"אם אין לחם שיאכלו עוגות", כך פסקה מארי אנטואנט ממש לפני שערפו את ראשה, . היא לא הצליחה להבין כאבו של מחסור, ולא השכילה לראות מה קורה לאנשים כשאין להם את המוצר הכי בסיסי בעולם, ולכן היה סופה רע ומר. אבל אנחנו, עם למוד- סבל ועתיר ניסיון שעובר מדור לדור עוד מאבות אבותינו, כבר יודעים מראש, שאם נגזר עלינו לחיות שבוע אחד ללא לחם, אנחנו לא נגיע לעריפת ראשים, אלא פשוט נשתגע.
שבוע אחד ללא פחמימה מנחמת, שבוע אחד ללא לחם לטבול בו את הרוטב או למרוח עליו ממרח שולי. שבוע ללא כריכים וללא פרוסה חטופה בין ארוחה לארוחה. שבוע אחד בו לא תתמלא הבטן שלנו במצע מרופד שידשן אותה, יגרום לה עונג ויביא אותנו לסיפוקנו. שבוע שבו נרגיש רעב תמידי ללא קשר לסוג ולכמות האוכל שנאכל.
לכן אנחנו מנסים למצוא תחליפים שימלאו בנו את החלל, תחליפים שלא באמת יעניקו לנו שובע, וכולנו נערכים בכל הכח ומתכוננים לחג הזה, במסע קניות מטורף.
מי שלא עשה קניות בערב פסח לא חווה קניות אמתיות בחייו. 'עמישראל' כולו מתגייס, משל היה בעיצומה של מלחמה, וגודש את החנויות בהמוניו. ממלא עגלות עד אפס מקום ומיד טוען עגלה שניה. מבצעים 1+1, השני בחצי מחיר והשלישי כדאי. תיקח עכשיו ומיד, כי אם לא תקנה היום, מחר כבר יחסר, . עוד חבילות, אריזות מוגדלות, קופסאות שימורים, בקבוקים ומארזים. קונים וקונים, לוקחים מכל הבא ליד. בצד על מדף מעמיסים עוד ועוד ללא לאות וללא עצירה, בין אם צריך ובין אם לא, שיהיה, מה שבטוח, כי תיכף יבוא המחסור, תיכף נהיה כנצורים, מבודדים וללא מזון מספק, שתיה, בגד ללבוש, ומשהו להעביר בו את הזמן.
הקרב, שמתחיל כשבועיים לפני החג, מתעצם ככל שהוא קרב ובא. התורים האינסופיים בקופות מאכלסים נשים תשושות וגברים טרוטי-עיניים, שנלחמו על עגלה פנויה, ועכשיו משרכים דרכם אט-אט אל עבר קופאית מסכנה, שלא זוכרת מתי יצאה להפסקה, . במעברים צועדים שניים-שניים, סוחבים עגלה עמוסה לעייפה, עם גלגל אחד מסתובב על צירו, נתקעים זה בזה, ורבים על ממרח השוקולד האחרון במדף. מלחמה. וכל מי שמצליח לצאת החוצה ולהשתחרר מהקנייה אחריי שלוש-ארבע שעות בלבד, מברך כאילו נגאל ממצרים, ואומר בליבו: יהי רצון שיהיה כך גם לשנה הבאה, או לפחות בירושלים הבנויה.
כי כאלה אנחנו, . עם משוגע. שבוע אחד בשנה מכניס אותנו לסיחרור מטורף. אנחנו הופכים את הבית שלנו על פיו, מגירים זיעה ומקיזים דם, בניסיון למגר כל טיפת חמץ בל ייראה ובל יימצא, מנקים, ממרקים ומצחצחים, בשביל שהניקיון והברק יספקו אותנו ויעשו לנו שמח, ומצד שני אנחנו הופכים את כל החנויות בניסיון למלא את האין הזה שנוצר לנו בבית, את המחסור הזה בלחם לשבוע אחד בלבד, ולמלא אותו בשפע וכל טוב מכל הבא ליד, שיספק אותנו ואולי ייעשה לנו שמח בלב.
וגם בשביל שבסופו של דבר, כשנשב לסדר, אני אוכל לשבת בשקט ולהגיד, : כל כך קשה עבדתי השנה לחג. גם השנה עבדתי הכי קשה.
שיהיה חג שמח וכשר!
וסבתא אומרת:
פסח זה לא עונש.
אבל כמה מכות יש בו....