בשמחת תורה, הוא שמיני עצרת, נהגו לסיים את התורה. בשמחת תורה נהגו מנהגי הלכות, שלא נהגו כל השנה וביניהן העלאה לתורה של נערים וילדים קטנים שטרם מלאו להם י"ג שנים, כמובא בשו"ע וברמ"א.
כך כתב הרמ"א (אורח חיים, סימן תרס"ט סעיף א'): "וקורין יום טוב האחרון שמחת תורה, לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה לגמרה של תורה, ונוהגין שהמסיים התורה והמתחיל בראשית, נודרים נדבות וקוראים לאחרים לעשות משתה. ועוד נהגו במדינות אלו, להוציא בשמחת תורה ערבית ושחרית, כל ספרי תורה שבהיכל, ואומרים זמירות ותשבחות, וכל מקום לפי מנהגו. ועוד נהגו להקיף עם ספרי התורה הבימה שבבית הכנסת, כמו שמקיפים עם הלולב, והכל משום שמחה.
"ונהגו עוד, להרבות הקרואים לספר תורה, וקורים פרשה אחת הרבה פעמים ואין איסור בדבר (מנהגים ורי"ב סימן פ"ד). עוד נהגו לקרות כל הנערים לספר תורה, וקוראים להם פרשת המלאך הגואל וגו'; ובלילה קוראים בספר תורה הנדרים שבתורה, וכל מקום לפי מנהגו. עוד נהגו לסיים התורה אף על קטן העולה, אף על גב דיי אומרים דדווקא תלמיד חכם צריך לסיים (מרדכי הגהות קטנות), [אך] בזמן הזה, שהחזן קורא, אין לחוש".
המשנה ברורה מציין מנהג שהיו נוהגים להעלות לתורה כמה אנשים יחד לאותה עליה, אך נכון שרק אחד יברך והשאר יכוונו לצאת בברכתו.
העליה שבה כל הילדים הקטנים עולים לתורה בשמחת תורה, נקראת בפי עדות אשכנז עליית 'כל הנערים', וקוראים מ"ולדן אמר" עד "מעונה". יש שנהגו, שקודם שהעולה יברך את הברכה שלאחר הקריאה, לנגן את פסוקי "המלאך הגואל אותי"; וכתב בעל מסגרת השולחן, שאין בזה הפסק, כיוון ש"המלאך הגואל" הווי פסוק מן התורה. וכך כתב המשנה ברורה (סימן תרס"ט): "וקורין להם פרשת המלאך הגואל ; בלבוש כתב, שמברכין אותם ע"פ פסוק המלאך הגואל, וכתב בא"ר, דמברכים אותם קודם ברכה אחרונה שלהם וכן המנהג".
בסיום קריאת התורה נהגו האשכנזים לומר 'חזק חזק ונתחזק', ומקורו בהלכות קריאת ספר תורה (סימן קל"ט סעיף י"א): "הקורא בתורה צריך לאחוז בספר תורה בשעת ברכה", והוסיף הרמ"א: "וסמכו מנהג זה על מה שנאמר ביהושע, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, חזק ואמץ (יהושע א', ח'–ט')", ומכאן נהגו לומר בסיום כל ספר: חזק (ב"י בשם אורח חיים).
והוסיף ערוך השולחן (אורח חיים סימן קל"ט): "ודע דבקרא דלא ימוש כתיב 'חזק ואמץ', ומזה נהגו לומר למסיים ספר 'חזק חזק ונתחזק' ויש רוצים שיאמרו חזק ג' פעמים, שהם במספר משה, ונכון הוא". אך העולה עצמו לא יאמר 'חזק חזק', כיון שלדידו זה הפסק בין הקריאה לברכה. הספרדים אינם נוהגים לומר 'חזק חזק ונתחזק'.
נהגו לפרוס טלית על חתן תורה וחתן בראשית, וכן בעלית כל הנערים, ואין בזה חשש של עשיית אהל ביו"ט. כיוון שאוחזין אותו בידיים ואינו אלא מפני הכבוד.
בשעת ההקפות על הציבור הסובב את ספרי התורה לעמוד על רגליהם, כל זמן שרוקדים עם ספרי התורה, אך יש שסומכים לשבת על פי דברי השו"ע והמשנ"ב, שהאנשים הסובבים את הס"ת, הם מהווים מחיצה. "ואפילו באנשים שעומדים זה אצל זה בפחות מג', ואפילו כשהם מהלכים, חשובים מחיצה וביניהם רה"י; והוא שלא ידעו שהועמדו לשם מחיצה" (שו"ע סימן שס"ב).