משה רבנו, בתחילת פרשת וארא, מגיע אל בני ישראל עם בשורת גאולה מרוממת. הוא מספר להם כי הקב”ה מתכוון להוציאם מעבדות לחירות, לגאול אותם ולעשותם לעם סגולה. אך למרבה הצער, בני ישראל אינם מצליחים לקלוט את הבשורה הנפלאה. התורה מתארת זאת בפסוק ”וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה” (שמות ו', ט'). במילים אחרות, המצוקה היומיומית והעול הכבד שהיו נתונים בו גרמו להם להיות בלתי פנויים לשמוע ולקבל תקווה או חזון לעתיד טוב יותר.
כמה פעמים גם אנחנו מוצאים את עצמנו במצב דומה, במיוחד בזוגיות ובמשפחה? העומס היומיומי, המחוייבויות הבלתי פוסקות, והשגרה התובענית - יכולים לגרום לנו לחוות 'קוצר רוח' משלנו. במצבים כאלה, אנו לעיתים מתקשים ליהנות מהילדים שלנו, מהזוגיות ומהיחסים הקרובים. במקום לראות את הרגעים המשמעותיים, אנו עלולים להיות מרוכזים במטרות ההישרדותיות של היום-יום: לסיים עוד משימה, להגיע לסוף היום, ולהמתין בכיליון עיניים לרגע שבו הילדים ילכו לישון, או לרגע של פרטיות עם הטלפון הנייד.
במקום לחוות את החיים במלואם, אנו עשויים להרגיש כמו מי שמנסים רק לשרוד. התחושה הזו לא רק פוגעת באיכות החיים, אלא גם עלולה להרחיק אותנו מלהיות נוכחים באמת ברגעים היפים והמרגשים של חיינו.
תובנה זו מקבלת חיזוק ממודל פסיכולוגי מוכר – סולם הצרכים של אברהם מאסלו. על פי המודל, צרכי האדם מחולקים לחמישה שלבים עיקריים, מהבסיסיים ביותר ועד הגבוהים ביותר. כאשר אדם נתון בחיי הישרדות, כלומר כאשר הוא עסוק בצרכים הבסיסיים ביותר: מזון, ביטחון פיזי וקיומי – הוא מתקשה להיות פנוי לצרכים גבוהים יותר כמו אהבה, שייכות, ואפילו מימוש עצמי. כך גם בני ישראל בעבדותם במצרים. כאשר חייהם היו מרוכזים בעבודת פרך פיזית ובמאבק יומיומי להישרדות, לא הייתה להם האפשרות לראות את התמונה הרחבה ולחלום על חירות.
בצורה דומה, גם בחיי המשפחה שלנו, כאשר אנו שקועים באינסוף משימות קטנות ונאבקים לסיים את היום, אנו עלולים להתקשות לראות את העומק והיופי שמציעים לנו מערכות היחסים הקרובות. הטיפול בצרכים הבסיסיים של המשפחה חשוב, אבל אם נשכח לעצור לרגע ולפנות מקום לצרכים הרגשיים והרוחניים, אנו עלולים להפסיד את העיקר.
עם זאת, ישנם מודלים פסיכולוגיים אחרים הסבורים כי אדם מסוגל גם בתנאים הישרדותיים להתעלות ולחיות חיים משמעותיים. דוגמה לכך היא משה רבנו עצמו, שהיה כבד פה וכבד לשון והיו לו כל המניעים ההישרדותיים לסרב להנהיג את העם. למרות הקשיים האישיים והנסיבות המאתגרות, משה בחר להרים את הכפפה ולהוביל את עם ישראל. הוא מהווה דוגמה לכך שגם במצבי קושי והישרדות ניתן למצוא כוחות פנימיים ליצור שינוי משמעותי ולהנהיג מתוך חזון.
איך יוצאים ממעגל ההישרדות?
הצעד הראשון הוא מודעות. כשם שמשה רבנו נשלח לעורר את בני ישראל ולבשר להם על שינוי אפשרי, כך גם אנחנו יכולים לעצור ולשאול את עצמנו: האם אנחנו מנוהלים על ידי עומס היומיום, או שאנחנו מנהלים אותו? האם אנו מקדישים זמן לבני הזוג, לילדים ולעצמנו? האם אנו מייצרים רגעי איכות בתוך השגרה?
הצעד השני הוא פעולה. אפילו שינויים קטנים, כמו זמן איכות יומי ללא מסכים, טיול קצר עם המשפחה, או שיחה מלב אל לב עם בן או בת הזוג, יכולים להביא לתחושת קרבה ומשמעות. ההבנה שצמיחה אישית ומשפחתית תלויה לא רק במצב כלכלי או בשגרה נוחה, אלא גם בהשקעה רגשית ורוחנית, יכולה להיות מפתח לחיים מלאים ומספקים יותר.
משה הציע לבני ישראל את האפשרות שהוא הבין על בשרו - אפשרות החרות האמיתית. כי המציאות העמוסה וההישרדותית לא תשלוט בנו אם תהיה לנו חרות פנימית אמיתית. מתוך חרות כזו, אפשר לראות את התקווה, להתחבר למשמעות, ולחיות חיים מלאים יותר, גם בתוך מצבים של אתגר ועומסים של החיים.