ישנם אנשים שכולם מקנאים בהם: מעמד גבוה, קריירה מצליחה, משפחה נפלאה. כל אלה מהווים סיבה לקנאה. (עדיפה כמובן ׳קינאת סופרים׳...).
וישנם כאלה שלא נתקנא בהם לעולם. למשל 'קבינט המלחמה', שצריך להחליט בימים אלה לאן פנינו מועדות. ההחלטות הרגישות, שצריכים לקבל אנשים שיקבעו את גורל המערכה הנוכחית בעזה, הינן מן הסוג שאף אחד מאיתנו לא ממש רוצה לקבל, או לחרוץ בהן דין.
מהיום הראשון של האסון יודעים כולם שבמלחמה הזו, החטופים הם הסיפור הגדול והנורא. זהו סיפור קורע לב. אי אפשר להפריז בסוגיה הזו הדורשת קבלת החלטות שהן מן הקשות שידעה מדינת ישראל מאז היווסדה.
הצדדים די פשוטים ויבשים בהגדרתם: יש צד שאומר, ש״חייבים לשחרר את כל החטופים ולא משנה מה המחיר״. אנשים אומללים אלה, שהופקרו לגורלם בבוקר שמחת תורה, ללא עזרה וסיוע של המדינה והצבא, חייבים להשתחרר מאימי השביה, וכל מחיר הוא לגיטימי ובר הכלה.
מנגד, ישנם אלה החוששים ובצדק מעיסקה שתכריח עצירת לחימה. ועוד יותר חוששים מהחלטה קשה שתביא עלינו שחרור כמות בלתי נתפסת של מרצחים ומחבלים עם דם רב על הידיים, ועם ההשלכות החמורות על ביטחון ישראל וחיי עשרה מיליון תושבי ישראל כבר בעתיד הקרוב.
אף אחד לא מקנא באנשים שצריכים לקבל החלטה בסוגיה קורעת לב זו.
*
אבל הדבר המתסכל ביותר בכל הסיפור, הוא השאלה הכאובה והקריטית, שאלה אנושית קורעת לב וכליות, מתהפכת (שוב) למחלוקת ימין-שמאל? וכי הצד הימני לא חומל וליבו לא נשבר אל מול סיבלם של נשים, נערים ונערות, וגברים, הנמקים במנהרות השבי האיומות?
וכי מישהו באמת מאמין שיש כאן ישראלי אחד שאינו זוכר שמחולל הטבח הנאצי הוא מחבל עז פנים ששוחרר ב׳עיסקת שליט׳?
לגבי הישראלים, כלומר כולנו, זו הרי שאלה קריטית וכבדת משקל, התלבטות קשה וכאובה של חיים ומוות ששייכת לכל תושבי ישראל.
איך שוב - למען ה׳ - סוגיה שכזו מסומנת באולפנים ובתקשורת כמחלוקת שבין ימין (״ניצי, חסר רחמים ותאב לחימה וכיבוש״) ושמאל (״חומל, אנושי פרגמטי ומקדש זכויות אדם וחיים״)? איך שוב הצליחו מהנדסי הדעה לרקוח מלחמה פנימית חדשה בין המגזרים במדינה, דווקא בסיפור כה כאוב וריגשי, שלב כל יהודי מתקשה לעמוד בו?
כאמור, אין אדם המקנא באישים האמורים לקבל החלטה ולשאתה על גבם שנים ארוכות.
אין לי מושג איך התקופה הזו תסתיים. אני כן יודע שכל יהודי על הגלובוס מתפלל ומקווה שישובו בנינו ובנותינו לשלום, ושיובטח כאן השקט והשלום לשנים רבות וטובות.