שר הביטחון בני גנץ הודיע אמש (שבת), בעקבות דיון והערכת מצב שקיים, כי הוא דורש לבטל את מצעד הדגלים המתוכנן בירושלים, מחשש למהומות של ערביי העיר.
הנציב העליון הבריטי לורד פלומר, מסתבר, היה יותר חכם ויותר אמיץ משר הביטחון הישראלי.
זה היה הנציב העליון השני, הלורד הרברט צ'ארלס פלומר, הוא הגיע לארץ בשנת תרפ"ה 1925, והחליף את הנציב הראשון, היהודי, הרברט סמואל. פלומר נחשב לאחד הנציבים התקיפים ביותר, ועובדה היא, כי בכל שלוש שנות נציבותו שקטה הארץ.
בשלהי אותה שנה, לקראת חג החנוכה תרפ"ו, מסר מלך אנגליה את דגל הגדודים העבריים, שלחמו בצד אנגליה במלחמת העולם הראשונה, כדי שיניחוהו במשמר בבית כנסת בירושלים.
העיתונות הערבית כעסה. הוועד הפועל הערבי אף הזהיר את פלומר שאם לא יבטלו האנגלים את הטקס, "הוא לא יהיה אחראי לתוצאות".
תגובתו של פלומר לוועד הפועל הערבי היתה חד משמעית: "אין אתם, רבותי, מתבקשים להיות אחראים לדבר, אני הוא האחראי, ואני אהיה שם".
הדגל הוכנס לבית 'החורבה' ב-ו' חנוכה תרפ"ו. בעיתונות הארצישראלית דאז תואר הטקס כיום היסטורי בתולדות א"י, שכמותו לא ידע העם היהודי "מזה אלפיים שנה". "מתוך גאווה לאומית והכרה עצמית, נשבעו חלוצי הגדוד העברי להגן על דגלם העברי... ואת הדגל הזה, דגל העם העברי, מחזירים עתה למקומו, למרכז האומה העברית, לירושלים, והדגל הזה נתקדש אח"כ ע"י הגדוד העברי בקדושת הגוף, בקדושת דמים... והלב מתרחב מרוב שמחה, והעין דומעת דמעות גיל, יש לנו דגל".
גם הקהל הגיב בהתלהבות. יותר מעשרת אלפים איש הריעו שעה שהדגל עבר ברחובות ת"א, וכך היה גם בירושלים, שם הועבר בתהלוכה, בליווי תזמורת המשטרה, עד שהגיע לעיר העתיקה.
דין מצעד הדגלים כדין מצעד הגאווה
יחד עם זאת, תומכי המצעד יעשו טעות קשה אם יציגו אותו כהתרסה כנגד הממשלה המתרקמת. אני תומך מובהק בגלוי בממשלת בנט-לפיד, עם כל השותפים ועם מנסור עבאס. ובמקביל - אני תומך נלהב במצעד הדגלים המתוכנן במזרח ירושלים. הממשלה החדשה לא מביאה אותי לוותר על האידיאולוגיה שלי. מצעד דגלי ישראל בירושלים בירת ישראל הוא הדבר הכי נכון והכי לגיטימי והכי ציוני. אסור שאיומים של ערבים להפר את הסדר יביאו לביטול מצעד עם דגלי ישראל, בדיוק כמו שאסור שאיומים של חרדים היו מביאים לביטול מצעד הגאווה.
לא מדובר במצעד דגלים ברמאללה או בג'נין או בקלקיליה. מדובר בירושלים. מזרח ירושלים, כולל שער שכם, הם חלק מבירת ישראל המאוחדת, וזכותם המלאה של יהודים להפגין שם את ריבונותם בכל דרך שאינה אלימה היא בלתי מעורערת. ואם ערבים מאיימים באלימות, בדיוק בשביל זה קיימת משטרה כדי לטפל באיומים באלימות ולמנוע אותם. בע"ה גם אני אהיה במצעד הזה.
ממשלת ישראל צריכה להתקיים מתוך ויתורים הדדיים כדי לנהל את המדינה סביב הנושאים שעליהם אין מחלוקת. לאזרחים מותר לפעול בהתאם להשקפת עולמם. ואני שוב מזכיר: יש קונסנזוס כמעט מלא שיהיה ההסדר העתידי עם הפלשתינים אשר יהיה, ירושלים לא תחולק.
ושר הביטחון של מדינת ישראל מוזמן ללמוד מהנציב העליון פלומר איך לנהוג באיומים של ערבים.