קרליבך בגבעה

כשכולם נסחפים בשירי ותפילות והשבת, שום תואר או דרגה לא מצליחים להבחין או להבדיל בין סוערי השירה השבתית ורוקדי הנשמה

  • פורסם 25/10/19
  • 12:00
  • עודכן 10/02/21
צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ

דווקא בשבת חול המועד של חג השמחה והאושר, הזדמן לי להכיר בפעם הראשונה, ופנים מול אוזן, את מניין קרליבך דקהילת הקודש גבעת שמואל.

שמעם של זמרי הגבעה המהללים מידי שבת את בואו של יום השביעי ואת אלוקי העולם בסגנון הקרליבכי, הגיע לאוזני זה מזמן. אך בעוונותיי ובצוק העיתים, טרם יצא לי לשומעם מקרוב. בשבת חול המועד סוכות הושלם הפער, ואני נותרתי באוזניים פעורות ולב מלא אהבה ומתיקות.

אין לי מושג כמה מניינים דומים מתקיימים מידי שבת על הגלובוס, אבל בטוחני שמיוחדות כמיוחדותו של מנין ר' שלויימ'ה בגבעת שמואל, אין הרבה בנמצא.

הנה שתי עצות מקדימות:

חשוב להגיע מוקדם. בשל הביקוש הרב, צר המקום מלהכיל את באי שעריו, ולכן מתפללים רבים נאלצים מידי שבת לעמוד במעברים או אף נאלצים לעמוד מחוץ למבנה. כשאתם נכנסים בשערי בית הכנסת 'לכו נרננה', נא השאירו את הציניות בחוץ. היא לא תמצא את עצמה בפנים. כמו כן עזבו את השעונים. במנין הזה אין זמנים ואין דחיפות – החוויה הינה מעל הזמן ונטולת ליין אפ מוכתב מראש.

נתחיל במנצח הגדול – הרב שלמה גלרנטר שליט"א, עו"ד ור"מ בישיבה בעיסוקו, שמנצח ביד רמה ובאגרוף מריע על הבימה, מוביל את המתפללים כמצביא ומפקד, ומכתיב קצב ושיר בנחישות וחיוך. נמשיך בחבורת הילדים הסובבת אותו ומוסיפה גוון של קול שרק ילדים או נשים מסוגלים להפיק ולרגש כך. אבל השחקנים הראשיים הם כמובן מתפללי המניין הקבועים – מבוגרים, נערים וטף, אשר שרים את נשמתם, מתנתקים מעולם החומר ונסחפים לתפילות ולריקודים הסוערים, כשהכל ללא מוזיקה מלאכותית מדרבנת, אלא רק הלומות הלב וההתרגשות הפנימית, שמצליחים להסעיר את הלבבות ולהרים את הרגליים והגוף אל על.  

ובל נשכח את האורחים – חלק אינטגרלי מהסיפור: יהודים המגיעים מכל קצווי הארץ )והעולם) לחזות ולהשתתף באושר הגדול וב'קולולם התפילה' מבית היוצר של ה'טיש-מן' היהודי הראשון. וכולם הופכים לגוש אחד של להבה חסידית, אושר ורגש, כשהם שרים את נפשם וליבם לכבוד השבת.

קהילת קרליבך בגבעה משופעת במפורסמים לרוב, ובין כותליה אפשר להבחין  באנשי עסקים מפורסמים, רופאים, קצינים בכירים ודמויות פוליטיות מהידועות ביותר במגזר. אך כשכולם נסחפים בשירי ותפילות והשבת, שום תואר או דרגה לא מצליחים להבחין או להבדיל בין סוערי השירה השבתית ורוקדי הנשמה. כולם קודש של דבקות, רצינות ושמחת תפילה, שלא רואים בכל יום, גם לא בכל שבת.

נכון שאולם התפילה המפואר עדיין לא הושלם מחמת חוסר תקציב, והתפילות מתקיימות באולם האירועים, של המבנה שעומד על תילו, אך אני מאמין שזהו פגם שצפוי להשתנות בקרוב לטובה.

מחר נתחיל כולנו שוב את סבב חמשת החומשים עם  פרשת בראשית. זוהי הפרשה שבה מתחיל הכל: העולם, האדם, ספר בראשית וחמשת החומשים. לכן אני מבקש להציע דווקא עכשיו, לכל מי שאוזנו וליבו תאבים לרגש תפילתי מיוחד ומקורי, לסור לבית הכנסת 'לכו נרננה' של קהילת קרליבך בגב"ש, לטעום מטעמה המתוק של תפילת ר' שלויימ'ה, ולאמץ אותה או אפילו את חלקה אל המניין הקבוע בו הוא שותף. 

שנה טובה ותפילה נכונה.

תגובות