לפני כמעט חודש, חתם כדורגלן הפועל באר שבע חן עזרא, בקבוצת אומוניה ניקוסיה, בליגה הקפריסאית. אחרי 12 שנה בכדורגל הישראלי, ולאחר ששיחק במועדונים הגדולים בישראל: מכבי נתניה, מכבי חיפה, הפועל תל אביב, בית"ר ירושלים והפועל באר שבע – החליט עזרא בגיל 30, לא לוותר על החלום ולהמשיך להיאבק על המגרש, אחרי עונה לא פשוטה ומאכזבת בהפועל באר שבע.
בראיון ל'מצב הרוח' מספר עזרא על שילוב הכדורגל בשבת, על שמירת אמונה ויהדות למרות כל הקשיים, ואיך דווקא המעבר לקפריסין הביא בשורה חדשה לעולם הכדורגל: סעיף שבת לכדורגלן היהודי בקבוצה של גויים. עזרא, שחקן נשמה ואדם צנוע וטוב לב, בראיון מחזק.
שילוב כדורגל ושבת: מסירות נפש שאי אפשר להסביר במילים
שיחקת במועדונים הגדולים בארץ, הייתה לך קריירה ארוכה בישראל. מאיפה ההחלטה לעבור בגיל 30 לליגה הקפריסאית ולא להמשיך ולנסות בארץ?
"זה נכון ששיחקתי בכל הקבוצות הגדולות בארץ, ועד גיל 30 לא החלטתי לשחק בקפריסין. ההצעה הזאת באה משום מקום. הבנתי שזה מועדון גדול. כמובן שתמיד פחדתי לשחק בחו"ל, רק בגלל השבת. בארץ אני יכול אולי לעשות את כל ההשתדלות שאפשר: ללכת ברגל, יש מלונות בכל מגרש. בישראל זה קל, ליד המשפחה, ותמיד מנעתי מעצמי את המחשבה הזו על לשחק בחו"ל. אם הייתי רוצה, הייתי יכול לעשות את זה בגיל הרבה יותר מוקדם.
"לא תכננתי שהקריירה תוביל אותי לשחק בחו"ל. זה פשוט קרה משמיים, נס אחד גדול. כמובן שמה שנתן את הגושפנקה, זה סעיף השבת שיש לי בחוזה. זה מטורף, בלתי נתפס, מעל הטבע. הסעיף בעצם שומר עלי. הקבוצה מחוייבת לתת לי מלון ליד כל מגרש שיש בו משחק או אימון בשבת, ואני מגיע ברגל. בגלל שקפריסין היא מדינה קטנה, והכל קרוב ואין טיסות פנים, אז זה דבר שאפשרי לעשות. יש חב"ד וגנים יהודיים לילדים בעיר לרנקה, ופתאום מצאתי את עצמי שאני יכול לשחק בחו"ל, תוך שמירה עד כמה שאפשר עם כל ההשתדלות שבעולם, על היהדות ועל הנשמה שלי".
גדלת בבאר שבע, קבוצת נעוריך, אבל לא קיבלת מספיק הזדמנויות. מה קרה שם? התאכזבת?
"כבר שאלו אותי אינספור פעמים את השאלה הזו, ואין לי יותר מדי מה להגיד ולהרחיב בנושא. אני גם לא רוצה לדבר על זה יותר מדי. העובדות מדברות בעד עצמן: כמות המשחקים שפתחתי בהרכב, הסתכמו אולי ב-3-4 משחקים גג במשך עונה שלמה. זו לא כמות ששחקן יכול להוכיח את עצמו. לא קיבלתי הזדמנות אמיתית, וזהו. פה זה נגמר."
"אני לא רוצה להיכנס לזה יותר מדי. אני פתחתי דף חדש, מקום חדש. אין לי שנאה, אין לי משהו בלי בלב. ברור שאני מאוכזב והתאכזבתי, אבל זה רצון השם. ככה קרה, והכל לטובה. אני חזק וממשיך הלאה ושוכח מכל מה שהיה".
כשחקן בכיר בליגת העל ששומר שבת, אפשר באמת לשלב כדורגל מקצועי ושבת בישראל?
"אני חושב שזה מאוד קשה לשלב כדורגל בשבת. מאוד מאוד קשה. זו מסירות נפש שאי אפשר להסביר במילים. כל שבוע, מיום ראשון, הראש שלך חושב איך אתה מסדר את השבת: איפה להיות, איפה המלון הקרוב. עכשיו שאני בחו"ל מסירות הנפש היא פי אלף יותר, כי אני לוקח איתי גם פלטה, ומיחם ואוכל, וכל מה שצריך. בארץ אתה פשוט מגיע למלון הכי קרוב וכל המלון כשר, הכלים כשרים, אז אין לך בעיה ואתה יכול לאכול וליהנות."
"אבל זו מסירות נפש, במיוחד שיש לך משפחה: אתה צריך לקחת את כל המשפחה איתך, או לא להיות איתם בשבתות. זה לא פשוט, ולא נוח. ברור שאם הכדורגל היה ביום חול, זה היה יותר קל. אין בזה ספק".
משתדל להגיד תודה לבורא עולם על כל החסדים
חתמת על סעיף מדהים עם אומוניה על שמירת השבת. איך הם באו לקראתך בזה?
"אני פשוט אומר לך שזה נס. מי אני בכלל שיתנו לי דבר כזה? זה פשוט בורא עולם, בא ועשה לי נס גלוי. כשהצעתי את הסעיף הזה הצעתי סתם, לא באמת חשבתי שיתנו לי דבר כזה. זאת אומרת: לא הצעתי סתם, הייתי חזק בדעתי, שבלי הסעיף הזה אני לא עובר לאומוניה ניקוסיה, ואני לא הולך למכור את השבת שלי ולנסוע עם אוטובוסים עם גויים – מה שלא עשיתי במדינה במשך 12 שנה. אני לא אזרוק את כל 12 השנה של השתדלות לפח, בשביל קבוצה בחו"ל. אם יתנו לי את הדבר הזה – אני אבוא."
"תמיד הסתכלתי לשמיים: אם בורא עולם רוצה, הוא כל יכול, הוא יעשה את זה כנגד כל הסיכויים, ובורא עולם פשוט עשה את זה. הפך את הטבע. לא יודע איך הוא עשה את זה. לא יודע להסביר את זה. לא יודע אם היה פעם דבר כזה שכתוב למישהו בחוזה. זה פשוט נס. אין לי מילים אחרות. אין לי מילים להגדיר את זה. זה פשוט נס עצום."
"אני כל הזמן משתדל להגיד תודה לבורא עולם, לא לשכוח על כל החסדים שהוא עושה איתי כל יום. זה לא רק זה. יש הרבה ניסים בתוך הנס הזה. אם זה שאני הולך למחנה אימון, ופתאום השם של בית"ר נמצא שם, כשבניגוד לכל הסיכויים בית"ר לא אמורה להימצא במחנה. ואז השף משאיר לי בשר כשר ודגים כשרים והכל כשר, ומשאיר לי צלחת, וסכין ומזלג. דברים מדהימים. גם פה, בלרנקה, הביאו אותי למקום שיש בית חב"ד וגנים יהודיים. אין. בורא עולם הוא פשוט בלתי נתפס. אני כל יום מרגיש אותו מחדש, מטורף".
פרט לשמירת השבת אתה אדם מאמין ואפילו קובע עתים לתורה. זה קשה יותר בקבוצה בחו"ל?
"אני בן אדם מאוד מאמין, משתדל להתפלל כל יום במניין שחרית בבית חב"ד בלרנקה, ובטח ברוך השם משתדל שאין יום שיעבור בלי שאני אלמד תורה: אם זה הלכות, פרשת שבוע, או חוברות שאני מנוי עליהם של הרב רונן חזיזה, אם זה ספרים של רבי נחמן שאני אוהב לקרוא וללמוד. כמו שרבי נחמן כותב: טוב ללמוד מכל דבר, תפתח את זה, תפתח את זה, כי לעתיד לבוא מזכירים לבן אדם כל מה שלמד וטוב לגעת בכל התורה".
"אני ברוך השם משתדל לקבוע עתים לתורה, ובטח להתפלל במניינים, וברוך השם אני לא הולך להיות פה רק כדורגל בלי תורה, בלי שבת. אני לומד ומשתדל שהכל יהיה חיים של קדושה".
יש הרבה כדורגלנים שלא רוצים לשחק בשבת, לא רק בגלל חילול שבת אלא גם כי זה יום לנוח ולהיות בו עם המשפחה. איך משנים את זה?
"אני חושב שצריך ללכת לאנשים שאחראים על זה, להסביר להם את הדבר בנועם ובסבר פנים יפות, שחוץ מזה שזה שבת קודש, זה יום שמיועד באמת לאנשים שרוצים להיות עם המשפחה והילדים. לא לכל בן אדם יש את הכוח ומסירות הנפש לעזוב את המשפחה ולנדוד למלונות. זה לא פשוט בכלל. הלוואי שלדור הצעיר יהיה יותר קל. שיוכלו לשחק כדורגל ולשמור על היהדות והתורה בכייף ובשמחה, והלוואי וזה ייפתר".