לאורך דורות, החברה הדתית שמה את המשפחה וההורות במקום מרכזי בחיים. הערכים האלו הם חלק בלתי נפרד מהזהות שלנו. אבל בשנים האחרונות, המציאות משתנה. נשים רבות מוצאות את עצמן בשנות ה-30 לחייהן כאשר הן עדיין לא הקימו משפחה. עבורן, שימור פריון הוא לא רק אפשרות טכנולוגית. זוהי הצלה של החלום להקים משפחה.
כשמדובר בנשים דתיות, הנושא נוגע ברגישות כפולה ובמורכבות עמוקה יותר, הקשורה גם לעובדה שהן עוד לא התחתנו.
אני נתקלת לא אחת בנשים דתיות, שמרגישות מבוכה או חשש לגשת לנושא הזה. חלקן חוששות מסטיגמות חברתיות. חלקן פוגשות קשיים הלכתיים. ואחרות פשוט לא יודעות למי לפנות כדי לקבל מידע ברור ואמין על התהליך. רבות מהן מספרות לי שהן מרגישות שהשעון הביולוגי מתקתק, אבל בו זמנית הן נקרעות בין הרצון להאמין שהאדם הנכון יגיע אליהן במהרה, לבין תחושת הדחיפות לשמור על הסיכוי להורות בעתיד.
חשוב להבהיר: שימור פריון אינו סימן לוויתור. הוא אינו אומר שנשים ויתרו על התקווה למצוא זוגיות ולהקים בית. להיפך, זהו כלי שנותן כוח וביטחון, שמעניק שקט נפשי ומאפשר להמשיך בנחת את החיפוש אחר בן זוג, מתוך אמונה שהוא יבוא הזמן הנכון, ללא הפחד מפני הזמן שחומק מבין האצבעות.
בתור אישה דתייה וכחברת כנסת שעוסקת בנושא, אני יודעת כמה הרגישות סביב הנושא הזה גדולה. אני מאמינה גדולה בחשיבות הקמת משפחה ובהבאת ילדים לעולם. לכן חובתנו, כחברה, היא לספק לנשים הללו את הכלים ואת התמיכה שהן זקוקות להם כדי לקבל את ההחלטות החשובות האלה.
מסיבה זו הקמתי את השדולה לשימור פריון בכנסת. השדולה פועלת להעלות את המודעות, להנגיש מידע, ובעיקר להסיר את החסמים החברתיים, התרבותיים והכלכליים, שמונעים מנשים בכלל, ומנשים דתיות בפרט, להשתמש בשימור פריון.
בעינַי, מדובר לא רק בשירות רפואי, אלא במהלך חברתי. עלינו לשנות את השיח בתוך החברה הדתית, להפוך אותו לכזה שמבין ששימור פריון אינו פוגע בערכי המשפחה, אלא משמר אותם. נשים דתיות אינן צריכות לחשוש מהמבט הביקורתי של החברה, או מהסברים שגויים על הנושא. אם הן רוצות לעבור את התהליך הזה, עליהן לדעת שזה לא רק מותר הלכתית - אלא גם המעשה החכם והנכון.
הנתונים מראים כי ככל שגיל האישה עולה, איכות הביציות יורדת בצורה משמעותית. מגיל 35 ומעלה, הסיכוי להרות באופן טבעי פוחת, והסיכוי להצלחה בטיפולי פוריות יורד. לכן, שימור פריון בגיל צעיר יחסית (מגיל 29 עד גיל 35) הוא צעד פרקטי וחשוב, שמאפשר לנשים לקחת אחריות על עתידן.
כחברה דתית, עלינו להפסיק להתעלם מהמציאות. שיעור הרווקות המאוחרת הולך וגדל, ונשים רבות מרגישות את הלחץ הנפשי והפיזי שמגיע עם השנים החולפות. במקום להמשיך ולהכחיש את הבעיה, עלינו להושיט יד, להציע פתרונות ולתמוך בכל אישה שבוחרת לקחת אחריות על עתידה.
אני קוראת לנשים הדתיות שלא לוותר. פנו למידע, שאלו שאלות, התייעצו עם אנשי מקצוע ועם רבנים שמכירים את הנושא לעומקו. שימור פריון לא אומר דבר על הערכים שלכן או על אמונתכן. הוא רק מגדיל את הסיכוי שבבוא היום, כשתרצו להקים בית, לבנות משפחה, תוכלו לעשות זאת.
שימור פריון הוא צעד של תקווה, של אמונה ושל עוצמה. ואין לי ספק שאנחנו כחברה יכולים לעשות את המהפכה החברתית הזו יחד!