אחת הסיסמאות המובילות את פעולות המחאה נגד הרפורמה המשפטית, היא 'נפלתם על הדור הלא נכון'. אין לי מושג למה התכוונו הוגי הזמריר הזה; מן הסתם רצו לומר ש"אנחנו לא כמו הדורות ה'נחנחים' הקודמים שהתקפלו בלי מאבק. אנחנו נאבקים".
במחשבה שניה אני חושב שהסיסמה הזו מדוייקת: אכן, נפלנו על הדור הלא נכון. נפלנו על הדור ששרידותה ועתידה של מדינת ישראל כבר פחות מטרידים אותו.
זה לא מקרה שבפעמיים הקודמות בהיסטוריה שמדינה יהודית נפלה – זה קרה בדור הנכדים. דוד המלך כונן ממלכה יהודית, שלמה בנו עוד הצליח לשמור עליה, נכדו רחבעם כבר פילג את הממלכה. מדינת החשמונאים שרדה שמונים שנה, עד לדור השלישי, הדור של אריסטובלוס והורקנוס (אפילו שמות יהודים לא היו להם), כי זה היה הדור שהאגו האישי כבר גבר אצלו על האידיאל. הדור הלא נכון.
הדור הראשון של כל מהפיכה, כמו המהפיכה הציונית, זה הדור שחולל את הפלא, והוא שומר עליו מכל משמר בכל מחיר, גם במחיר ויתור על הנאות אישיות. זה הדור האולטרה-אידיאליסטי שהאידיאלים אצלו עומדים מעל לכל. הדור השני, דור הבנים, הדור שלי, עוד ינק מאבותיו את האידיאלים וההקרבה, והוא עוד מבין את חשיבות המאמץ לשמור על המדינה, גם אם ההירואיקה של הדור הראשון כבר פחות דומיננטית אצלו.
הדור השלישי, הדור הלא נכון, זה הדור שקיבל את המדינה מוכנה ומושלמת, מקבל את המדינה כמובנת מאליה – והוא פחות מוטרד מקיומה ומעתידה. זה הדור שמוכן לחצות קווים אדומים מסוכנים כמו סרבנות ואנרכיה. ואם משהו לא מוצא חן בעיניו, אין לו בעיה לנפץ כלים, גם במחיר סיכון המדינה, כמו ההימנעות מלשרת אותה או לפגוע בכלכלתה.
פרופ' ברסלר וחסידיה הם ההוכחה שלטובת המדינה לא מספיק ללמוד מדעים מדוייקים. היסטוריה, חינוך, יהדות – לא פחות חשובים לעתידה של מדינת ישראל
החלוקה בין הדורות אינה מושלמת. בכל דור יש גם כאלה ויש גם כאלה, אבל את הקו המוביל נותנים אנשי הדור הלא נכון.
ניקח לדוגמה את פרופ' שקמה ברסלר. יש לה ביוגרפיה מרשימה כאשת מדע - פיזיקאית ישראלית, חוקרת במכון ויצמן למדע, המשתתפת במחקר מאיץ החלקיקים בשווייץ, וספורטאית מצטיינת בעברה, ששירתה בצה"ל כספורטאית. ברסלר סיימה בהצטיינות תואר ראשון בפיזיקה ומתמטיקה בטכניון. במכון ויצמן למדע הקימה קבוצת מחקר במחלקה לפיזיקת חלקיקים ואסטרופיזיקה שמשתתפת במחקר במאיץ חלקיקים בשווייץ. באמת קריירה מדעית מרשימה.
יש רק ליקוי אחד בהשכלה שלה, לפחות זו הרשמית: היא לא למדה היסטוריה, בוודאי לא את ההיסטוריה של העם היהודי. וכשמדעים מנותקים ממדעי הרוח, נוצר הדור הלא נכון. זה נכון גם לגבי חלק גדול מהטייסים המצטיינים שאין להם בעיה להיות סרבנים, גם אם זו סרבנות להתנדב כמצופה מהם. אלו, כמו פרופ' ברסלר, הם ההוכחה שלטובת המדינה לא מספיק ללמוד מדעים מדוייקים, בלי לזלזל חלילה בחשיבותם העצומה של אלו ובמקום שתפסה ישראל בעולם בתחומים הללו. מדעי הרוח – היסטוריה, חינוך, יהדות – לא פחות חשובים לעתידה של מדינת ישראל.
ההגינות מחייבת להגיד, שלא רק צד אחד אשם. אשמים במציאות שנוצרה, חד משמעית, גם יוזמי הרפורמה המשפטית בנוסחה הנוכחי. גם הקואליציה הנוכחית, בהתנהלותה הכוחנית, הדורסנית, האווילית, אשמה בקרע הציבורי. גם הם מובילים לחורבן המדינה, וגם הם לא יינקו, אם חלילה זה יקרה. בדיוק כמו שאני מתנגד בכל הכוח לסרבני המילואים ולסרבני המיסים והפוגעים בכלכלה ומוציאי דיבת המדינה בחו"ל בגלל הרפורמה המשפטית, אאבק בכל הכוח במקלדתי נגד אלו שדורשים 'ללכת על הרפורמה בכל הכוח' כדי 'להראות להם', כי 'אנחנו השלטון'. גם הם חלק מ'הדור הלא נכון'.
לכן המהלך הכי חשוב עכשיו הוא לעצור - מכל הכיוונים: לעצור את המשך החקיקה, לעצור את ההפגנות, לעצור את הסרבנות (כן, סרבנות!, גם אם הם מתנדבים), ולדון מחדש בשינויים ההכרחיים במערכת המשפט תוך הסכמה רחבה - גם על בסיס הצהרות ישנות של יאיר לפיד, גדעון סער, זאב אלקין, מתן כהנא ועוד חברים מכובדים באופוזיציה.
עוד לא מאוחר לשנות את זה, למען הדור הרביעי – שיחזור להיות דור נכון.
עידן בגין – האמת והתדמית
השבוע לפני 40 שנה תם עידן בהיסטוריה של מדינת ישראל, וגם של הליכוד: מנחם בגין התפטר מתפקיד ראש הממשלה. בי"ט באלול תשמ"ג, 28 באוגוסט 1983, הפתיע בגין את ממשלת ישראל כשהודיע על החלטתו לפרוש מתפקידו, בנימוק בן 3 מילים שמעולם לא הסביר אותם: "אינני יכול עוד". דומה שמעולם לא נכתבו כל כך הרבה מילים ודרשות על שלוש מילים בסך הכל.
אין טעם לערוך השוואות בין האישיות של בגין לראשי ממשלה אחרים, בוודאי זה הנוכחי. בנו בני בגין סיפר לי פעם, שהוא מעולם לא פגש לא את נשיא מצרים סאדאת (מה שהיה יכול לספק לי כותרת מרתקת: בגין מעולם לא נפגש עם סאדאת. כשהכוונה כמובן לבני בגין...) ולא את נשיאי ארה"ב שכיהנו במקביל לתקופת כהונתו של אביו. זאת בניגוד כמובן לבן של ראש ממשלה אחר, שכבר בגיל 5 זרק כריות בבית הלבן על נשיא ארה"ב ביל קלינטון – תוך כדי משחק כמובן – ובבגרותו לא הפסיק לתקוף בגסות את יריביו הפוליטיים של אביו. (אפילו אני זכיתי פעם מנתניהו-ג'וניור לציוץ של השמצה ב'טוויטר' בגלל שתמכתי בנפתלי בנט, מה שכמובן גרם לי להסתובב בתחושה עילאית של חדווה).
'מעריב' השבוע לפני 40 שנה, כ' באלול תשמ"ג, 28.9.1983
מנחם בגין המנוח היה ראש ממשלה שנוי במחלוקת – גם בחייו, גם אחרי מותו. יריביו מהשמאל שהכפישו אותו בחייו לא פסקו אחרי מותו מלהתגעגע געגועים מלאכותיים ל'ליכוד של בגין, לא כמו הליכוד של היום'.
ממשלת בגין, ממשלת הימין הראשונה, לא היתה פורצת הדרך בהתיישבות ביו"ש – כל ראשי הממשלות שקדמו לו מאז תשכ"ז, אשכול גולדה ורבין, הקימו התנחלויות – אבל הוא היה הראשון שהחל בגדול, בעשרות יישובים, את ההתיישבות הממלכתית גם בשומרון, מחוץ לקווי 'תוכנית אלון'. מאידך בגין היה ראש הממשלה שקבע את התקדים של עקירת יישובים בתמורה להסכם מדיני. בדיוק 5 שנים לפני פרישתו, השבוע לפני 45 שנה לפי התאריך העברי, אור לט"ז באלול תשל"ח, 17 בספטמבר 1978, חתם בגין עם נשיא מצרים אנואר סאדאת על הסכמי קמפ-דיוויד, הסכם שלום בין ישראל ומצרים והסכם מסגרת לשלום כולל במזרח התיכון, במסגרתו הסכימה ישראל לסגת נסיגה מלאה מסיני כולל עקירת יישובי חבל ימית ואופירה, ועל "החלתה המלאה של ריבונות מצרית עד לגבול הבין לאומי המוכר בין מצרים ובין ארץ-ישראל המנדטורית", כנוסח ההסכם.
הנוסח הזה מעניין: בניגוד לרושם שיצר בגין בקרב תומכיו במשך שנים רבות לפני שעלה לשלטון, היתה תמימות דעים מוחלטת בין מנחם בגין לבין יריבו האידיאולוגי במשך למעלה מחצי יובל שנים דוד בן-גוריון – בנושא גבולות הארץ. כי שניהם קידשו את גבולות המנדט הבריטי כגבולות הארץ. בן גוריון הורה לכוחות צה"ל שפרצו לסיני במבצע חורב, בשלהי מלחמת העצמאות, בדצמבר 1948, לסגת לגבול המנדטורי, וכך גם בגבול הצפון. במבצע חירם באוקטובר 1948, אחרי שחטיבת כרמלי חצתה את הגבול הבינלאומי וכבשה 14 כפרים לבנוניים כשהיא מגיעה נהר הליטאני, הם נסוגו לגבול הבינלאומי במסגרת הסכם שביתת הנשק. שניהם שינו את השקפתם לגבי רמת הגולן. בן-גוריון הודה בכך אחרי מלחמת ששת הימים, כשהתנגד נחרצות לנסיגה מהגולן ומירושלים, ובגין היה זה שהחיל את החוק הישראלי על הגולן. בגין אם כן היה בן-גוריוניסט, או שבן-גוריון היה בגיניסט, תלוי בנקודת ההשקפה.
מתנגדי הסכם קמפ-דיוויד ראו בהחלטתו של מנחם בגין 'בגידה', בגלל החלטתו לסגת מכל סיני ולעקור את היישובים. אבל ח"כ לשעבר ותא"ל (מיל') אריה אלדד, מראה בספרו 'דברים שרואים מכאן לא רואים משם – מה קורה למנהיגי הימין כשהם מגיעים לשלטון', כי מפת ארץ ישראל השלמה של בגין, היתה מפת המנדט הבריטי. סיני ורמת הגולן, לפיכך, היו תמיד מחוץ למפה של בגין, עוד לפני שנבחר לראשות הממשלה. לכן כשבגין הסכים בהסכם קמפ-דייויד עם סאדאת לסגת מכל חצי האי סיני, לא היתה בכך סטיה מהאידיאולוגיה שלו. אדרבא, היא בדיוק תאמה את השקפת עולמו היסודית, שחצי האי סיני איננו חלק מארץ-ישראל. לכן גם בגין תמך בהחלטת הממשלה הסודית מה-19 ביוני 1967, שבה סוכם, כי תמורת הסכם שלום מלא היא מוכנה לסגת מסיני ומהגולן. גם ההחלטה הזו תאמה את האידיאולוגיה שלו. אלדד כותב בספרו (עמ' 61) כי "מפת ארץ ישראל השלמה של בגין היתה מפת המנדט הבריטי, ומה שלא נכלל בה ניתן למיקוח". אלדד גם מצטט נאום של בגין בעיצומו של מבצע סיני, שבו הגדיר את חצי האי סיני כ'מושבה'. "מי שקרא את הדברים האלה של בגין, והתוודע ליחסו אל חצי האי סיני כאל 'מושבה', לא היה רשאי להיות מוכה תדהמה כשוויתר על השטחים הללו בהסכם השלום עם מצרים", מסכם אלדד (עמ' 39).