1. הקריאה להחרים את ספריו מאירי העיניים של הפוסק החשוב הרב אליעזר מלמד 'פניני הלכה', שמפארים את ארון הספרים בכל בית דתי לאומי, ממשיכה לפורר את המחנה הציוני-דתי. נגיף הפלגנות ממשיך להפיל חללים בציבור יקר זה, כאילו הושתל בו מנגנון הרס עצמי, על בסיס קיצוניות של קיטוב על קוצו של יו"ד ו'פיינשמקריות' מתנשאת.
הפעם הופנו החיצים כלפי הרב אליעזר מלמד, רב היישוב הר ברכה וראש ישיבה, תלמיד חכם ירא אלוקים, בעל סידרת 'פניני הלכה' מאירת העיניים, איש תמים, צדיק וישר דרך, שתוכו כברו.
2. וכל כך למה? – הזעם יצא כנראה על כך שהרב מלמד הגיע למסקנה שהרפורמות בכשרות ובגיור של השר כהנא הינן מצויינות (כפי שהכריעו גם רבנים אחרים ובהם הרב מדן והרב רא"ם הכהן ועוד), בניגוד לעמדה החרדית והחרד"לית המשותפת, הגורסת כי הרפורמות הללו מסכנת את היהדות. הרב מלמד חושב אחרת, מתוך רוחב דעתו ההלכתית, ואשריו שנתפס על דברי תורה.
אבל הרי אין עמדתה זו, ככלות הכל, כדי לפרנס את החרם שהתרקם נגדו. אז נתלו במין טצדקי: הרב מלמד שוחח (ב'זום') – געוואלד! - עם רַבָּה רפורמית בארה"ב (שבהפוך על הפוך' דווקא היא מעודדת ללמוד בחינוך האורתודוקסי). אוי טאטע. אז דיבר, סו ווט? אולי נטיל חרם גם על הרבי מלובאוויטש שקיבל לפחות שני רבנים רפורמים במעמד חלוקת הדולרים?; ואולי גם על הגרי"ד סולובייצ'יק מבוסטון, הרב עמנואל יעקובוביץ מאנגליה, הראשל"צ יצחק נסים, וגדולים אחרים, שדיברו עימם, לרבות הרצי"ה שהתגאה ב"ידיד שלי" הרבאי הרברט ויינר?
עוד נטען נגדו, שבספר ההלכה המוקדש לטהרת המשפחה, הוא עסק (כפי שנהגו פוסקים רבים שקדמו לו) בעניינים שהצינעה יפה להם. ודוק: פסיקתו לא היתה נגד ההלכה, ולא על כך מלינים מבקריו. רק על כך שהאמת ההלכתית נכתבה.
3. פלוגתות תמיד היו בישראל. כל דף גמרא מכיל פלוגתות. אבל מעולם לא פסלו בני פלוגתא את יריביהם, כל עוד פעלו בתחום ההלכה ועל פי מסורת הפסיקה. בית הלל לא חלמו להחרים את בית שמאי; רבי אליעזר לא החרים את רבי עקיבא, ורבי יוחנן לא את ריש לקיש. איש מהם לא כתש את בר הפלוגתא שלו עד זוב דם. מתי שמענו שרבנים מינו עצמם ל'משטרת מחשבות' הלכתית?
ברור שמותר בהחלט לחלוק על גם על פסיקותיו של הרב מלמד, כל עוד מתקיים העקרון היפהפה שלימדונו חז"ל: "'אֶת וָהֵב בְּסוּפָה': [תלמידי חכמים] אינם זזים [מן המחלוקת ההלכתית] עד שנעשים אוהבים זה את זה". מי ומתי התיר להשתמש בטענות משונות כמו 'רפורמים', 'מתייוונים', 'רבנים קטנים שמבלבלים את המוח', בתוך מחלוקת הלכתית?
4. ההיסטוריה הוכיחה שהטלת חרמות וגינויים על ספרי הלכה והגות, מהווה מקדם מכירות מצויין, כל עוד נשוא החרם הינו ירא שמים, שממית עצמו באוהלה של תורה. חמש פעמים הוטלו חרמות על כתבי הרמב"ם, עד שהובאו ספריו לשריפה בשנת 1233 מדין 'ספרי מינים'. כיום ברור מי יצא מהמחלוקת וידו על העליונה: הרמב"ם הפך לאחד משלושת עמודי ההוראה שבבסיס השולחן ערוך.
וכך גם הרמח"ל. רבני ונציה הטילו חרם על כתביו. אבל ספריו הפכו בסופו של דבר לחביבי נפשם של הגר"א מווילנה בליטא, של ראשי חסידי פולין ורוסיה, ושל מובילי תנועת המוסר בעולם הישיבות.
5. אבל למה ללכת רחוק. רק לפני 103 שנה הטיחו קנאי ירושלים רפש, בענק הענקים הראי"ה קוק, סילפו את כתביו וטענו כי יש בהם דברי מינות, עד כדי היותו רח"ל רפורמי ואולי בכלל נוצרי (עפ"ל). ומאז, ציבור לומדי משנתו רק גדל עם השנים, ומספרם של הקנאים עודנו בטל בשישים.
ולפני 104 שנה, קידשו רבני ואדמו"רי פולין כולם, מקצה לקצה, מלחמת עולם כנגד יוזמתה הברוכה של תופרת יהודיה צנועה מקראקא, ושמה שרה שנירר. היא התקוממה נגד הנוהג שרווח בקהילות פולין וגלילותיה: העניים גידלו את בנותיהם במטבח בכוונת מכוון שייעשו בּוּרוֹת ועמארציות; ואילו אמידי העדה שלחו אותן לבתי"ס פולניים, לרכוש השכלה כללית שמכוחה תיעבו את בני גילם 'הבטלנים הנבערים' בישיבות, וסירבו להשתדך עימם. לעיניה התנצרו בעירה 400 בנות, ואחרות הידרדרו לזנות.
6. התופרת המורדת הבינה שכך אי אפשר עוד. היא ייסדה ב-1918 את בית ספר הראשון לבנות חרדיות, ושמו 'בית יעקב'. מה לא עשו הרבנים והאדמו"רים להכפשת שמה, כשגילו שהבנות לומדות - שומו שמים! – חומש ורש"י, פרקי אבות ומחשבת ישראל? 'חדש אסור מן התורה', הטיחו בה. חצר בעלזא המציאה למפעלה את הכינוי 'בית עֵשָׂו'.
אבל מאז המפעל רק המריא וסחף את כל היהדות החרדית. מתחתית הסולם החברתי שנירר עלתה על כולנה למעמד הכי יוקרתי בעטרת החינוך החרדי. רבי שמשון פינקוס זצ"ל אמר: "שנירר, שמעולם לא למדה דף גמרא אחד, היא שהצילה את כל עולם התורה. אלמלא היא, לא היה שיור לתורה בדוותינו".
7. ללמדך, שבראיה היסטורית, חרמות אינם מותירים רושם, ומתאיינים כל עוד פועלים מושאי החרמות במסגרת ההלכה. המציאות הריאלית חזקה מכל החרמות.