ביום שלישי בשבוע שעבר, אחרי ההצבעה אליה הגיע נתניהו ממיטת חוליו, ירד איתמר בן גביר לחדרו במשכן, ולא ידע את נפשו. "הלב שלי נקרע, לא יכולתי לראות את ביבי ככה", אמר לצוותו. "איך עשיתי דבר כזה".
כמה ימים הוא התייסר, ואז, למרות התדמית הבן גבירית שלא ממצמצת, התנצל פומבית. הוא התנצל בכתב, הוסיף גם סרטון, ולא נחה דעתו עד שבישיבת הקבינט בשבוע שאחרי, ניגש אישית לנתניהו וביקש בשלישית את סליחתו.
בן גביר איננו פוליטיקאי קר רוח. הוא יהודי עממי חם, שמקשיב פעמים רבות לבטן. הוא בחר לא להשתמש בטיעון שהעריך שביבי לא באמת יגיע, למרות שזו האמת. הוא לא האשים את ח"כי אגו"י שלא הצביעו, לא את גלנט שנעדר, וגם לא את גנץ שלחץ יד לביבי, אבל לא הסכים לקזזו. הוא פשוט אמר, סליחה טעיתי.
"איתמר בן גביר לא הפוליטיקאי שהייתי מצביע לו בחיים", הגדירו פעם עיתונאי שמאל. "אבל אם הייתי צריך לבחור אדם שיעזור לי בפנצ'ר באמצע הלילה בכביש חשוך, הוא האיש. הוא גם יחליף לי גלגל וגם ייקח אותי אח"כ לאכול". זה האיש, חם ואנושי.
הקושי הגדול שלו היה, שגם אשף תקשורת כמוהו, התקשה לשווק את נימוקיו להצבעה נגד התקציב. "בשביל משכורות שוטרים מפילים תקציב?!", תקפו בימין. כל הסברי בן גביר ש"מדובר בתקציב נורא שקובר את המשטרה", ושהוא ייאלץ "לגנוז את הפרויקטים למלחמה בפשיעה, בגניבות הרכבים, לסגור תחנות משטרה, לצמצם כיתות כוננות ואפילו להשבית ניידות משטרה כדי לחסוך בדלק", נפלו על אזנים ערלות. "אז מה. תסתדר בלי. מה קרה".
אלא שלוותר זה ההיפך מבן גביר. הוא בא לפוליטיקה כדי לשנות. כך הוא הצליח לחולל במשטרה מהפך שהימין לא הצליח לעשות בכמעט 50 שנות שלטון. כנ"ל בשב"ס, כשהפך את בתי הכלא הביטחוניים מ'הכל כלול' מפנק, לגרסה הישראלית לגואנטנמו. כך עם מהפיכת הנשקים, כיתות הכוננות ועוד ועוד. לכן, השמאל שלגלג בהתחלה 'שר הפיתות', עדכן גרסה מהר מאוד לזעקות 'משטרת בן גביר'.
דוהרים למשבר חוקתי
ביום שני השבוע נפל דבר בישראל: שר התקשורת קרעי הודיע שלא יכבד את פסיקת בג"ץ, שהורה להאריך את כהונת שני חברי מועצת התאגיד.
זו הפעם הראשונה שדבר כזה קורה בישראל. אך זו איננה המערכה הראשונה שהאקדח הונח על השולחן. רק לפני כמה חודשים, חתמו ראשי הקואליציה על מכתב שמודיע, כי במקרה של הוצאת ראש הממשלה לנבצרות, יתייחסו לזה כהוראה בלתי חוקית שלא תקויים.
לזה ניתן להוסיף את הכרזתה הפומבית של חברת הכנסת טלי גוטליב, שלא תתייצב לחקירה; ואת מינויו של רואי כחלון למ"מ נציב שירות המדינה, למרות התנגדות היועמ"שית.
הצד השווה לכל אלו, אינו אוסף מצטבר של עימותים, אלא תמונה שהולכת ומתבהרת בדבר התקרבותנו המהירה למשבר חוקתי. היינו, קו פרשת המים בו יפרוץ עימות חזיתי בין הממשלה והכנסת לבין ביהמ"ש העליון, במסגרתו בג"ץ יבטל חוקים, ואילו הממשלה והכנסת יכריזו כי התנהלות השופטים הינה בלתי חוקית ויסרבו לקיימה.
זו אינה תחזית ערטילאית עתידית, אלא לו"ז קרוב. ב-16.1 יפוג המועד שקצב בג"ץ לשר לוין לבחירת נשיא העליון. זה הדד ליין לעימות הגדול. לוין ינסה להעביר בימים הקרובים את החוק שמשנה את הרכב הועדה לבחירת שופטים, ועל הדרך גם בן גביר יקבל את דרישתו לתחילת הדחת היועצת הלעומתית לממשלה. זה כאמור, לא יהיה סוף הקְרב, אלא רק תחילתו בדרך למשבר חוקתי על מלא.