החבורה הצעירה ניצחה בגמר בתחילת השבוע את נבחרת ספרד החזקה 92-84, בהובלתם של הכוכבים לעתיד של הכדורסל הישראלי: דני אבדיה, ים מדר ועידן אלבר.
מי שהוביל זו השנייה את הנבחרת היה המאמן אריאל בית הלחמי, שיחד עם פיני גרשון, המנהל המקצועי, לקחו את המושכות והביאו נבחרת עם תצוגה של שואו-טיים של כדורסל התקפי ומתפרץ. 36 שעות אחרי הניצחון הגיעו הנבחרת לבית הנשיא רובי ריבלין, שאמר למאמן בית הלחמי: “התפעלנו מאוד מהיכולת שלך לייצר 'טים וורק' – עבודת צוות שלא היה כדוגמתה", וזה אולי היה הסוד האמתי של הנבחרת: מאבק משותף על המגרש בלי אגו, ועם הרבה פירגון.
מיד לאחר פגישת הנבחרת בבית הנשיא, תפסנו לראיון את המאמן אריאל בית הלחמי, ששיתף על התחושות: “עדיין לא מעכלים מה עשינו, עדיין בתוך החגיגות של אחרי. יקח זמן שנבין מה שעשינו, אנחנו שמחים וגאים".
היו מכם הרבה ציפיות. הלחץ היה גבוה יותר?
“להגן על התואר זה מאוד קשה. גם שיקחנו בארץ מול הקהל ולכן היו ציפיות. ככל שהאליפות התקדמה השתחררנו. לא כיוונו להגיע לגמר – זה מאוד קשה. אל תשכח שלפני 3 שנים שקטש הגיע לגמר זה היה אחרי 13 שנה שלא הגיעו לגמר. מאז אנחנו ב-3 גמרים ברציפות ואליפות היסטורית".
הנבחרת שמרה על אחוזים גבוהים, עם הפסד בודד – בדיוק כמו בשנה שעברה. אלופת אירופה פתחה את הטורניר השנה עם הפסד במשחק הראשון מול נבחרת סרביה: “ההכנה שלנו הייתה מאוד טובה לפני הטורניר. שיחקנו משחקי אימון והפסדנו רק ב-2 משחקים אז זה היה מבחן לנבחרת איך קמים יום אחרי", אומר בית הלחמי בראיון למצב הרוח, “לבחורים יש חוסן מנטאלי".
איך החדרתם בהם אמונה אחרי ההפסד?
"אני לא לוקח קרדיט לעצמי. כל הצוות תמך, עזר, גיבש והיה איתם".
דני אבידה וים מדר, התבלטו בנבחרת וכבר הציפיות מהם גבוהות במיוחד: “כל הנבחרת הם העתיד של הכדורסל הישראלי. הם בכל זאת אלופי אירופה. חלק מהם, כמו בכל ענף ספורט, טיפה יותר כישרוניים".
אין סיבה שחובש כיפה לא יצליח בכדורסל
שלושה משחקני נבחרת העתודה הם בוגרי מחלקת הנוער של אליצור נתניה: רז אדם, אופק מלכה ויאיר קרביץ. שחקני מפתח בדרך לגביע: קרביץ מנהיג את הנבחרת ושומר ברמה גבוהה ויממה לאחר הנפת הגביע כבר חתם במכבי רעננה, וחביב הקהל רז אדם שהיה גם בהתקפה המוחצת וגם בהגנה.
הכוכבים הצעירים אמנם לא דתיים, אבל גדלו במועדון דתי – דבר שמעניק חשיבות ליצירת הכדורסל במגזר. האם שחקן דתי יוכל להגיע לרמות הגבוהות? בית הלחמי מתנער מהשאלה: “מה הקשר אם הוא חובש כיפה או לא?". בכל זאת, ישנן תחרויות בינלאומיות שמתקיימות בשבת? בית הלחמי מביא לדוגמה את בניה סרור, שחקן הכדורסל חובש הכיפה: "הוא היה איתנו עד הניפוי האחרון בטורניר, והיה איתנו כל ההכנה. למשחק בשבת הלכנו איתו ברגל למגרש, והבאנו אוכל כשר מהבית".
בית הלחמי, שמגדיר עצמו מסורתי: “גם אני עם זיקה לדת. מניח תפילין והולך לבתי כנסת בשבת. אין קשר לכך ששחקן חובש כיפה או לא וכל אחד יכול להצליח".