"אבא אני צריך לדעת שאתה אוהב אותי, ככה סתם אבא טוב".
ימים של התקרבות והתחזקות, התבוננות והתחדשות, הסתכלות אל העתיד אל הימים הבאים שיבואו עלינו לטובה.
אנחנו רוצים לדעת שאנחנו בדרך הנכונה, שאנחנו בכיוון הנכון, שיש מי שמביט עלינו ושומר את צעדנו, גאה בנו, או חלילה מעדיף שנעשה את הדברים אחרת.
הקשר בין הקב"ה אלינו הוא נסתר, בסתר פנים. זה היופי., האמון התמידי, הקול שאומר לנו שאנחנו בסדר, מנסים ורוצים לעשות את רצונו כרצונו. יש כאן השתדלות מתמדת בעבודת ה'. ניסיון יום יומי, זה קשר אחר, רוחני .
ישנם קשרים ממשיים, אנושיים, בין אב לבן. קשר הבנוי על כבוד, הערכה, הערצה, אהבה. השקעה שלא נגמרת לעולם.. זה כל כך חזק, שלפעמים הקשר מושלם. ומאידך, יש קשרים שלא נדע: שהמילים מתבלבלות, שהריחוק והתהום מאבדים כיוון. השיחה נאלמת ונעלמת. הכעס גובר ועובר כל גבול. העיניים לא מתבוננות ומביטות זה על זה. הילד מחפש אחיזה ומרגיש שכאן מתרחשת נפילה.
זה מכאיב, זה פוגע, זה רחוק מאוד. נפערה תהום והריחוק גדול.
אבא יכול להיות הכי קשוח בעולם, ומנגד לאהוב ולתת עולם ומלואו.
אבא יכול לשים מחסום שחוסם אותו ואת בנו להתקרב ולגעת ולומר את שעל ליבו.
ילד אמור לדעת שיש לו הגנה, אהבה ותמיכה, גם אם הוא, הילד, לא הולך בדרך הנכונה, נוטה ועובר לפעמים לנתיב אחר. ואנחנו צריכים לצפות עליו באהבה, להביט בו, להאמין בו ולחזק אותו בדרך המתאימה לו. לקבל אותו באהבה.
"כרחם אב על בנים': אב אמור לאהוב ללא תנאים וללא גבולות, להיות מורה דרך ולתת לו את היכולת ללכת באמונה שלמה.
הגענו לחודש הזה - חודש הרחמים. לרחם ולסלוח בלב שלם, בלב אוהב. כמו שאנחנו מצפים מאבא שיתייחס אלינו. מהאבא האישי שלנו, ומאבינו שבשמיים.