אנחנו פוסעים בצעדי ענק לראש השנה, מתקרבים לקראת שנה חדשה.
בשנים האחרונות סיגלתי לעצמי מנהג, שבראש השנה אני מסתכל לאחור על השנה האחרונה, ובוחר דמות מהשנה שעברה, שהייתי רוצה להיות קצת יותר קרוב אליה.
השנה יצא לי לחשוב על זה הרבה.
השנה היתה כל כך סוערת ועם הרבה דמויות להשראה - דמויות שהפכו את החברה שלנו לחברה טובה יותר, אנשים שהפכו את המדינה שלנו לטובה יותר, חלק מאותן דמויות מופת כבר לא בין החיים.
אבל אז הבנתי מי אני רוצה להיות.
האיש הזה הוא אדם מיוחד במינו, אדם לא רגיל.
האיש הזה הוא לא מאנשי ה'אמרנו לכם', כי בזמן שכולם אמרו הוא פעל לשנות.
האיש הזה אוהב את המדינה, יאהב אותה וילחם למענה בכל מחיר.
האיש הזה אוהב את הארץ, את הדגל, אך לא פחות את העם, את כולם, על כל סוגיהם וגווניהם.
האיש הזה לפעמים בערב פותח מהדורת חדשות ונשרף לו הלב מכמות השנאה והפילוג שיוצאים מבעד למסך האפל. ואז יוצא אותו האיש ורואה את המציאות מעבר למסך, ומבין כמה העם הזה טוב ומתנדב, כמה העם הזה אוהב ומתאחד.
האיש הזה מתרגש ביום העצמאות כמו ילד שקיבל מתנה. מתנה קצת מבוגרת אומנם, ועם שריטות פה ושם, אך בלי פתק החלפה.
האיש הזה חש צמרמורת בכל גופו כאשר מתנגנת שירת 'התקווה' באולימפיאדה או סתם בטקס בית ספר שגרתי, כי הוא באמת מאמין באותה תקווה בת שנות אלפיים.
האיש הזה מאמין שבכל אדם חבוי טוב, וכן, יכול להיות שעל מנת למצוא את אותו הטוב, נצטרך לחפור ולחפש, אבל נמצא.
האיש הזה מוכן לטוס לאפריקה לשנה, לישון בבקתת בוץ, ללקט את מזונו מהשדות, וכל זה בשביל לחזור לכאן ולהעריך את מה שכן יש לו.
אז מי זה אותו איש?
ת'אמת שאני לא יודע... אולי הוא אפילו לא קיים במדינה שלנו או אפילו בעולם, אולי בעצם זה מה שחסר לנו בעולם.
אולי אם כולנו נהיה קצת יותר 'האיש הזה', אז העולם שלנו ייראה יותר טוב, החברה שלנו תהיה יותר טובה.
אנחנו עומדים להתחיל שנה חדשה, התחלה חדשה, שבה אנחנו נקבע איך תיראה השנה הקרובה.
אם נקבל על עצמנו, כל אחד עם עצמו להיות קצת יותר 'האיש הזה', אז אנחנו נגיע בתור עם למדרגות שלא נדמיין שאפשר להגיע אליהן.
אני מאחל לכולנו שבעזרת השם נהפוך כיחידים ל'איש הזה', וכעם, נהפוך ל'עם הזה'.
שנה טובה ושבת שלום!