איך ההכנות לחג? התפריט כבר סגור? השלמתם את כל הקניות? סימנתם וי על כל המתנות לחג? בגדים חדשים? אני כבר שבועות רודפת אחרי רכישה של סט צלחות ל-12 סועדים ובכל מקום מבטלים לי הזמנות שלא יגיעו עד החג. נו שוין. ואולי אתם בכלל נוסעים להתארח בחג, ורוב הבלאגן לא על הכתפיים שלכם. השנה החג ארוך ולא פשוט, ולא רק מכורח הנסיבות של אחים ואחיות חטופים, עשרות אלפי מפונים, בני משפחה מגוייסים, ואנשי סדיר וקבע שעובדים מסביב לשעון. 6 ארוחות חג (ועוד סעודה שלישית) מזכירות לי את טבלאות התפריט של אמי ז״ל, שהיתה מארגנת לעצמה כדי שיהיה ברור מה להוציא לכל ארוחה (וברור שאף מנה לא חוזרת פעמיים).
אם גם לכם יש טבלה לארוחות החג, הרשו לי לשאול עוד שאלה קטנה אבל חשובה. אתם מארחים חברים או בני משפחה לחלק מארוחות החג? מקסימים שכמותכם! החלטתם להשאיר כיסא ריק לציון החטופים? אתם מרגשים ממש! ברשותכם אאיר רגע אלומה רכה על אנשים שקופים רבים, שהמחשבות על החג הקרב מבאסות ומעציבות אותם. הם עושים חשבון של הרבה ארוחות בהם ישבו לבד בבית. אני מדברת על כל האלמנים והאלמנות, והגרושים והגרושות, שאינם מצויים בזוגיות פרק ב׳. בגלל אורך החג רבים יוותרו על התענוג של אירוח אצל בני משפחה, גם אם הם מקסימים ממש. זה קשה להיות אורח לא בבית שלך מספר רב של ימים. ההחלטה הזו גוזרת עליהם להיות לבד זמן רב (להוציא את הזמן שיהיו בבית הכנסת). זה כאמור, יהיה עדיף על יותר מדי ביחד, אבל זו עדיין תחושה מעיקה וכבדה.
חלקם יסרבו בנימוס להתארח אצל מי שהארוחה אצלם המונית עם משפחתיות מציפה. הם יעריכו מאוד את ההזמנה, אבל עדיין מתוך הבנה שזה עלול להציף ולהיות לא נעים בלב, הם יעדיפו לוותר. הנוסחה שמתאימה להרבה אנשים היא כמות אורחים לא גדולה, ואם גדולה אז שלא כולם יהיו זוגות ומשפחות. ולא אני לא מתכוונת שתצרפו אותם לשולחן הילדים. זר לא יבין זאת, אני יודעת.
אני מבקשת גם לפנות לגבאים, לנציגי ועדות חברתיות בקהילה ואנשים שאוהבים ליזום ולעשות טוב לאחרים: עברו על רשימת חברי הקהילה ותאתרו את כל מי שחי לבדו, וכל מי שאין לו הרבה משפחה באיזור מרחק הליכה. עשו פנייה יזומה בטלפון או בווטסאפ ותבררו אם הם בחג בבית, ואם כן, לכמה ארוחות הם כרגע מתוכננים להיות לבד. תגששו בעדינות אם היו מוכנים להצטרף לארוחות חג אצל חברי קהילה אחרים. לפי מידת הנכונות שלהם - זווגו זיווגים, שדכו שידוכים. גם אם היוזמה לא תצלח בפועל, הריני מבטיחה לכם שעצם המחשבה עליהם תזכה אתכם בעוד כמה נקודות זכות לקראת יום הדין. לאלה שיבחרו שלא להצטרף לארוחות אצל אחרים, אתם יכולים לדאוג שמשפחות אחרות יכינו להם עוגה/תבשיל/פלטת פירות לחג, עם פתק חברי ומפרגן.
כיוון שהחג ארוך ואין אפשרות לבני משפחה רבים ליצור קשר עם הורים ובני משפחה מבוגרים, עריריים, דאגו אתם לדפוק על הדלת מדי יום ולאחל חג שמח (ולוודא שהם בסדר).
אגב, אפשר להרחיב עוד את הרשימה של האנשים והמשפחות השקופות. משפחות לילדים עם צרכים מיוחדים לא נוטות לקבל הזמנות להתארח. אנשים שמתמודדים עם סרטן או מחלה כרונית אחרת, גם הם לרוב לא זוכים לשיחת טלפון מזמינה. כל אחד עם הסיפור שלו. והסיפור שלהם הוא הסיפור שלנו. עם אחד בלב אחד.
והעיקר שנשמע בשורות טובות!