ערבים ביצעו פיגועים, יהודים התפרעו בשבת, המח"ט תיפקד כש"ג

מה קורה כשבאיזור רווי מתח לאומי ואלימות, עומדים מצד אחד מפקד חטיבה בצה"ל שנתפס כעויין במופגן את המתיישבים היהודיים הנמצאים תחת אחריותו, ומנגד חבורות של פורעים יהודיים, שמשוכנעים שהם יכולים להחליף את הצבא בשמירה על הביטחון, ובפועל מתפרעים באופן חסר אבחנה כנגד אוכלוסיה ערבית, שחלקה רחוקה מטרור ואלימות? – מה שקורה זה מה שקרה ביישוב עטרת בסוף השבוע שעבר, בלי קשר לתושבי עטרת שהם אזרחים שלווים ונורמטיבים מטבעם, וכמו במעשה קמצא ובר קמצא וחורבן הבית, לקמצא לא היה שום קשר לאירוע שנקשר בשמו על לא עוול בכפו. כך גם תושבי עטרת.

הכל התחיל ביום חמישי שעבר, כאשר רועה יהודי החליט על דעת עצמו להקים נקודת מרעה חדשה מתחת לצומת היישוב עטרת, כשלוחה של חווה ותיקה שנמצאת ברכס הקרוב. ערביי הכפר אום צפא החליטו על 'תגובה פלשתינית הולמת', וכדרכם ירדו למקום והחלו ליידות אבנים לעבר הכביש ולעבר הנקודה החדשה. חשוב לציין שמדובר בכביש חוצה בנימין, עורק תנועה ראשי שמחבר את יישובי בנימין למרכז הארץ, ונוסעים בו תושבים מכל איזור בנימין.

החיילים שנשלחו לתיגבור לא הכירו את הגיזרה

כוחות צה"ל לא הצליחו לעצור את התפרעות הערבים. בשעה 22:00 בלילה, זריקות האבנים הפכו להפרות סדר קשות: בקבוקי תבערה, סלעים, זיקוקים בכינון ישיר, מוטות ברזל. הכביש הראשי הזה נחסם לחלוטין למשך 3 שעות. תושבי היישוב שביקשו לשוב לבתיהם, נאלצו למצוא מקומות לינה הרחק מהבית, כי לא היתה אפשרות להגיע הביתה. וצה"ל איננו. למה? אחת הסיבות ששמעתי היתה, שבגיזרה היה אחד מגדודי התגבור שנשלחו ליו"ש בשבוע האחרון, והחיילים לא הכירו את הגיזרה ולא הבינו את משמעות פתיחת הציר. זה לא עונה לשאלה, למה המח"ט לא התערב והינחה אותם איך ומה לעשות, כדי שהציר ייפתח מיידית.

רק אחרי שלוש שעות של כביש חסום, נשלח כוח משמעותי שפיזר את הפורעים הערבים. "בושה, בושה, בושה", אומר ל'מצב הרוח' גורם ביטחוני באיזור. "זה שצה"ל לא מצליח לפתוח במשך 3 שעות ציר מרכזי, זו בושה".

המחזה חזר על עצמו ביום שישי: שוב הפרות סדר, והכביש שוב נסגר לנסיעה. הפעם הכוח הצבאי הגיב מהר יותר ואחרי כחצי שעה הכביש נפתח.

ואז הגיע האירוע של שבת.  כמה עשרות צעירים פוחזים, רובם ככולם לא מאיזור בנימין, הגיעו בכלי רכב לאיזור. – על סמך מה הם החליטו שחילול שבת בנסיעה מותר לצורך העניין? – נכנסו לאום צפא, והחלו לפגוע ברכוש של תושבי הכפר. על פי דיווחי המשטרה, הם שרפו שני בתים, משאית ושני כלי רכב. מספר מתפרעים נמלטו בכלי רכב ששימשו לביצוע העבירות ליישוב עטרת.

שלא יהיה ספק: מעשה כזה הוא בזוי, נקלה, וראוי לגינוי מכל בחינה שהיא. הפורעים שביצעו זאת חייבים להיעצר ולעמוד לדין, ואם תוכח אשמתם בבית המשפט, שייכנסו לכלא לזמן לא קצר. אין סליחה ואין מחילה ואין כפרה למעשה כזה, גם אם הוא נובע מדם רותח על אוזלת היד של מח"ט בנימין.

כשהצבא הבין שהנערים שפגעו בכפר ברחו לתוך היישוב עטרת, הגיע מח"ט בנימין, אל"מ אליאב אלבז, לשער של היישוב עטרת, וּוידא בעצמו במשך שעות רבות, שכל רכב שנכנס או יוצא עובר בידוק קפדני. במשך שעות רבות זה היה העיסוק העיקרי של המח"ט: במקום לדאוג לפתיחת הציר ואפילו למנוע מפורעים יהודים להשתולל, הוא ישב בש"ג של היישוב עטרת במשך שעות ובדק את היוצאים והנכנסים כאחרון השינגימלים. "זה מה שמח"ט עושה במצב כזה?", תהה באזני  גורם ביטחוני באיזור, המכיר היטב את המח"ט. "יש שב"כ, יש משטרה. יש לך עכשיו אירוע של יהודים חמושים שנכנסו לאום צפא. יש בתים של ערבים שעולים באש. יש כבאיות שמנסות להגיע לכבות את השריפה. והמח"ט לא מנהל אירוע. כי כל המחשבה שלו היא: יהודים נכנסו לתוך הכפר, מצידי שהכביש יחטוף אבנים. רועה יהודי הקים חווה – היהודי אשם בכך שתוקפים אותו".

"המח"ט מאמין שהדרך לשמר שקט בגיזרה שלו, היא באמצעות שיח רצוף עם הפלשתינים. רק כך הוא יצליח לשמור על הביטחון ולשמור על הסדר"

גורמים בהתיישבות שמכירים את המח"ט, וביקשו שלא להזדהות בשמם, מזכירים שלפני כארבעה חודשים, ב-27 בפברואר 2023, לאחר שעצר מפגינים יהודים באשמה כאילו הם תקפו אותו, קבעו שני בתי משפט על בסיס עדויות וצילומים כי גרסתו אינה אמינה והורו לשחרר את העצורים.

בצה"ל, כמצופה, דוחים את הטענה הזו. "מח"ט בנימין אליאב אלבז קם בבוקר והולך לישון כשהתושבים בגזרה בראש מעייניו", אמר לי קצין בכיר שמכיר את המח"ט מקרוב. "למה מח"ט בנימין היה בש"ג של עטרת? כי זה פיקוד מלפנים. המשימה היתה משימה מורכבת. המח"ט היה שם לא כדי לחסום את הציר, לא כדי לשים כתר, אלא כדי לוודא שמצליחים לעצור את הפורעים שהתחבאו בעטרת".

ולמה אין מחסומים גם בכפרים הפלשתינים? "המח"ט מאמין שהדרך לשמר שקט בגיזרה שלו, היא באמצעות שיח רצוף עם הפלשתינים. רק כך הוא יצליח לשמור על הביטחון ולשמור על הסדר", אומר גורם צבאי בכיר אחר, שמבקש להדגיש שהמח"ט אלבז מקיים שיח גם עם הנהגת המתיישבים.

ולמרות כל האמור לעיל, גירושו של מח"ט בנימין מביקור תנחומים, הוא בושה וחרפה, ביזיון אמיתי, גם אם צודקות הטענות נגד התנהגות המח"ט ביישוב עטרת בשבת שעברה. אפילו אם המח"ט תיפקד באופן לקוי כלפי המתיישבים - חלקם, להזכיר, לא תושבי עטרת, היו אלו שביצעו בשבת פרעות בכפר אום-צפא - לצעוק עליו 'רוצח' ו'עוף מכאן' זו התנהגות מבישה. כשהצרחנים הפסיכים הללו ישנו הלילה בשלווה במיטותיהם, זה היה לא מעט בזכות העובדה שהמח"ט, מן הסתם, היה ער באותן שעות בפיקוד על הלוחמים שלו שפעלו בשטחי הרש"פ למעצר מחבלים.

חצי זקן נשאר ביד

במוצאי שבת, במהלך העימותים בין המתיישבים והצבא בשער של עטרת, תלש שוטר מחצית מזקנו של דביר אילן, תושב עלי, בן נווה צוף, בנם של חברי הטובים חגית ומלכיאל אילן, שהגיע כדי למחות נגד פעילות הצבא והמשטרה. "עמדתי והפגנתי", סיפר דביר ל'מצב הרוח'. "בשלב מסויים נשכבנו על הכביש, כמחאה פאסיבית. שוטר שביקש לפנות אותי מהכביש, ניסה להרים אותי כשהוא מושך בזקן שלי. ואז הזקן נשאר ביד שלו ואני נשארתי על הכביש".

המאבק היה על רכב גרר שביקש לקחת כלי רכב של הפורעים היהודים, שחנו בש"ג של עטרת. אחרי מספר שעות של מחאה, ברובה שקטה, בחלקה הופעלה אלימות כלפי תושבים, הגרר יצא מהיישוב והאירוע הסתיים.

מישהו התבלבל בחילופי התפקידים

השבוע פורסמה הודעה משותפת לרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי, ראש השב"כ רונן בר ומפכ"ל המשטרה רב-ניצב קובי שבתאי, ובה דברי גינוי ל"תקיפות אלימות של אזרחים ישראלים נגד פלשתינים חפים מפשע. המתקפות הללו נוגדות כל ערך מוסרי ויהודי והן גם טרור לאומני לכל דבר, ואנו מחוייבים להילחם בהן" נאמר בהודעה.

מי שהיו צריכים, חייבים, להשמיע את האמירה הערכית-מוסרית הם ראשי המתיישבים, ראשי המועצות ביו"ש, ולא מפקדי זרועות הביטחון. יש כאן איזה בלבול של מילוי תפקידים, שראשי מועצת יש"ע נותנים הנחיות ביטחוניות ומפקדי זרועות הביטחון מטיפים מוסר.

יו"ר מועצת יש"ע וראש המועצה האזורית גוש עציון שלמה נאמן אמנם פירסם הודעה שבה נאמר גם כי "במציאות זו, קומץ קטן של יהודים מתוך ייאוש ותסכול לוקח את החוק לידיים. אל לנו להידמות לאוייב אכזר, להשתולל ולפגוע בלא אבחנה. יש לנו את מה שאין למחבלים ולתומכיהם – צלם אנוש".

מעט מדי ומאוחר מדי, אבל טוב מאוחר מלעולם לא.

רקטות מיו"ש? – לא להתרגש!

לכל אלו המתרגשים מירי הרקטה מאיזור ג'נין לעבר מושב רם-און בחבל תענך השבוע - אל תתרגשו, לא מהניסיון ולא מההתרברבות של החמאס. בדיוק לפני 7 שנים, היה ניסיון מאד דומה, עם התרברבות מאד דומה. בי"ג בסיוון תשס"ו, 9 ביוני 2006, נעשה ניסיון לשגר רקטה מאיזור טול-כרם לעבר שטח ישראל. יומיים אח"כ, בט"ו בסיוון 2006, 11 ביוני 2006, טענו מחבלי 'חללי אל-אקצה' שהצליחו לשגר רקטה מאזור ג'נין לעבר מושב רם און בחבל התענכים. בכיר בגדודי חללי אל-אקצה התרברב כי "כל ערי ישראל יהיו בטווח הרקטות שלנו". הוא צדק: רבים מערי ישראל כולל גוש דן נמצאים בטווח הרקטות – אבל מרצועת עזה, לא מיהודה ושומרון. לפחות לא כל עוד אנחנו שולטים שם. אני מאמין שגם הפעם הצלחתם תהיה דומה. רק שצה"ל יפעל באותה חופשיות בה פעל לפני 7 שנים.