קואליציה של פירומנים

אם למדינת ישראל היה ראש ממשלה מתפקד, הוא היה מכנס בתחילת השבוע באופן מיידי את השר לוין וח"כ רוטמן, ונותן להם הנחיה גורפת: אתם גונזים מיידית את נוסח חוק ביטול עילת הסבירות כפי שהצעתם, לוקחים את מתווה השופט סולברג כפי שהוא פירסם בכתב העת 'השילוח' בפברואר 2020, לומדים אותו לעומק ומנסחים חוק שתואם אותו במדוייק, בלי סטיה מינימלית ימינה ושמאלה.

השבוע קיימתי סדרת שיחות עם כמה משפטנים בכירים, חלקם בשירות הציבורי, כדי להבין מהו אותו 'מתווה סולברג' המפורסם והאם נוסח החוק המוצע תואם אותו. מסתבר שהמתווה הזה ניתן לפרשנויות שונות. באותו מאמר כתב השופט נעם סולברג, בדיוק כפי שרוב הציבור מרגיש, כי עילת הסבירות, כפי שהיא מיושמת בפועל, מהווה חדירה של הרשות השופטת לתחומה של הרשות המבצעת. אלא שסולברג, כך הסביר לי השבוע אחד מבכירי המשפטנים בארץ, לא התכוון לחקיקה דווקא, אלא למדיניות שיפוטית של בתי המשפט. הצעתו היתה שבית המשפט יצמצם את השימוש בה, בעיקר בהקשר של החלטות מדיניות - לאו דווקא מינויים ופיטורים - ובמקרים אחרים ישתמש יותר בעילות אחרות כמו עילת המידתיות.

מה עשו רוטמן ולוין? לקחו את מתווה סולברג הנכון, ומתחו אותו עד לקצה: מעבר לאבחנה שסולברג עשה בין דרג נבחר לדרג ממונה, הצעת החוק שהוגשה מסירה את עילת הסבירות לא רק מהחלטות של הממשלה, אלא גם של כל השרים ושל כל נבחרי הציבור – ראשי ערים, למשל – ושל פקידים שיעבירו את ההחלטות שלהם כהחלטות שרים.

אפילו פרופ' יואב דותן, מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, מתנגד חריף לשימוש בעילת הסבירות, יצא השבוע נגד הצעת החוק כפי שהוגשה, כיוון שהיא נותנת חסינות מוחלטת מביקורת לא רק על החלטות מדיניות של הממשלה, אלא גם להחלטות פרטניות של כל שר ושר.

שופטי בית המשפט העליון לא היו יכולים לצאת כנגד חוק שמתבסס על דברי שופט שהוא עצמם ובשרם, וגם ראשי המחאה היו מתקשים לשכנע את ההמונים שחוק המבוסס על עקרונות שניסח שופט בית המשפט העליון הוא הרס בית המשפט וחורבן הדמוקרטיה

בכך סיפקה הקואליציה בעצמה את ארגזי התחמושת לארטילריה של מתנגדי הרפורמה. ראשי המחאה האנרכיסטים, החוליגנים המופרעים (אני אמרתי אהוד ברק ושקמה ברסלר???) אלו שלא מוכנים להסתפק בהפגנות לגיטימיות במוצאי שבתות בקפלן אלא פועלים בכל עוז לשרוף את כל המדינה על כל תושביה, לא יכלו לקבל מצמד הפירומנים בצמרת המשפטית בכנסת מתנה טובה מזו.

אם החוק היה מתבסס על מתווה של שופט בית המשפט העליון בלי למתוח אותו, הוא היה סותם את הפה לכל מתנגדי הרפורמה המשפטית, ומוציא את הרוח ממפרשי הפגנות המחאה. שופטי בית המשפט העליון לא היו יכולים לצאת כנגד חוק שמתבסס על דברי שופט שהוא עצמם ובשרם, ראשי האופוזיציה הלוחמנית היו מתקשים לשכנע מה כל כך דיקטטורי בחוק שמבוסס על דברי שופט עליון, וגם ראשי המחאה היו מתקשים לשכנע את ההמונים שחוק המבוסס על עקרונות שניסח שופט בית המשפט העליון הוא הרס בית המשפט וחורבן הדמוקרטיה.

ובעוד כמה שנים נשב חלילה על חורבות מדינת ישראל, ונתווכח בלהט מי היו 'שורפי האסמים' של דורנו.

ביידן בדרכו של דה-גול

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן תקף השבוע חזיתית בראיון ל- CNN את ממשלת נתניהו: "לנתניהו יש חברי ממשלה מהקיצוניים ביותר שראיתי" אמר ביהירות, "ואני הולך אחורה בזמן עד גולדה מאיר. סמוטריץ' ובן גביר הם חלק מהבעיה בגדה המערבית".

במשפט "סמוטריץ' ובן גביר הם חלק מהבעיה בגדה המערבית" הוכיח ביידן שהוא שומר על המסורת האמריקנית מתחילת המאה ה-20, של חוסר הבנה מוחלט של כל המתרחש במזרח התיכון. כמעט כל נשיאי ארה"ב שגו בכל מיני פנטזיות ואשליות לגבי המזרח התיכון, ותרומתם העיקרית, בדרך כלל, היתה לסבך את העניינים. הסיחרור באיזור בארבעת העשורים האחרונים, הזרועות האיראניות למדינות כמו לבנון ולאירגונים כמו הח'ותים וחיזבאללה שהיום אף אחד לא יודע איך לקטוע אותם, נובעים ממדיניותו של נשיא ארה"ב בסוף שנות ה-70, ג'ימי קרטר, שהביט באדישות על נפילת ממשלה השאה ועליית החומייניזם.

ביידן טען שהוא מכיר את כל ממשלות ישראל מאז גולדה מאיר. אני דווקא משתוקק לספר לו על ההיסטוריה מימי בן-גוריון ולוי אשכול, כשבארה"ב כיהנו נשיאים עויינים כמוהו, דוגמת אייזנהאור וקנדי.

התפרעויות ההמונים בערי צרפת בחודש האחרון בגלל פגיעה בצעיר מוסלמי, וההכרזה של ג'ו ביידן, העלו את זכרו לא לברכה של נשיא צרפת שארל דה-גול, נשיא המעצמה שהיה ידיד ישראל מופגן, ובסוף היפנה לה עורף. מה שקורה בחודשים האחרונים ביחסי ישראל ארה"ב דומה מאד ליחסי ישראל-צרפת של שנות ה-60.

נשיא ארה"ב ג'ון ביידן נמנה במשך שנים רבות עם האגף הפרו-ישראלי במפלגה הדמוקרטית, באמירות שלישראל יש זכות להגן על עצמה. לא פעם הגדיר עצמו כציוני וסיפר על אשת בנו, יהודייה שומרת מצוות, ועל פגישותיו עם גולדה מאיר כסנאטור צעיר. כל שלושת ילדיו נישאו ליהודים, מהם יש לו שלושה נכדים יהודים על פי ההלכה.

באוקטובר 2008 הצהיר ביידן כאשר נועד עם מצביעים יהודים בפלורידה כי "ככל שאמריקה חזקה יותר, כך ישראל בטוחה יותר". בדיוק לפני שנה, ב-13 ביולי 2022, בביקורו בישראל, קבע כי "הקשר עם ישראל רק מתחזק ככל שעוברות השנים, והוא חזק מאי פעם".

הכרזתו של ביידן השבוע, והתנהגותו בכלל בחודשים האחרונים, מראה שג'ו ביידן הוא שארל דה גול של ימינו. ארה"ב 2023 הולכת, ככל הנראה, בכיוון של צרפת 1967. באוזניים עדיין מהדהדים ניסיון התערבותו של ביידן בפוליטיקה הפנימית הישראלית, כשהכריז ב-29 במרץ, כי "כמו הרבה תומכים אדוקים של ישראל - אני מאוד מודאג. היא לא יכולה להמשיך בדרך הזו, אני מקווה שנתניהו יגיע לפשרה הוגנת. די הבהרתי את זה". ובתשובה לשאלה אם יזמין את נתניהו לבית הלבן השיב במילה קצרה אחת מעליבה: "לא".

דבר 7.6.61

מ"ידידתנו ובעלת בריתנו" עד "עם שתלטן"

בדיוק לפני 62 שנה, ב-7 ביוני 1961, אירח דה-גול בארמון האליזה בפאריס את ראש ממשלת ישראל דוד בן גוריון. זו היתה הפגישה השלישית בין שני המנהיגים, הצרפתי והישראלי. בסיום הפגישה אמר דה גול לבן גוריון את המשפט שעוד שנים רבות חימם כל לב ישראלי: "הריני מרים כוס לישראל, ידידתנו ובעלת בריתנו".

צרפת, ולא ארה"ב, אכן היתה אז ידידתה ובת בריתה הגדולה של ישראל. ארה"ב של הנשיאים אייזנהאור וקנדי סירבה למכור לישראל מטוסי קרב. מטוסי הקרב העיקריים של ישראל היו מתוצרת צרפת – ווטור, אורגן, מיסטר, סופר מיסטר, ובהמשך גם המיראז' 3, גיבור מלחמת ששת הימים. צרפת היתה שקועה באלג'יר במלחמה במחתרת האלגי'ראית, שנתמכה בידי נשיא מצרים נאצר – אוייבה המובהק של מדינת ישראל.

שום דבר לא נשאר מהידידות והברית הזו 6 שנים אח"כ, בחודש יוני 1967, מלחמת ששת הימים. עוד לפני המלחמה הזהיר דה-גול את שר החוץ אבא אבן שישראל לא תעז לפתוח במלחמה, למרות סגירת מיצרי טיראן ולמרות שכל הצבא המצרי כבר נערך לאורך גבול הנגב. כאשר מדינת ישראל לא הקשיבה לעצתו הלבבית ונטלה יוזמה לפרוץ את המצור עליה, החליט דה-גול על מדיניות ה'אמברגו' המפורסמת – איסור מוחלט של מכירת נשק לישראל מכל סוג שהוא. אלגי'ריה כבר קיבלה מצרפת את עצמאותה, וכך אבד האינטרס המשותף להיאבק באוייב משותף – מצרים.

חמישה חודשים אחרי המלחמה, בכ"ו בחשוון תשכ"ח, 28 בנובמבר 1967, קיים דה גול מסיבת עיתונאים, בה הגדיר את העם היהודי באמירה האנטישמית כ"עם של עילית, שתלטן ובעל ביטחון עצמי". ביידן השבוע לא תקף את כל העם היהודי. הוא הסתפק באמירה "לנתניהו יש חברי ממשלה מהקיצוניים ביותר שראיתי". גם כאן, האוייב המשותף של שתי המדינות עד לאחרונה הפך לשותף לשיח עם ארה"ב – איראן. בדיוק כמו שמצרים הפכה ב-1967 מאוייבת לשותפה של צרפת.

מעריב 28.11.67

ישראל שאחרי מלחמת ששת הימים מצאה תחליף הולם לברית עם צרפת בדמותה של ארצות-הברית, שהפכה לספקית העיקרית של מטוסי קרב מאז ועד היום. את מטוסי המיסטר והמיראז' הצרפתיים, החליפו הסקייהוקים והפנטומים האמריקנים שהגיעו בסוף שנות ה-60, ועד ל'חמקן', מטוס הקרב המוביל של ישראל כיום. מטוסי 16F- מתוצרת ארה"ב היו אלו שהשמידו בחודש סיוון תשמ"א, יוני 1961 – בדיוק 20 שנה אחרי הכרזתו של דה-גול "ישראל היה ידידתנו ובעלת בריתנו" - את הכור האטומי העיראקי, שצרפת העניקה לעיראק.

בצד הביטחוני, ב"ה, ארה"ב לא הפסיקה את מכירת הנשק לישראל, אבל על פי הערכות משנה ארה"ב את העדיפויות שלה בזירה הבינלאומית, מהמזרח התיכון אל עבר סין ואוקראינה. וגם לזה יש מחיר ישראלי. מאז תחילת 2023 הוציאה ארה"ב מישראל מאות אלפי פגזים שנועדו לשעת חירום. להסביר: ארה"ב מחזיקה בישראל, דרך קבע, מחסני תחמושת מסוגים שונים - המשמשת אותה לפעילות במזה"ת, אך גם כאספקת חירום לצה"ל. אמנם מדובר בנשק השייך לארה"ב, אך בין המדינות יש הבנה שקטה שבמקרה של שעת חירום, כמו מתקפה כוללת על ישראל מכמה חזיתות, ישראל תוכל להסתייע במלאי האמריקני. בחודשים האחרונים המלאי הזה הצטמצם. לכאורה הסיבה עניינית: התמשכות המלחמה באוקראינה, והעומס על מאגרי הנשק בארה"ב לעמוד בביקוש נוכח המערכה המתמשכת באוקראינה. בפועל, זהו חימוש שעלול להיות חסר לצה"ל ביום פקודה. בשלב זה לא ידוע מתי יחודש המלאי בארץ, שכן הדבר תלוי בקצב ייצור התחמושת בארה"ב.