ההתיישבות ביהודה ושומרון סבלה לאורך השנים מאכיפת יתר, מרדיפה ומחוסר הירתמות מצד מוסדות המדינה. מלכתחילה היה ברור: זוהי התיישבות אידיאולוגית – שיבה לחבלי המולדת והפרחת השממה. משימה ציונית מדרגה ראשונה שמלווה את התנועה הציונית מראשיתה.
לצד זאת, פיזור ערים וכפרים ערביים ברחבי יו״ש, חייב את יוזמי מפעל ההתיישבות להרחיב את הנוכחות היהודית, גם כדי למנוע טרור ומעשי חבלה שפגעו ביישובים ביהודה ושומרון ובכל רחבי הארץ.
אך הביקורת הצבועה כלפי ההתיישבות היהודית יצרה סטיגמות וקיפוח מתמשך. היא הובילה לאכיפה בררנית, לעצירה שיטתית של התפתחות ההתיישבות היהודית, ולפגיעה ביכולת להיאחז בשטח.
לפני יותר מעשור, הערבים – בעידוד ובמימון הרשות הפלשתינית – פתחו במבצע השתלטות מסיבי על שטחים פתוחים ביהודה ושומרון. הם הבינו שההתיישבות היהודית נעצרת, בעוד הבנייה הערבית הלא-חוקית לא זוכה לשום הפרעה. כך הם יצרו מציאות בלתי הפיכה: טרור שמאיים על חיי יהודים והשתלטות דמוגרפית על אזורי מפתח.
מול המצב הזה קמו קבוצות של צעירים וצעירות אידיאליסטיים שסירבו להשלים עם המציאות. הם הבינו שההתיישבות והחקלאות הן ערכים ציוניים מובהקים, והחליטו לפעול: מול מערכת הביטחון, מול ראשי ההתיישבות, ולפתוח במהלך מהפכני – הקמת החוות החקלאיות.
זוהי מהפכה אמיתית. מכיוון שהקמת יישובים חדשים הפכה קשה עד בלתי אפשרית, ומכיוון שבפועל קמים כפרים ערביים חדשים ונסללות דרכים המקשרות ביניהם – הדרך לעצור את המגמה הייתה, חזרה לשורשים: עבודת אדמה, מרעה, שמירה.
החוות החקלאיות אינן יישובים במובן המלא, אלא נקודות אחיזה קטנות, מאויישות בזוגות צעירים ובמספר מתנדבים. כך, באופן הפשוט והאפקטיבי ביותר – דרך עיבוד האדמה, מרעה והסתובבות רצופה בשטח – מונעת השתלטות עויינת. נחפרו דרכים חדשות, נפתחו גישות לשטחים מבודדים, והשטח שב אל ידיו של העם היהודי.
חלוצי החוות החקלאיות הולכים בדרכם של טרומפלדור וחבריו בתל חי, מייסדי 11 הנקודות בנגב, בוני החומה והמגדל. תפיסת שטח, עיבוד אדמה, בניין הארץ. למה? כי זאת הארץ שלנו, ואנו חייבים להיאחז בה.
לצד זאת, החוות החקלאיות מסייעות גם לצה״ל: תנועת כוחות הופכת פשוטה יותר, אבטחת הצירים קלה יותר, והיכולת למנוע הסתובבות חופשית של מחבלים עולה משמעותית.
נותר רק לחזק את החלוצים בני דורנו – צעירים החיים בתנאים קשים אך מלאי תקווה. התקווה שחוותיהם הקטנות יצמחו ויהפכו ליישובים פורחים, עמודי תווך של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.
היכן שאין נוכחות יהודית – שם צומח הטרור הערבי הרצחני.
זאת הארץ שלנו – והיא מחכה לנו. בצפון, בדרום, ביהודה ושומרון – וכן, בבוא העת – גם בחבל עזה.