אני מניח שאין ישראלי בעל היגיון ומיושב בדעתו, שלא מתפלל בכל ליבו – אפילו הוא אפיקורוס בעומק נשמתו – לבחירתו ביום שלישי הקרוב של דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב, גם אם מנהיגי המדינה חייבים לשחק את משחק התקינות הפוליטית ('פוליטיקלי קורקט') ולהפגין כלפי חוץ אדישות מעושה כלפי תוצאות הבחירות. מציאות של נשיאה חמאס'ניקית בבית הלבן, עויינת ישראל מיסודה, היא בהחלט סיוט מדיני מתמשך של כל ישראלי, ושל כל מנהיג ישראלי. גם אם כולנו התקוממנו כלפי הדברים של טראמפ לפני כחודש כי "אם קאמלה תיבחר ישראל תהיה אבודה. ישראל לא תתקיים תוך שנתיים אם קאמלה תיבחר" - קיומה של מדינת ישראל מעולם לא היה תלוי בנשיא אמריקני כזה או אחר – בכל זאת טראמפ צודק באזהרה שאם האריס תיכנס לבית הלבן "יהיה פה הנשיא הכי אנטי ישראלי, הרבה יותר מברק חוסיין אובמה. היא רוצה להציל את חמאס. היא תמכה באמברגו על ישראל. רק חכו תראו מה היא תעשה אחרי הבחירות".
האריס תהיה נשיאה יותר גרועה מביידן – שהיה אחד הגרועים ביותר לישראל, ותרם תרומה מכובדת לחוסר ההצלחה הישראלי להשיג את היעדים שנקבעו במלחמה הנוכחית, כמובן מבלי לנקות את ההנהגה המדינית והפוליטית הישראלית מאחריותה שלה. מדינת ישראל לא מצליחה להכניע את החמאס, בין היתר משום שבמקביל ללחימה הקשה במחבלים, אנחנו מספקים להם אורך נשימה ויכולת שרידות בדמות הסיוע ההומניטרי, כולל דלק וכל טוב מצרים. והכל בגלל איומים של ביידן, כי אם ישראל לא תאפשר העברת סיוע הומניטרי לצפון הרצועה, ארה"ב תפסיק את העברת הנשק לישראל. הסיוע ההומניטרי שביידן כפה עלינו באגרסיביות להכניס לרצועת עזה, הציל את החמאס מקריסה, ומקשה על הסכם להחזרת החטופים.
הווטו החד משמעי שמימשל ביידן הטיל כנגד תוכנית האלופים, שהיתה יכולה להיות כלי יעיל מאין כמוהו לקידום העיסקה – תוכנית שאין בה שום בעיה הומניטרית – מלמדת שמימשל ביידן התייצב חד משמעית לצידו של החמאס במלחמה בישראל. מימשל תומך חמאס. ישראל, במצבה הנוכחי של מלחמה קיומית, נאלצת להיכנע לפרוטקשן של הבית הלבן. כי בלי חימוש אי אפשר להילחם, ואם לא נלחמים, לא מנצחים. וכשלא מנצחים, מדינת ישראל בסכנה! גם בגלל ביידן החטופים שלנו עדיין בידיים של חמאס.
וכך גם בלחימה בלבנון. הסיבה היחידה שצה"ל לא מנקה את כל השטח שמדרום לליטני ממחבלי חיזבאללה ומסתפק בקילומטרים ספורים, היא בעיקר בגלל 'דונ'ט' מהדהד של ביידן, לא כלפי חיזבאללה – כלפי ישראל. וגם כאן האיום הוא בחימוש: אם לא תפעלו כמו שאנחנו נקבע לכם, לא תקבלו חימושים. גם המתקפה המוצלחת של חיל האוויר באיראן, היתה למעשה מוכתבת בקווים אדומים שציירו לנו בבית הלבן: אל תפגעו בגרעין האיראני, ואל תפגעו במאגרי הנפט שלהם. מותר לכם לפגוע רק ביכולות צבאיות. וכך היה.
הרפובליקנים תמיד עדיפים
ההיסטוריה של 60 השנים האחרונות מוכיחה שלמרות שיהודי ארה"ב מצביעים באופן מסורתי למפלגה הדמוקרטית, הנשיאים הרפובליקנים היו תמיד יותר ידידותיים לישראל מהדמוקרטים. ניקסון, רייגן, בוש הבן, טראמפ – כל אחד מהם ייזכר ביחסו החם לישראל, שלא היה זקוק להוכחה, גם בתוך מחלוקות קשות. לעומתם קנדי, קרטר ואובמה – על העויינות של שניהם, לדעתי תוצאה של אנטישמיות פתולוגית, אין להכביר מילים.
שני חריגים היו בשנים הללו, שני יוצאים מהכלל המעידים על הכלל: בוש האב הרפובליקני היה נשיא עויין במופגן. קלינטון הדמוקרטי היה אוהד מיסודו (אבל שנא אישית את נתניהו, וכך כנראה גם אשתו). למען האמת, גם ג'ונסון הדמוקרטי היה נשיא אוהד, למרות שבמלחמת ששת הימים הזהיר מפני יוזמה ישראלית בפתיחה באש.
אני מודע לכל החששות מפני טראמפ, בעיקר מפני ההפכפכנות שלו. לפני 8 שנים, מיד אחרי שטראמפ זכה בבחירות לנשיאות, ביקר בשומרון סקוט טיילור, חבר קונגרס מווירג'ניה המקורב לטראמפ. בישראל עדיין התקשו 'לאכול' את הנשיא החדש, בגלל אופיו. בשיחה עם טיילור העליתי את החששות בישראל, ותשובתו היתה מפתיעה (וזכתה גם לכותרת ב'מצב הרוח'): "טראמפ טוב לישראל – דווקא כי הוא בלתי צפוי. טראמפ לא דופק חשבון. כל הנשיאים הקודמים היו מוטרדים מבעיות דיפלומטיות עם מדינות ערב – לטראמפ לא איכפת מה הם חושבים". 4 שנות נשיאותו הוכיחו שטיילור דייק וצדק באבחנתו.
מדינת ישראל, כעיקרון, צריכה לקוות תמיד שייבחר נשיא רפובליקני.
ההיסטוריה של 60 השנים האחרונות מוכיחה שלמרות שיהודי ארה"ב מצביעים באופן מסורתי למפלגה הדמוקרטית, הנשיאים הרפובליקנים היו תמיד יותר ידידותיים לישראל מהדמוקרטים
ולא רק היא. אם הייתי אמריקני חלילה, גם אז הייתי מעדיף את טראמפ על האריס. ולא רק בגלל שבכל הראיונות לתקשורת שנתנה קאמלה האריס בחודש האחרון, האשה החביבה והצחקנית הזו הפגינה אינטליגנציה בגובה דשא, ואיי-קיו חד ספרתי. גם בראיה האמריקנית, נשיאים רפובליקנים דאגו לאינטרס האמריקני יותר מהנשיאים הדמוקרטים, לפחות ב-70 השנים האחרונות.
דייוויט אייזנהאואר היה הנשיא שהביא להסכם שביתת נשק, אשר סיים את מלחמת קוריאה בשנת 1953, חצי שנה אחרי שנבחר לתפקיד הנשיא.
ריצ'רד ניקסון היה הנשיא שסיים את מלחמת וייטנאם ב-1973. ביקורו ברפובליקה העממית של סין, ב-1972 הוביל, בסופו של דבר, לכינון יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות, אחרי עשרות שנות נתק ואיבה.
ג'ראלד פורד, כנשיא שלא נבחר לתפקידו, חתם על הסכמי הלסינקי, שהמשיכו את מדיניות הדטאנט במהלך המלחמה הקרה.
בתקופת נשיאותו של רונלד רייגן הסתיימה המלחמה הקרה עם ברית המועצות בניצחון מובהק של המערב, ורבים מייחסים זאת למדיניותו הניצית כלפיה.
יורשו ג'ורג' בוש האב היה הנשיא האמריקני שבתקופתו הושלמה התפרקות ברית המועצות, הסיום המוחלט של המלחמה הקרה.
דונלד טראמפ לחץ את ידו של נשיא צפון קוריאה, והניח יסוד אפשרי לצמצום איום הגרעין הצפון קוריאני.
כל הנשיאים שהזכרתי היו רפובליקנים, שנחשבו למחרחרי מלחמה, חלקם נתפסו כהזויים, וספק גדול הוטל על כישוריהם למלא את התפקיד החשוב, בין אם לפני שנבחרו ובין אם אחרי שנבחרו. אבל כל אחד מהם, בתורו, תרם להעמקת הביטחון הגלובלי.
ומה עשו הנשיאים הדמוקרטים? בתקופת טרומן פרצה מלחמת קוריאה, קנדי וג'ונסון הובילו את המעורבות האמריקנית המדממת בדרום וייטנאם, ג'ימי קרטר הביא במחדליו לעליית החומייניזם ולהפיכת איראן לסרטן מאיים, ואובמה סייע לה להפוך למעצמה גרעינית.
יחליט כעת כל אזרח ישראלי, וכל אזרח העולם החופשי, איזה נשיא אמריקני הוא מעדיף, רפובליקני או דמוקרטי.
ההשגחה העליונה בדרך לאיראן
מבצע 'ימי תשובה', התקיפה הישראלית באיראן בשבת שעברה, היה מבצע שבעתיד עוד רבות ידובר בו. זה בטח לא היה 'דרדלה' כהגדרתו של השר איתמר בן גביר אחרי התקיפה הקודמת באיראן, למרות שלא תקפנו את הגרעין האיראני ואת מאגרי הנפט האיראנים, כי מישהו העניק להם חסינות (מישהו אמר ביידן?). האיראנים יודעים מצויין מה היה מצבם לפני התקיפה ומה מצבם אחריה. הם יודעים שאיבדו את כל סוללות טילי הקרקע-אוויר ארוכות הטווח שלהם, הן טילי ה-S-300 הרוסיים, והן הדגם המתקדם שייצרו בעצמם. בנוסף איבדו את מכ״מי הגילוי ארוכי טווח בטהראן ובמערב איראן. הבירה האיראנית חשופה כעת ופגיעה, כמו גם המרחב ממנו איראן שיגרה את הטילים הבליסטיים לשטחנו. למעשה איראן נותרה רק עם סוללות הגנ״א קצרות טווח מדגמים איראניים מקומיים. בצה״ל מעריכים ששיקום יכולות הטק״א (טילי קרקע-אוויר) האסטרטגיות שלה יימשך בין שנתיים לשלוש שנים. רוסיה, ששקועה בעצמה במלחמה בלתי גמורה באוקראינה, לא תוכל לצייד אותה במערכות מתוצרתה, ולאיראן יידרש זמן רב לייצר בעצמה מערכות חדשות.
עפ״י פרסומים זרים, איראן מחזיקה ביותר מ-2,000 טילים בליסטיים ארוכי טווח שלא נפגעו, אבל כן פגענו ביכולות הייצור של טילים חדשים. לחשוב רק איזה מודיעין מבריק היה לישראל, שידע איפה בדיוק נמצא מפעל מערבלי דלק כבד המייצר את הדלק שמניע את הטילים הבליסטיים מסוג חייבר וקאסם. שליטי איראן יצטרכו להתקמצן על כל טיל שיירצו לשגר – מה שנקרא 'כלכלת חימושים' – כי מאגר הטילים הקיים שיש בידיה, לא יוכל לגדול בתקופה הקרובה, חודשים או שנים קרובות.
בתקשורת הישראלית והעולמית עסקו רבות באופרציה הענקית שאיפשרה את התקיפה הישראלית – מעל 140 מטוסים מכל הסוגים, בשלושה גלים. גם כאן אפשר לראות את מעורבות ההשגחה העליונה: 140 מטוסים, וכולם חזרו לשלום. אפילו בלי תקלה קטנה אחת. לחלק גדול ממטוסי הקרב, כולל ה'אדיר' וה-16-F, יש מנוע אחד. תקלה במנוע, והטייס במקרה הטוב צונח בשמי אחת המדינות שבין ישראל ואיראן. הכוחות שהיו ערוכים לחילוץ טייסים שייאלצו לנטוש, נותרו מובטלים, השבח לא-ל.
על אחד המרכיבים החשובים בתקיפה כזו, מיעטו לדבר השבוע: התידלוק האווירי. יותר מ-1,000 ק"מ מפרידים בין איראן לישראל. אין לחיל האוויר הישראלי מטוס תקיפה שיכול לעבור את המרחק הזה בלי תידלוק אווירי. התקיפה היתה כזכור בלילה. תחשבו על עשרות מטוסי קרב, שצריכים לקבל תידלוק אווירי בשעות ליל חשוכות. ואחרי התידלוק להמשיך ליעדים המיועדים להשמדה. התידלוק הזה חייב להיות מחוץ למכ"ם של איזושהי מדינה באיזור. נכון שחלק ממטוסי התקיפה היו מטוסי האדיר – מטוס 35-F החמקן, כזה שתכונתו הבולטת היא להתחמק מהמכ"מים למיניהם, אבל המטוס המתדלק איננו חמקן. הוא חשוף לכל מכ"ם.
דווקא על רקע זה, קשה להבין את המחדל הנפשע בנושא התידלוק האווירי. מטוסי התדלוק של חיל האוויר הם כרכרות עתיקות שבכל העולם הם כבר גרוטאות – מטוסי בואינג 707, 'ראם' בשמם העברי שנתן להם חיל האוויר, שגילם בערך כגיל ההורים של הטייסים שמטיסים אותם, שגם הם כבר לא צעירים. המטוסים הללו כבר לא טסים בשום מקום בעולם, למעט כמה מדינות באפריקה. אחד המחדלים הקשים של מערכת הביטחון/חיל האוויר, הוא העיכוב המשמעותי בקבלת מטוסי התדלוק החדשים מסוג KC- 46 עבור חיל האוויר הישראלי. המטוס הראשון יגיע לישראל רק בסוף שנת 2025. מדובר במחדל בל יכופר, עוד אחד מהמחדלים של צה"ל וחיל האוויר – וגם של הדרג המדיני. ההערכה במערכת הביטחון היא, שישראל תזדקק ל-12 מתדלקים. ישראל קיבלה אישור אמריקאי לרכישת 8 מתדלקים אסטרטגיים, אך בינתיים חיל האוויר הזמין רק ארבעה. למה?
לפני מספר שנים הסכימה ארה"ב עקרונית למכור את המטוסים לישראל, וכן הסכימה כי הרכש יתבצע במסגרת כספי הסיוע. בפועל, ממשלת ארצות הברית תזמין את המטוסים מחברת בואינג באמצעות צבא ארה"ב. אולם אז, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' החליט לעצור את רכש המטוסים עד שתתכנס ועדת הצטיידות. עקב כך, נכנס צבא יפן לתמונה ורכש את המטוסים הראשונים שהיו מיועדים להצטיידות צבאות זרים, ובכך עקף את צה"ל בתור. כתוצאה מכך, נדחתה אספקת המטוסים לישראל. הנה עוד נושא לבדיקה של ועדת החקירה.