אבל מה לעשות והתפקיד מחייב, ולפני ארבעה שבועות בשעות הקטנות של מוצאי השבת, מצאתי את עצמי יחד עם עוד מספר עיתונאים מצטרף לקבוצה של 50 איש שהחליטו לנסוע לסקי באנדורה עם חברת 'נופש כשר'.
זיו טור מנכ"ל החברה, היה זה שפתח לפני שבע שנים את הענף לציבור הדתי, ומאז אלפים מכל רחבי הארץ כבר יצאו לסקי כשר. אז מה זה סקי כשר? ואיך שרדתי את השלג ואת הקור? כל זה ועוד בכתבה שלפניכם.
SMALL COUNTRY -
BIG STATE
אנדורה, אם מישהו מכם תוהה מה זה ואיך לא שמענו על המקום הזה, היא נסיכות קטנה בדרום מערב אירופה, בפירנאים המזרחיים, בין ספרד לצרפת, עם כ-80,000 תושבים בלבד. המדינה היא מקלט מס, ומושכת אליה כ-8 מיליון תיירים בשנה, דבר שיכול להסביר את העובדה שמעל 80% מהתמ"ג שלה מבוסס על תיירות. בנוסף, אנדורה היא המדינה העצמאית היחידה בעולם בה השפה הרשמית היא הקטלאנית.
אנדורה מחולקת ל-7 מחוזות שונים, כאשר עיר הבירה שלה והעיר הגדולה ביותר היא אנדורה לה ולה. לחובבי המלכים בינינו, כדאי לציין שבראש המדינה עומדים שני נסיכים, אחד מייצג את צרפת והשני את ספרד. השניים עומדים בראש המדינה באופן סמלי בלבד. לאנדורה אין נמל תעופה, וההגעה למדינה היא ברכב, דרך צרפת או ספרד. למדינה אין צבא, ועל ביטחון הפנים אחראים כוחות המשטרה המקומית.
חברי הקבוצה אליה הצטרפנו הגיעו מכל רחבי הארץ: מגבעת שמואל, מהיישוב לשם, מפתח תקווה, רעננה וגם מירושלים. עבור חלק מהם זו כבר הפעם השלישית בה הם באים לסקי באנדורה. ניתן לזהות אותם כבר מהיום הראשון, בשפת הגוף שלהם ובסיפורי חוויית הסקי מהפעם הקודמת. את החבר'ה שבאו בפעם הראשונה קצת יותר קשה לדובב.
אז איך הכל התחיל?
לאחר הטיסה מהארץ לברצלונה, עלינו לאוטובוס עם המדריך של חברת נופש כשר - פיליפ, המתגורר כבר שנים באנדורה. הוא מספר בגאווה שבתו משרתת בצה"ל. במהלך הנסיעה הסביר לנו פיליפ על אנדורה ועל מה שמצפה לנו בהמשך השבוע. לאחר נסיעה של שלוש שעות הגענו לאנדורה.
כאשר אתה הולך לסקי בפעם הראשונה, אתה לא באמת יודע מה מצפה לך. אפילו ההגעה לחנות בה אתה אמור לקבל את המגלשיים ואת נעלי הסקי היא מאתגרת. נדמה לי שהפעם האחרונה בה התלבטתי ארוכות מהי מידת הנעליים המדוייקת שלי, הייתה כשהייתי חייל בבקו"ם, בעת קבלת הנעליים הצבאיות שליוו אותי שלוש שנים. החבר'ה היותר מנוסים מסבירים לך שחשוב שהנעל תהיה מהודקת ואתה מתחיל להסס: אני בעצם מידה 44 או 45? לסקרנים אספר שאכן בחרתי לבסוף במידה 44.
לאחר שאתה מקבל את הנעליים ונועל אותם, אתה נכנס לחוויה מאתגרת, אך גם מהנה ומצחיקה משהו. לאחר הנעליים קיבלנו את המגלשיים והקסדה. איחסנו את הציוד בלוקרים ונסענו למלון. אני רוצה להגיד לכם אין כמו ארוחה חמה טעימה וכשרה בערב במלון. גם אלה שטוענים שאוכל לא חשוב, היו נהנים במוצאי אותו יום, ובעיקר כשהמזון הוכן ע"י שף אלון קורט, שהגיע במיוחד מהארץ לדאוג לארוחות במשך השבוע שהיינו שם. האוכל היה מצויין, וזו ההזדמנות לומר לו תודה.
ביום שני בבוקר, לאחר תפילת שחרית במניין של צדיקי הקבוצה, וארוחת בוקר טעימה, יצאנו כולנו בבוקר ב-08:30 בדיוק, באוטובוס לכיוון אתר הסקי גרנד ולירה.
חשוב להגיד, שכשאומרים לכם כשאתם טסים לסקי, שעליכם להביא ביגוד מתאים. לא צוחקים איתכם. לא יודע מה הייתי עושה בלי הביגוד התרמי, מעיל הסקי, גרבי הסקי ויתר הציוד שעטף אותי, כשהגעתי למינוס 9 מעלות שחיכו לי באתר הסקי, אם לא הייתי עטוף ככה. אחד מחברי הקבוצה שלא בא עם הכפפות המתאימות, נאלץ לאחר דקות בודדות לרכוש כפפות כאלו, על מנת שיוכל להמשיך בסקי.
תעשו 'פיצה'
למי שחושש מהסקי אני רוצה להגיד, שזה לא כזה נורא ואפילו כיף. כשהגענו לאתר חיכה לנו מדריך פרטי, ישראלי בשם יוני, שחי את ענף הסקי כבר שנים.
יוני ליווה אותנו למסלול המתחילים, והתחיל להרביץ בנו את תורת הסקי על רגל אחת. אם חשבתם שפיצה זה משהו טעים, אז לאחר הסקי אתם תבינו שזה ביטוי שאמור לעזור לכם לעצור, כשאתם מרגישים שאתם טסים מהר מדי. לאחר ההסברים על איך שמים את המגלשיים, התחלנו בתירגול. חוץ מבעלי הכישרון הטבעי, שאתה מסתכל עליהם בקינאה ומשתומם איך זה כזה קל להם, הרי זו לגבינו, האנשים הרגילים, חוויה מאתגרת. לאחר הסברים על איך גולשים, איך עוצרים ואיך מתפללים לא ליפול, התקדמנו למסלול הרציני יותר.
אני לא יודע איך זה ללמוד לגלוש בלי מדריך. מהחוויה האישית שלי, מדריך שצמוד אליך, כשאתה עושה משהו שנראה ונשמע קצת מפחיד בפעם הראשונה, זה דבר מרגיע.
קיבלנו הסברים ויצאנו לדרך עם המדריך, והיי, גילינו שאנחנו יכולים לגלוש. אמנם עדיין במגרש של המתחילים, ואפילו הצלחנו לעצור עם 'הפיצה' לפני שנפלנו כמה פעמים. 'הפיצה' הזו כנראה עובדת (לא תמיד).
לאחר כמה שעות של תרגולים, אנחנו מחליטים להישאר רק במסלולים הכחולים. גולשים, נופלים, גולשים ושוב נופלים, עד שהולכים לנוח.
בהפסקה הלכנו להיפגש עם המדריך הראשי של האתר, שהסביר לנו כי מדובר באחד מאתרי הסקי הטובים בעולם, שמשתרע על שטח של כ-220 ק"מ. בנוסף הבנו כי האתר מייצר חלק מהשלג עליו אנחנו גולשים. מסתבר שהאתר ערוך למקרים שאין מספיק שלג בעונה, ואז יש צורך לייצר שלג מלאכותי, ע"י מכונות, על מנת שהאתר יוכל להיות פתוח גם כאשר מקומות אחרים סגורים, דבר שנותן להם דירוג גבוה בכמות ימי הסקי שבהם האתר פעיל. באתר גם בית ספר לגלישה עבור גילאי בית ספר, דבר שיכול להסביר את היכולות המפתיעות של הזאטוטים הקטנים, שגולשים, כמה מפתיע, בצורה מושלמת. באתר יש כמובן מדריכים גם עבור המבוגרים המתחילים.
הגענו לסיומו של היום הראשון עייפים אך מרוצים. עלינו לגונדולה (זה רכבל אצלם), נהנינו מהנוף המושלג של ההרים וחזרנו למלון.
בארוחת הערב, דיברתי עם האנשים שזו להם הפעם הראשונה לגלוש בשלג. כעת, לאחר ההתרגשות הרבה, הם כבר מוכנים לדבר. הם מספרים לי על יום מרתק, על חוויית הגלישה בפעם הראשונה, ועל הציפייה לימים הבאים. בקבוצה מצאתי גם משפחה שיצאה לסקי פעם ראשונה, לטיול בר מצווה; חייל שקיבל חופשה וישר הזמין עם חבריו חופשת סקי; וקבוצה של חברים שבאה מלשם. אחד מחברי הקבוצה, מגבעת שמואל, הסביר לי שהוא כבר מחכה לימים הבאים, בהם יוכל להגיע למרכז העיר, בו יש מבחר גדול של חנויות עם כל המותגים: "אין פה מס, כידוע, ואשתי כבר הכינה לי רשימה ארוכה של פריטים, שאני צריך לקנות לה". איחלתי לו בהצלחה. אני מקווה שאספיק לקנות גם את הרשימה שלי.
סוף סוף שלג רציני
בימים הבאים השתפרתי בגלישה, אך למרות זאת, אני יכול לספר לכם שעל המסלולים האדומים החלטתי לוותר. כאשר ביקרתי בעוד אתר סקי באנדורה, וגלשתי (ולא נפלתי יותר מדי, באופן מפתיע) הגעתי למסלול אדום, אבך החלטתי לשוב על עקבותיי ולצעוד בשלג - חווייה מרתקת סך הכל. אף פעם לא הבנתי בסרטים, מה הקושי שלהם לצעוד בשלג. עכשיו אני מבין. בפעם הבאה אל תדאגו: אני אעשה את המסלול האדום ולא אצעד בשלג. מסלול אדום פתאום נשמע לי כמו דבר קליל, לעומת הצעידה בשלג, בסערה וברוח שהיו שם.
אנדורה היא באמת מקום יפהפה. ביום הרביעי שלנו שם, הייתה סערת שלגים שלא חדלהה אפילו לשניה אחת, לאורך כל היום. בתור מישהו שלא ראה שלג רציני מימיו (אלא אם כן שלג בירושלים ובחרמון נחשבים בעיניכם לשלג רציני), היתה זו חוויה נדירה.
העיר כוסתה בלבן מדהים, ולנו רק נותר אלא להסתובב בשלג כמה שיותר, ולעשות שופינג ברחבי העיר, משימה שעמדנו בה בהצלחה מרובה. בערב שמענו שקפטן נבחרת ישראל בכדורסל גל מקל, אמור להגיע עם קבוצתו הרוסית למשחק מול הקבוצה האנדורית המקומית. הלכנו למגרש, מרחק של חמש דקות מהמלון, אבל התאכזבנו לשמוע שמקל נפצע ולא הגיע. החלטנו לעודד את הקבוצה האנדורית. להפתענו זה עבד, והם ניצחו את הקבוצה הרוסית. לאחר המשחק תושאלנו קלות ע"י המשטרה המקומית, שהייתה עסוקה בסיוע לפינוי הכביש והמדרכות מהשלג.
החלטתי שאני חייב להבין איך זה שהציבור הדתי התחיל לנהור לסקי בחו"ל, דבר שלפני שנים, היה בגדר חלום רחוק, ושאלתי את זיו טור, מנכ"ל 'נופש כשר', איך הכל התחיל.
טור: "בעבר היו שתי דרכים לטוס לחוץ לארץ. קופסאות שימורים במזוודה, או רכישת חופשה כשרה בעלות מאוד יקרה. הדבר הזה השתנה בשנים האחרונות. הלקוחות כיום רוצים חופשה ליעדים אטרקטיביים, עם אוכל כשר ובמחיר אטרקטיבי".
טור מסביר כי הקים את חברת 'נופש כשר' לפני שבע שנים כמשימה של שליחות. "באתי בכלל מעולם ההיי-טק, ואני יכול להגיד, שהצלחנו לפרוץ דרך בתחום התיירות, ולייצר נופש כשר עם איכות ומחיר ללא תחרות. החבילות שלנו כוללות טיסות טובות, מלונות ברמה גבוהה, אוכל טעים המבושל במקום ע"י שף צמוד ובפיקוח משגיח כשרות צמוד. בית כנסת עם ספר תורה וטיולים לאתרים החשובים".
נופש כשר מוציאה השנה טיולי סקי כשר לארבעה יעדים: אנדורה, צרפת בולגריה ואיטליה.
טור ממשיך: "הציבור הדתי רוצה מוצר איכותי הכולל חבילה מלאה בלי לשבור את הראש. כולל תפילות, ואוכל איכותי כשר למהדרין. אנחנו מתאמצים ומצליחים לשמור על מחיר נמוך ואטרקטיבי ועם האיכות הכי גבוהה.
"הציבור הדתי אוהב סקי, ויוכיחו זאת אלפי המטיילים שכבר יצאו איתנו לסקי בשנים האחרונות. אנחנו עובדים קשה על מנת למצוא את החבילות הטובות ביותר עבור הציבור הדתי".
הכותב היה אורח של חברת נופש כשר