עיסקת החטופים המתגבשת, לפחות על פי הפרטים המתפרסמים בתקשורת – שיחרור חלק מהחטופים בתמורה לנסיגה חלקית ועצירה חלקית של הלחימה – מעוררת שאלה משמעותית נוקבת: הרי ביום מן הימים, בעוד חודש, בעוד שנה, נצטרך לשחרר גם את החיילים שלא משתחררים בשלב הראשון. והמחיר של שיחרור שאר החטופים ברור: נסיגה מלאה, הפסקה מוחלטת של הלחימה, שיחרור מחבלים כבדים עם ליטרים של דם על הידיים ועל כל הגוף. רק תמים יאמין שניתן יהיה להגיע לשיחרור כל החטופים בלי המחיר הכבד הזה. אין מי כמו ראש הממשלה שיודע יותר מכולם את העובדה הפשוטה הזו.
אז אם כולם מבינים שזה יהיה המחיר בסופו של התהליך – למה לא לשלם אותו עכשיו, מיידית, בעיסקה אחת של כולם תמורת המחיר המלא? מה הטעם בדחיית השלב השני של העיסקה, תוך סיכון חיי החיילים החטופים?
אדרבא, מתיחת ביצוע העיסקה לאורך זמן, רק תקשה על המשך הלחימה. במקומות רבים צה"ל פועל בזהירות, באחיזת פינצטה, מחשש לפגיעה בחטופים הנמצאים במנהרות החמאס. עיסקה חלקית, על כך מעטים יחלקו, מסכנת, שלא לומר מפקירה, את חיי הישראלים שלא ישוחררו בשלב הנוכחי – כי אף אחד לא מתחייב שיהיה שלב נוסף, ואם כן, מתי.
קשה להשתכנע כיום, אחרי שנה של לחימה, שלחץ צבאי יביא את החטופים. לפני שנה או חצי שנה גם אני עוד האמנתי שלחץ צבאי יקל על המהלכים לשיחרורם. אחרי שנה אנחנו כבר יותר מפוכחים, וחייבים להודות על האמת: זה לא עבד, לצערנו. עובדה. גם גורמי המודיעין השונים לא הצליחו להביא מידע מודיעיני שעל פיו אפשר היה לגבש תוכנית מבצעית מעשית שתצליח להחזיר את החטופים.
ושוב, אנחנו כבר אחרי למעלה משנה של מלחמה ברצועה. אנחנו לא בתחילת תשפ"ד. אנחנו כבר קרבים לאמצע תשפ"ה. המספרים מדברים בעד עצמם: שבעה חטופים שוחררו במבצעים שונים של צה"ל, מבצעי גבורה לכל הדעות: החיילת אורי מגידיש חולצה במבצע 'ראשית האור', ב-30 באוקטובר 2023. לואיס הר ופרננדו מלמן חולצו במבצע 'יד הזהב' ב-11 פברואר 2024; ושלומי זיו, אנדריי קוזלוב, נועה ארגמני, אלמוג ג'אן חולצו ב'מבצע ארנון' (ע"ש ארנון זמורה הי"ד שנפל באותו מבצע) ב-8 יוני 2024.
בנוסף, ב-27 באוגוסט 2024 חולץ החטוף פרחאן אל קאדי מהמתחם התת קרקעי, כשהוא אותר לבדו וללא מודיעין מקדים על הימצאו בנקודה. לעומת שמונה אלו, 27 חטופים נרצחו בשבי חמאס. הם שרדו בתנאים הבלתי אפשריים, חלקם הצליחו לשרוד חודשים רבים עד שנרצחו בזדון לב חמאסי. ששה מתוכם - כרמל גת, עדן ירושלמי, הירש גולדברג-פולין, אלכסנדר לובנוב, אלמוג סרוסי ורס"ר אורי דנינו ה' יקום דמם - נרצחו בדם קר בכ"ה באב תשפ"ד, 29 באוגוסט 2024, בגלל שחיילי צה"ל היו קרובים למקום החזקתם, על סף חילוצם בחיים.
סכנה מול סכנה
במפגש שהתקיים השבוע בין אנשי תקשורת ומעצבי דעת קהל מהציונות הדתית, לבין נציגים מהמשפחות השכולות, אמרה ירדן גונן, אחותה של רומי גונן שנחטפה בנובה, משפט שלא שמענו עד כה מתומכי העיסקה, וגם ממשפחות החטופים שאינם בפורום הגבורה: אנחנו מבינים את הסכנות שעיסקה כזו תביא ליישובי עוטף עזה. אנחנו לא מקלים ראש בסכנות האלה, גם כתוצאה מהנסיגה וגם כתוצאה משיחרור מחבלים. "אני לא רוצה שאף אחד מאחי ואחיותי במדינת ישראל ייפגע בגלל העיסקה", אמרה. "ואם אחרי ביצוע העיסקה החמאס יחזור לטרור, אני דורשת מהמדינה שתילחם בטרור, ולא תחזור למדיניות של 'הכלה' שהיתה במשך 20 שנה. זו האחריות של הממשלה". היא אמרה זאת בתגובה לדברי אחד המשתתפים, תושב שדרות, שהזכיר שרק השבוע שוב נפלו רקטות בשדרות.
זאת היתה אמירה מדהימה. לאורך כל השנה האחרונה, בוויכוח על שיחרור החטופים, היתה תחושה שבשני הצדדים מקלים ראש בטענות של הצד שממול.
תומכי העיסקה הקלו ראש בסכנות שנסיגה מהרצועה ושיחרור עשרות או מאות מחבלים יגרמו ליישובי העוטף ולאזרחי ישראל בכלל. אבל גם מתנגדי העיסקה הקלו ראש בסכנה לא פחותה: אם לא נשחרר את החטופים, המדינה תיקלע לקרע חברתי כל כך עמוק, כל כך קשה, שבעינַי לפחות, הוא יותר מסוכן מכל הסכנות של נסיגה מהרצועה. אם החטופים לא ישחררו, או חלילה יחזרו בארונות מתים, תהיה במדינה התפוררות חברתית שהיא יותר מסוכנת לעתידנו מכל דבר אחר. ראינו את זה בתקופת המאבק על הרפורמה המשפטית, ורואים את זה גם עכשיו.
המסקנה קשה מאד – אבל אסור להתעלם ממנה: הסיכויים לשחרר את החטופים שלא באמצעות עיסקה עם השטן ימ"ש, מנהיגי החמאס, קלושים. אסור שלא לשחרר אותם. יבוא יום, והוא יבוא בוודאות, ואלו שאיתם נעשה את העיסקה יעלו על טיל השמיימה, להישרף לצידם של יחיא סינוואר, איסמעיל הניה, אחמד נסראללה וכל חבר מרעיהם.
דילמת הכבישים העוקפים
בשבוע שעבר חשפנו כאן בידיעה בלעדית, שאח"כ פורסמה בכלי תקשורת נוספים, על כך שבעוד חודש וחצי אמורה להתחיל סלילת כביש עוקף פונדוק, אחד מפרוייקטי התשתית המרכזיים באזור השומרון - כביש 55, שעלותו כ-200 מיליון ₪. הרצח ביום שני של אלעד יעקב וינקלשטיין הי"ד מעין-הנצי"ב, ורחל כהן ועליזה רייז ה' יקום דמן מקדומים, ופציעתם של שמונה נוספים, שינה את לוח הזמנים, וביום שני השבוע, שעות אחרי הפיגוע, החלה פריצת הדרך לסלילת עוקף פונדוק.
חברה תושבת קדומים אמרה לי השבוע, אחרי הרצח בפונדוק, שאם שרת התחבורה הקודמת מירב מיכאלי לא היתה עוצרת את הכביש, כחלק מהמדיניות שלה לעצור את כל ההשקעות בסלילת כבישים ביו"ש, אולי הפיגוע השבוע היה נמנע. זה לא מסביר כמובן למה ממשלת ישראל הנוכחית, שהשבוע מלאו שנתיים לכהונתה, עם שרת התחבורה הנוכחית, לא זירזה את סלילת הכביש עם תחילת כהונתה.
הכפר פונדוק, שהתנועה מאיזור המרכז לקדומים ולשבי שומרון עוברת בתוכו, היה בעבר אחד הכפרים הכי ידידותיים ביו"ש, גם באינתיפאדות השונות. תושבי קדומים נהגו לעצור בכפר לקניות בטרם המשיכו הביתה. זה נפסק לפני כשנתיים, אחרי הרצח של שלום סופר הי"ד ב-ל' בתשרי תשפ"ג, 25 באוקטובר 2022. שלום סופר, תושב פתח תקווה ובעל מכולת בקדומים, נדקר בתוך הכפר על ידי יונס הילאן, מחבל פלשתיני בן 19, תושב חג'ה. לאחר שנדקר, נאבק שלום עם המחבל והצליח לחטוף את הסכין שבאמצעותה בוצע הפיגוע מידי המחבל ולהגיע לרכבו ולהזעיק עזרה. מצבו הוגדר בתחילה בינוני עד קשה והוא פונה לבית החולים שיבא. לאחר ימים אחדים שוחרר לביתו, ובשבת אף התפלל כרגיל בבית הכנסת שלו. אבל כשבועיים לאחר הפיגוע חלה התדרדרות פתאומית במצבו והוא נפטר מפצעיו. המחבל הדוקר נתפס כשלוש שעות לאחר הפיגוע. מותו של שלום גרם לאבל כבד בקרב תושבי המועצה המקומית קדומים וסביבותיה, והקניות שלהם בפונדוק התמעטו באורח משמעותי.
עוד קודם לכן, לפני 17 שנה, ב-ט' בכסלו תשס"ח, 19 בנובמבר 2007, נרצח עידו זולדן הי"ד, בן קדומים ותושב שבי שומרון, ביציאה מפונדוק על ידי שוטרים פלשתינים שירו בו למוות.
בקרב מתיישבי יהודה ושומרון היו חילוקי דעות במשך שנים רבות, באשר לנחיצות קיומם של כבישים עוקפים. היו שטענו כי הוצאת התחבורה היהודית מתוך ערי יו"ש תהפוך אותם בפועל ל'יודן-ריין'. אולם דעתם נשארה דעת מיעוט – למרות שכעיקרון הם צדקו. לפני כשנה נחנך כביש עוקף חווארה המחבר את צומת תפוח עם יישוב גב ההר – יצהר, איתמר, ברכה ואלון מורה. מרגע שהתנועה הישראלית עברה לעוקף החדש, ננטש כביש עוקף חווארה בפועל. כך קרה גם לכביש חוצה שומרון הישן, כביש 5 שעבר עד לאינתיפאדה השניה בתוככי הכפרים מסחה ובידיא. מרגע שנסלל כביש חוצה שומרון החדש, התנועה לאריאל הפכה לנוחה ומהירה לאין ערוך (זהו הכביש היחיד ביו"ש שהוא בעל 4 מסלולים) – אבל אף יהודי לא נכנס יותר למסחה ובידיא.
למעשה, כבר בשלבים הראשונים של תכנון ההתיישבות ביו"ש, הבינו כל העוסקים בדבר שמערכת כבישים מודרנית היא אחד התנאים הבסיסיים לבניית התיישבות רחבה. בתוכניות ההתיישבות הראשונות, הרשמיות והלא רשמיות, היו צירי התנועה המתוכננים חלק בלתי נפרד מתוכניות הקמת היישובים. תוכנית 'יש', תוכנית ההתיישבות שהכין גוש-אמונים במרס 1976, הציעה הקמת 60 יישובים ברחבי יו"ש, שיחוברו במערכת כבישים חדשים ומהירים. מאז, בכל תוכניות ההתיישבות והפיתוח ביו"ש, שולבו גם תוכניות לכבישים.
לפני 40 שנה, בשנת תשמ"ד, 1984, תיכננה ועדה בין משרדית של מע"ץ, משרד הביטחון, המינהל-האזרחי, משרד השיכון ומשרד המדע והפיתוח, תכנית אב לכבישים ליש"ע. בראש הוועדה עמד המתכנן שמעון פרהנג, שיהיה לאורך כל השנים המתכנן הראשי של הכבישים העוקפים ביו"ש. התוכנית אושרה במועצת התיכנון העליונה. בתוכנית הוצעה מערכת חדישה של כבישים ראשיים להשגת שלוש מטרות תחבורתיות. הראשונה – הוצאת התחבורה מתוך הערים כדי לחסוך עומסים ופקקי תנועה. השניה – לאפשר תנועה מהירה לכוחות הביטחון, במיוחד ממישור החוף לביקעת-הירדן דרך כביש חוצה-שומרון, השלישית – לאפשר תנועה מהירה וקשר ישיר מהערים הגדולות בישראל אל היישובים החדשים ביו"ש, כדי לעודד מעבר יהודים ליישובים אלו.
כשפרצה האינתיפאדה הראשונה לפני 37 שנים, בשנת תשמ"ח, 1987, ההתפרעויות בצירי תנועה אלו נתנו דחיפה לביצוע כבישים עוקפי ערים ערביות. כבישים אלו, שתוכננו מסיבות תחבורתיות גרידא, קיבלו כעת גם חשיבות ביטחונית. הם נועדו בראש וראשונה להוציא את התחבורה היהודית מתוך הערים הערביות.
בשנת תשמ"ה, 1985, קיבלה התוכנית אישור סטטוטורי במועצת התיכנון העליונה של המינהל-האזרחי. כך ניתן היה להוציאה לפועל עשר שנים אחר-כך, אחרי הסכם אוסלו. כך נסללו כביש עוקף רמאללה, כביש עוקף בית לחם (כביש המנהרות הראשון במדינה) וכביש עוקף שכם, הקרוי גם 'ציר גלעד' על שמו של גלעד זר הי"ד, שנרצח בציר הזה בשנת תשס"א, 2001. במשך השנים נסללו כבישים נוספים עוקפי כפרים, כמו כביש עוקף עבוד וכביש עוקף דיר-קדיס במערב בנימין, כביש עוקף חלחול מגוש עציון לחברון, ולפני כשנה נחנך כביש עוקף אל-ערוב כחלק אחר של הכביש הזה.
כשייחנך כביש עוקף פונדוק, יקרה לכפר הזה מה שקרה לכל הכפרים שנסללו להם עוקפים – הם ייפגעו בראש וראשונה כלכלית, כשהקונים היהודים ייעלמו מהשטח, והחנויות ייסגרו. את התודה ישלחו בראש וראשונה למחבלים שגרמו למצב הזה.