוס הבדלה, "שלא יגדל להם זקן". סיבה זו תמוהה מאד. שהרי הן חייבות בהבדלה.
ערוך השולחן או"ח סימן רצ"ו דחה מנהג זה: "וראיתי מי שהיקשה דאיך יבדילו, והא נשים אינן שותות מכוס הבדלה, ותמיהני על זה דאטו דינא הוא מנהגא בעלמא הוא, ולא כולן חוששות לזה, ופשיטא דכשמבדילות צריכות לשתות. תרתי וחיפשתי מנין יצאה סיבה זו לעולם, ומצאתי שכתב בשו"ת קרית חנה דוד (ח"ב, לרבי דוד הכהן סקאלי זצ"ל, דיין במרוקו): 'מנהג הנשים שאינן טועמות מכוס של ההבדלה, נראה לומר הטעם משום שאמרו שסחטה חווה ענבים לאדם הראשון ונתנה לו, ובזה היא גרמה להתערב טוב ברע, ואנחנו בכוח מצוותינו ומעשינו, מבדילין בין טוב לרע, ולכך מבדילין על היין לתקן מה שנתעוות ביין של האישה, ומבדילין בין אור לחושך ובין קודש לחול. ומשום שהיא גרמה להתערב, לכך אינה טועמת'".