נתניהו ובר צריכים ללכת הביתה

1. השבוע הכריזה שרת התחבורה והממונה על הטקסים מירי רגב, כי הרב שמואל סלוטקי ישיא משואה בערב יום העצמאות הקרוב, בו נציין 77 שנים לעצמאותנו. הרב סלוטקי שפיקד על פלוגה של יחידת סריקת החללים המטכ"לית שחיפשה נעדרים בדרום ב-7.10, שָׁכַל באותו יום נורא שניים מבניו, ישי ונועם, שחשו מביתם בבאר שבע לעזרת יישובי הדרום בעת הטבח הנורא ונפלו בקרב בכניסה לקיבוץ עלומים, בקרב להגנת יישובי הנגב המערבי. גבורתם סייעה להציל את הקיבוץ. הרב ובניו מסמלים את כל מה שיפה בארץ שלנו. אנשים ענווים, צדיקים, נקיי כפיים שדואגים לעם ישראל, מבלי לחשוב על טובתם האישית.

מאות פעמים עברתי ליד הכניסה לקיבוץ עלומים בשנה האחרונה, בזמן שירות המילואים שלי באוגדת עזה. כשהייתי במקום, ניסיתי פעמים רבות להבין ולדמיין את גבורתם של האחים שהסתערו באקדחים שלופים כנגד עשרות רבות של מחבלים. עד כמה שונה גבורתם של האחים, וגבורתו של אביהם, שממשיך ופועל למען אחדות העם, מראש הממשלה בנימין נתניהו ומראש השב"כ רונן בר?

לצערי, המלחמה בין ראש השב"כ לראש הממשלה עברה כבר מזמן את גבול הטעם הטוב. לא מדובר בחילוקי דעות, אלא במלחמה ממש שמזיקה למדינה. הגיע הזמן שראש השב"כ יתפטר מתפקידו. למען האמת, הוא היה צריך לעשות זאת מזמן, ב-8.10 לפני שנה וחצי.

וגם ראש הממשלה צריך לפנות את כיסאו ואיתו כל חברי המערכת הפוליטית שכשלו וממשיכים להכשיל את העם. לא רק חברי הממשלה איבדו את הדרך מזמן. גם חברי האופוזיציה. לא יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד, ולא הטוען לכתר נפתלי בנט. לא הם שיכולים וצריכים להוביל את המדינה ביום שאחרי. הם כבר היו בתפקיד ונכשלו באיחוד העם. עם ישראל משווע למנהיגים ראויים, למנהיגים שיהיו ראויים לגבורתם של האחים סלוטקי הי"ד ושל כל חללי המלחמה. הפוליטיקאים שמנהלים כיום את המדינה לא ראויים.

2. ראש השב"כ טען בחלק הגלוי של תצהירו לבית המשפט (יש 31 עמודים חסויים) כי ראש הממשלה אמר לו בשיחה, כי הוא מצפה שבאם יהיה משבר חוקתי, בר יציית לו ולא לבג"ץ. עוד טען, כי נתניהו ביקש ממנו לפעול כנגד גורמי המחאה, וכן כי אינו רואה בסיס לגיטימי לטענת ראש הממשלה על חוסר אמון בטענה להצדקת פיטוריו. עוד טען למסע הסתה וכן לקשר בין החקירות כנגד אנשי לשכתו של ראש הממשלה (קטארגייט) לבין הרצון לפטרו. בר טוען כי מסר התרעה למלחמה בחודש יולי 23' (עכשיו זו טענה מוזרה, כי משום מה הוא לא מסביר שחודשים רבים אחר כך טען ההיפך מכך, וגם ימים ספורים לפני ה-7.10).

בר טוען עוד, כי השב"כ העיר את כל המערכת, טענה הזויה, וכי בשעה 05:15 הנחה לעדכן את המזכיר הצבאי של נתניהו. שיחה שהתבצעה רק ב-6:13.

מנגד נתניהו טוען כי התצהיר של רונן בר רצוף שקרים וחושף את כשליו. נתניהו טוען כי למרות טענת בר על כך שהעיר את כל המערכת, הרי שבר לא העיר לא אותו ולא את שר הביטחון. נתניהו טוען עוד, כי בר  מסתיר את מה שאמר יומיים בלבד לפני הטבח, בחמישה באוקטובר: ״במבט קדימה, חידוש ההבנות בין ישראל לחמאס על בסיס העקרון של שקט תמורת הקלות, מגלה פוטנציאל לשימור היציבות ברצועה״.

נתניהו טוען כי רונן בר הוא אבי אבות הכישלון והוא חייב ללכת הביתה. נתניהו כופר בטענת בר, כי הסיבה לפיטוריו היא החקירה של אנשיו. הוא גם  כופר בטענת בר כי דרש ממנו חוות דעת כוזבות, כדי למנוע את המשך משפטו.

עכשיו תגידו לי אתם - האם השניים הללו פינו מזמנם ללכת ולנחם את משפחתו של הגיבור גאלב נסאסרה, גשש החטיבה הצפונית באוגדת עזה שנהרג השבוע, בעת שהגיע בכוח החילוץ לסייע ללוחמות שנפצעו מטיל RPG  שירו מחבלי החמאס? האם הם דיברו עם משפחתה של רס"ן נורית הגיבורה שנפצעה קשה בתקרית? וזו פציעה שניה שלה במלחמה.

או שהם היו עסוקים מדי במלחמה האישית ביניהם, בשאלה מי אשם יותר בטבח ה-7.10? הגיע הזמן לומר גם לנתניהו וגם לבר - שניכם אשמים. שניכם אשמים במלחמה שהחלה בטבח הנורא ושניכם אשמים שעדיין לא ניצחנו את הניצחון המוחלט במלחמה הזו. 59 מאחינו עדיין נמצאים במנהרות החמאס. כל יום שעובר והם שם, זה כישלון מחפיר שלכם, ושל כל חברי הממשלה והמערכת הפוליטית. במדינה נורמלית כולם היו מתגייסים יחד בשביל לנצח במלחמה. אצלנו יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד לא הסכים אפילו להיכנס לממשלת החירום בימים הראשונים של המלחמה, כשכולנו עוד לא הבנו אם עדיין יש לנו מדינה.

3. גורמים בשמאל מיהרו השבוע לחגוג כאילו תצהירו של בר הוא תחילת סופו של נתניהו, והדרך להוצאתו לנבצרות על ידי היועמ"שית גלי בהרב מיארה (חברה טובה של בר) שוב נפתחה.

ובממשלה שרים ממשיכים להחרים את נשיא בית המשפט העליון, ואף מורידים את שמות כל האח"מים בהזמנות לטקסים משפטיים, על מנת שלא לנקוב בשמו. והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר סוף סוף זכה להיכנס לארצות הברית. נשמח לשמוע בשובו, איך בדיוק תרם להצלחת המדינה במסעו ובסיוריו במיאמי.

עיתונאים מרשים לעצמם להגיד בשידור חי על ראש הממשלה כי הוא בוגד, ויו"ר האופוזיציה טוען להסתה כנגד ראש השב"כ דווקא. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שוב לא מבין חלקים גדולים בעם ואומר בראיון כי השבת החטופים היא לא הדבר החשוב ביותר. הוא מוסיף גם כי בדיונים בהם ראש השב"כ ישתתף הוא ילך לשירותים בזמן שהוא ידבר (כי הרי הממשלה פיטרה אותו ורק בג"צ מחזיק אותו בתפקיד). האם השתגענו? האם כל כך מהר חזרנו לדפוס הפעולה של הקרבות בינינו לבין עצמנו. סמוטריץ' צודק שצריך להשמיד את חמאס ושאי אפשר להשאיר את חמאס על הרגליים אחרי ה-7.10, אבל הוא טועה טעות חמורה כשהוא אומר שהשבת החטופים היא לא הדבר החשוב ביותר. חייבים להחזיר את כל החטופים. כל שעה שהם עדיין נמקים שם, זה כישלון אישי של כל אחד מחברי הממשלה. הממשלה מצד אחד לא מגבירה את הלחימה כי היא רוצה לנסות להגיע עסקה, אבל לא עושה עסקה כי היא לא רוצה להפסיק את המלחמה. ככה אי אפשר להמשיך.

4. השבוע ציינו את הזיכרון לשואה ולגבורה. אבי הגיבור אליהו שפירא ז"ל, שרד את השואה, עלה לארץ באניית מעפילים והקים יחד עם חבריו את המדינה. הפוליטיקאים של היום לא מוסיפים כבוד למדינה שאבי וחבריו בנו. לפני מספר שבועות נפטר חברו הטוב של אבי איסר בלוש ז"ל, שעבר איתו כל נוראות השואה ועלה איתו יחד לארץ בסוף 1947. אנחנו חייבים להשתפר ולנצח למען הדורות הבאים. אי אפשר לתת למפעל הציוני ולמדינה ליפול.