ישנם אנשים בחייך, שמעצם אישיותם ודרך חייהם הינם מופקעים ממוות. פשוט לא מתאים להם להיעלם בשום צורה מהעולם הזה.
כזה היה דדי גראוכר, ואולי לכן השוֹק וההלם כה גדולים, למרות השנים הלא מעטות בהן סבל ממחלתו.
לרבים כאן, בעיקר מחובבי הזמר החסידי, דדי סימל כוכב מפורסם עם קול מיוחד ומרגש, המגיע לגבהים נדירים. לרבים אחרים שהכירוהו מקרוב, דדי היה דוגמה חיה לאופטימיות, לשמחת חיים אמיתית וסמל גדול ומאיר להיעדר יאוש ולביטחון מוחלט בה׳.
הוא עבר חיים מורכבים מלווים בטרגדיות כואבות. אבל תמיד ובכל עת ידע דדי לראות את חצי הכוס המלאה. כששאלתי אותו פעם איך זה שהוא מאיר את הבמה ואת העולם בכל כך הרבה אור ואנרגיה של שמחה, גם כשתכפו הצרות, דדי הביט בי עם החיוך הגדול המפורסם שלו ואמר: ״אני מסתכל על כל מה שקורה לי בחיים כפינוק של הקב״ה שמוליך אותי בדרכו הנכונה כל חיי, גם במה שנראה לנו כ'טוב' או 'רע'״.
בתחום בו אני עוסק, דדי גם היה גם אוטוריטה של פירגון והכרת הטוב. מתוקף המקצוע שלי, שנים רבות אני סובב ברחבי העולם היהודי, אך לעולם לא אשכח אותו בוקר לפני 30 שנה, כדדי התקשר אלי ושאל: ״תגיד, מה אתה ואישתך עושים הערב?״
עניתי: ״אין לנו תוכניות מיוחדות״. ״וויזה לאמריקה יש לכם?״, הוא המשיך ושאל. חישבתי להתעלף. ״יש, אבל מעולם לא היינו שם״. דדי צחק מעבר לקו: ״יאללה תארזו. אני מופיע שם מחר בדינר של ארגון 'אוהל' ואני רוצה שתבוא ותראה מה השיר שלך 'הוא יגאל אותנו' עושה בשנה האחרונה לאמריקאים".
באותו לילה המראנו בפעם הראשונה ל'תפוח הגדול', ובמופע הענק, כשהגיע זמן השיר, דדי ביקש מאיש התאורה להאיר את מקומי, וסיפר לקהל הרב שהיה באולם: ״חבר׳ה, זה האיש מישראל שכתב לנו את הלהיט שהופך כעת את אמריקה כולה״.
רק פעם אחת ראיתי אותו עצוב. זה היה לפני שנים אחדות, כערכנו לו מסיבת מלווה מלכה בביתו.
דדי ישב מרוגש בכורסה הגדולה בסלון. מסביבו ידידיו ורעיו הטובים, כולל הרב הראשי לישראל, האב הרב ישראל מאיר והבן ר׳ דוד, ראש עיריית ירושלים, ראש עיריית אשדוד, אריה דרעי, גדולי הזמר החסידי, רעייתו המסורה - מלכה, משפחה וחברים, ורק דבר אחד היה חסר לו (ולנו) - הוא כה רצה לשיר...
כעת דדי אהובנו יושב לבטח למעלה, שר עם המלאכים ומשמח את כל יושבי גן עדן. אנחנו נישאר כאן עם שיריו הנפלאים ועם זכרם של האופטימיות, השמחה וההסתכלות הטובה
יהי זכרו ברוך.