פרשת פקודי היא האחרונה בספר שמות, ועניינה הקמת המשכן – בית לאלוקים. אין זה מקרי שחומש הגאולה אינו מסתיים עם היציאה לחירות, אלא דווקא עם השלמת המשכן. יציאת מצרים אינה רק השתחררות פיזית, אלא מסע ערכי, מסע של רוח.
בניית המשכן היא לא רק פעולה פיזית, אלא ביטוי עמוק לרוח ולנוכחות האלוקית בתוך העם. המשכן מסמל חיבור בין שמיים לארץ, בין הא-לוהי לאנושי, ומביא לידי ביטוי את ערכי הקדושה והסדר בתוך המחנה. המשכן מלמד שגם שהשאיפה לקרבה אל ה', דורשת מבנה, כללים ומסגרת, שמאפשרים לרוח להתקיים ולשרוֹת בתוכה. אין מדובר רק במבנה חומרי, אלא בתהליך של קידוש המציאות, יצירת מקום שבו הרוח יכולה לשרות בצורה מסודרת וברורה.
הפרשה מדגישה שהכניסה אל הקודש מחייבת דרך ראויה, וזו אינה המלצה בלבד. בהמשך עוד נלמד זאת מסיפורם של נדב ואביהוא, שניסו להתקרב אל הקודש בדרך לא ראויה, ושילמו על כך בחייהם. גם בסיפור ההינדיק של רבי נחמן מברסלב, אנו רואים זאת: בן המלך, שמואס בכללי ההתנהגות ונעשה כתרנגול הודו מתחת לשולחן, נפגש עם חכם שמצטרף אליו למקום שבו הוא נמצא, אך בהדרגה מחזיר אותו אל דרך המלכות, דרך הכללים. המסר ברור: גם כשהשאיפה לרוח גדולה, גם כשהרצון למשמעות בוער, אין להתעלם מהדרך.
כך גם בזוגיות. אהבה היא כוח חזק, אבל ללא כללי הדרך, היא עלולה לאבד כוחה. במסע הרווקות, אני פוגשת אנשים שרצונם הבוער לאהבה, גורם להם לעיתים לפספס את הדרך. לדוגמה, הם נעלמים אחרי דייט לא מוצלח, או מזלזלים באדם שאינו נראה להם מתאים, או מקצרים פגישה מתוך חוסר עניין. אך האהבה דורשת כבוד, סדר וגבולות.
גם בזוגיות עצמה יש חשיבות לכללים. איך שומרים על עצמנו, כך שנראה זה את זו כמו ביום שיא אהבתנו? איך מטפחים כבוד הדדי? איך מאזנים בין פרטיות אישית לקרבה זוגית, מבלי לייצר נפרדות מוחלטת? כללים אלו אינם חונקים את האהבה, אלא מחזקים אותה ומאפשרים לה להתקיים לאורך זמן.
והורות? גם בה, אהבה בלבד אינה מספיקה. הורים רבים אוהבים את ילדיהם אהבה עזה, אך כשהמסגרת חסרה – נוצר כאוס. ישנם כללים בסיסיים שעליהם להיות ברורים: לא להכות ילדים, ללמד אותם לכבד את ההורים והסביבה, לשמור על גבולות ברורים. בית ללא כללים אינו חופשי; הוא כאוטי. דווקא הכללים הם שמאפשרים אהבה בריאה.
דווקא עכשיו, רגע לפני פסח, חשוב שנזכור גם את הרוח וגם את הכללים. הרוח – שהמטרה אינה סדר מטורף בכל פינה בבית, אלא ניקוי חמץ מתוך הבנה שהעיקר הוא שנגיע לליל הסדר יחד כמשפחה, באווירה טובה וללא כעסים ועצבים. הדרך – איך שומרים על הדרך ההורית בסבלנות ואהבה תוך העברת אחריות לילדים. אחד הכללים שלי בדרך לפסח הוא שאני מאצילה סמכויות לילדים, אך לא בונה עליהם את כל משימות הפסח. אני מנקה את החמץ בעצמי, ואם הם רוצים לעזור – בשמחה. את הסידורים שאינם קשורים ישירות לחמץ אני נותנת להם. זה משחרר אותי מלכעוס ומאפשר לי לחנך אותם לעזרה בבית, מבלי להעמיס עליהם אחריות שעדיין אינם בשלים לשאת בה.
פרשת פקודי מלמדת אותנו, שלרוח, לאהבה ולהורות, יש משמעות אדירה. אך המשמעות לבדה אינה מספיקה. הדרך לשם חשובה לא פחות. כאשר יש סדר וכללים ברורים, הרוח מוצאת מקום לשרות, האהבה זוכה לכבוד, וההורות הופכת למבנה יציב שמאפשר לילדים לגדול בביטחון. עלינו לזכור: כללים אינם מגבלה, אלא מצפן המכוון אותנו במסע החיים.