בחודשים האחרונים עלה לכותרות שמה של קטאר, בשל מעורבותה כמתווכת בנושא המו"מ לשחרור החטופים על כל הנגזרות וההשלכות של מעורבות זו. וכאן הרשו לי להיות הילד ההולנדי עם האצבע בסכר, לעצור הכל ולשאול בקול רם: איך מדינה קטנה עם שלוש מאות אלף אזרחים קטארים בלבד (כל השאר הם תושבי חוץ או עובדים זרים), הצליחה להפוך לשחקן מדינתי כה חשוב, מרכזי ובעל השפעה עולמית?
כדי לענות על שאלה זו יש ללכת כשלושים שנים אחורה בזמן, כי רק כך נוכל להבין מי זאת קטאר ואיך הגיעה למעמדה המיוחד.
ובכן, קטאר היא מדינה שיעית לחופי המפרץ הפרסי. כמו יתר שכונותיה מדובר במדינה מדברית, חמה ועשירה בשדות נפט. קטאר היא מדינה בעלת רוב שיעי מובהק וככזו היא בת ברית של איראן שנחשבת כמובילת העולם השיעי. בניגוד ליתר מדינות המפרץ הקטנות דוגמת כווית, איחוד האמירויות, בחריין ואפילו עומאן, שהתרכזו בעיקר בעצמן והסתפקו בהתעשרות עצמית מ'הזהב השחור' שנמצא בשפע בשטחן, קטאר הבינה שהדרך הבטוחה עבורה להפוך לשחקן איזורי, ולאחר מכן עולמי, חשוב ומשמעותי, יהיה בהשקעה חיצונית ולא רק בהסתפקות בנפט.
וכך, ב-1 בנובמבר 1996, החל ערוץ טלוויזיה חדש ובלתי מוכר לשדר מדוחה בירת קטאר. שמו של הערוץ – אל-ג'זירה. קטאר השקיעה השקעה ראשונית של כ-150 מיליון דולר בערוץ טלוויזיה זה, מה שאפשר לו להתפתח במהירות שיא, ולהפוך לערוץ הטלוויזיה הפופולארי ביותר בעולם הערבי והמוסלמי. בדיוק עשר שנים לאחר מכן, בתאריך 15 בנובמבר 2006, ערוץ חדש בשפה האנגלית של אל-ג'זירה עלה לאוויר. היום, כשלושים שנים אחרי עליית הערוץ בערבית לאוויר, ועשרים שנה לאחר עליית הערוץ באנגלית לאוויר, אל ג'זירה נחשבת לאחת מחברות הטלוויזיה החשובות, מרכזיות ובעלות ההשפעה הרבה ביותר בעולם.
להזכיר לכולנו, מדובר בערוץ שמשדר מדוחה, בירה ערבית בלב המפרץ הפרסי. לא ערוץ מערבי שמשדר מאחת מהבירות החשובות בעולם דוגמת וושינגטון, לונדון, פריז או לונדון.
עד לרגע זה אפשר לאפיין את קטאר כמדינה עשירה מאוד עם ערוץ טלוויזיה חזק ומשפיע ביותר. לאחר שהערוץ באנגלית החל מתבסס, קטאר הלכה צעד נוסף במדיניותה להפוך למדינה חשובה ובעלת השפעה, כשבית המלוכה הקטארי החל משקיע מיליארדי דולרים במדינות המערב, ובדגש על ארה"ב. הקטארים השקיעו כמעט בכל דבר שזז: בנדל"ן, בחברות אמריקאיות ומעל הכל בתקשורת האמריקאית ובאוניברסיטאות, במיוחד היוקרתיות ביותר. וכך שנה אחרי שנה קטאר תרמה סכומי עתק למטרות שאינן רווחיות. לאט לאט הפכו האוניברסיטאות לתלויות בתרומות האדירות של קטאר. פקולטות שלמות נבנו מכספי תרומות אלה ובלי משים קטאר הפכה לשחקן משפיע על הדור הצעיר ובמיוחד על מובילי דעת הקהל בקרב הדור הבא.
ואז, בתאריך 29 באוגוסט 2018 העיתון היוקרתי Wall Street Journal (WSJ), פירסם בכותרת ראשית ידיעה שהיכתה גלים בארה"ב. בכתבה נאמר שקטאר, ובדגש על שליט קטאר, השקיעה כסף גדול מול כמאתיים וחמישים מעצבי דעת קהל, רבים מהם יהודים אגב, מתוך מטרה ברורה, ואני מצטט את הכותרת של הכתבה: "The New Lobbying: Qatar Targeted 250 Trump ‘Influencers’ to Change the US Policy” – ובתרגום: "הלובינג החדש: קטאר פנתה ל-250 משפיעני דעת קהל טראמפיסטים כדי לשנות את מדיניות ארה"ב". שחור על גבי לבן. כל המאמץ האדיר ורב השנים של קטאר נועד בסופו של דבר להביא להשפעה ושינוי מדיניות ארה"ב.
הסברה נכונה – באמצעות פרוקסי
גבירותיי ורבותיי, זאת השיטה והטכניקה האמיתית של קטאר בכל הקשור להסברה שלהם. לא תמצאו ולא תשמעו על משפיען דעת קהל אחד קטארי. לא תראו ולא תשמעו את משרדי החוץ או ההסברה הקטאריים מנסים לקדם את האינטרסים של מדינתם. למה? כי קטאר הבינה כבר לפני כשלושים שנה שהדרך הנכונה לקדם הסברה יעילה ומשפיעה היא באמצעות גורם שלישי – פרוקסי. לא דרך שחקנים מזוהים כחלק מהרשויות הרשמיות של קטאר, ואפילו לא דרך אזרחים קטארים פרטיים. הם הבינו ששימוש בכל גורם שמזוהה עם קטאר בדרך ישירה או עקיפה ייתפס בעיני הציבור הרחב כפרופגנדה שתתפרש על ידי ממשלות, חברות, ארגונים ואפילו אזרחים תמימים, כידה הארוכה של ממשלת קטאר, וממילא תיתקל בחשדנות גבוהה, שבסופו של דבר תביא לשלילה וסירוב חד משמעי של אותם גורמים לשמוע ולשתף עם קטאר פעולה. וכדי לעקוף מכשלה זו, הבינו בקטאר שהדרך הנכונה והיעילה ביותר היא שימוש בגורם שלישי, שאינו קטארי, ורצוי מאוד שיהיה מקומי, למשל אוניברסיטאות, תקשורת אמריקאית וכו'.
כאמור, מהלך גאוני זה נמשך כבר שלושה עשורים. מתחת לרדאר. בשקט מבלי שכמעט אף אחד לא יחשוד ולא יתעורר ויבין שהאדמה זזה לו מתחת לרגליו מבלי שהוא בכלל מרגיש זאת. וכך, ב-7 באוקטובר 2023 מיד לאחר שהתפרסמו התמונות הראשונות בשידור חי מהיישובים והקיבוצים בעוטף עזה על השתלטות חיות הנוח'בה על עוד ועוד יישובים. שודרו בלייב רציחות של תינוקות, ילדים, נשים, זקנים וגברים. העולם ראה את התמונות, ופחות מיממה לאחר מכן התקיימה ההפגנה הראשונה בכיכר טיימס בלב מנהטן של ...סטודנטים תומכי חמאס. בשבועות ובחודשים לאחר מכן עוד ועוד אוניברסיטאות 'נכבשו' על ידי תומכי חמאס.
ישאל השואל: איך קרה שבלב ליבה של ארה"ב סטודנטים, חלקם הגדול אמריקאים נוצרים מבטן ולידה, שראו את מראות הזוועה, התייצבו לצד הרוצחים והאנסים? אחד ההסברים העיקריים לתופעה בזויה זו היא ההסברה הקטארית לאורך השנים. כשפקולטות שלמות מתייחסות לקטאר כאל מדינה מודרנית שוחרת טוב שעוזרת לעניי העולם, שנותנת מילגות נדיבות לסטודנטים חסרי יכולת, מה יותר טבעי מלראות את אותם סטודנטים ומרצים, תומכים במי שהאכיל אותם במשך כל אותם השנים? והנקודה המדהימה ביותר בהסברה הקטארית, ואולי יותר נכון לכנות אותה הנקודה הגאונית ביותר, היא העובדה שאותם סטודנטים, מרצים וחוקרים, כלל אינם מודעים לכך שהם מושפעים מקטאר. הם לא קשרו בין התרומות, המילגות והסיוע הכלכלי של קטאר לאורך השנים, עם הסיסמאות המתועבות שהם צעקו נגד ישראל ובעד החמאס.
חשוב שאזרחי ישראל יכירו וידעו עם מי יש לנו עסק, כדי לדעת איך להתמודד עם הבעיה ואיך להתגבר עליה. זו גם הסיבה שהחלטתי לכתוב טור זה שעוסק בהסברה, כדי לנסות ולהנגיש את עולם ההסברה, את חשיבותה ואת דרכי עבודתה, לאזרחי ישראל, מתוך הבנה שלצד המלחמות המסורתיות והמאבקים הדיפלומטיים, מדינת ישראל נמצאת במערכה הסברתית קשה מנשוא. לצערי הרב אנחנו לא בדיוק מנצחים במערכה זו וזאת בלשון הכי עדינה שהצלחתי למצוא בשפה העברית. אם נפעיל את הראש היהודי, את היצירתיות שלנו, אין לי ספק שנוכל להתמודד עם ההסברה הקטארית. בנפשנו ובידינו הדבר.