"תגיד, משעמם לך? מה אתה עושה שם כל היום? תעשה משהו עם עצמך. תצא לעולם. זה בזבוז זמן!".
כמה פעמים כבר אמרנו את זה? כמה פעמים גילינו ש...זה פשוט לא עוזר? אז מה כן? אולי הגיע הזמן שנראה את זה אחרת.
מארק פרנסקי, חוקר חינוך דיגיטלי, מסביר שהמסך עבור הדור הזה הוא לא תחביב ולא סתם גאדג'ט. המסך הוא חלק מהזהות שלהם. לנו, המסך הוא כלי – אולי עבודה, אולי תקשורת – אבל אצל הילדים הוא מרחב חברתי, רגשי, אפילו חלק מהעולם הפנימי שלהם. כשהם מרגישים שאנחנו לא מבינים את זה, זה לא רק מרחיק אותם – זה גורם להם להרגיש לא מובנים.
ד"ר ירון סלע, שמלווה הורים וילדים בעולם הדיגיטלי, מדבר על המסך כמרחב שבו ילדים יכולים להתמודד עם אתגרי חיים אמיתיים. שם הם מתרגלים כישורים רגשיים וחברתיים, לעיתים גם גיבוש זהות. הם חווים שם הצלחות וכישלונות, רוכשים כלים של שליטה עצמית או דווקא מתמודדים עם תסכול – בדיוק כמו במציאות.
אז איך עושים את זה נכון?
הצעד הראשון הוא להוריד את מפלס השיפוטיות ולחפש מה יש שם עבורם. במקום לבקר, לשאול שאלות: מה ריגש אותך? מה למדת היום? - שיחה כזו תורמת פי כמה מכל הערה על זמן המסך. הילדים ירגישו שרואים אותם, וזה יפתח את הדלת לשיח אמיתי, וליכולת להוביל אותם בעולמם.
המסר הכי חשוב? להיות נוכחים בעולמם הדיגיטלי – לא כמבקרים, אלא כשותפים אמפתיים. היכרות כנה עם עולמם מאפשרת גם להציב גבולות בצורה שמובילה שיתוף פעולה אמיתי.
המשימה להורים: בימים הקרובים, נסו לפנות כמה דקות ופשוט לצפות במה שהילדים עושים במסך. שאלו שאלות סקרניות, לא שיפוטיות, ותראו מה מעניין אותם שם. ההבנה תבוא, והשיח ייפתח.