אולי אי שם, כשחדרו אלינו המחבלים ברשעה, היה מחליט עוד צורר שזוהי השעה. הוא היה מסתנן דרך ארזי הלבנון ומביא איתו את כל המזרח התיכון.
אולי אי שם בקצהו של העולם, הצלף היה משקיע עוד טיפת כוונה, פוגע לא באוזן אלא בראש, והיינו מקבלים עוד סבב עם אחשוורוש.
אולי אי שם באותו מוח חריף, לא היה עולה הרעיון המהפכני איך להילחם בנגיף, כל אחד במקומו מבלי להתרחב, וחיבוק היה הופך לאוייב.
אולי אי שם הייתה דולפת התוכנית איך להשמיד את הרוע וליצור הרתעה נצחית, והיינו נגררים למלחמה ארוכת שנים במקום קרב של שישה ימים.
אולי אי שם בתש"ח הישנה, היה בן גוריון מקבל רגליים קרות והיה מפחד לקראת הבאות, היה מכריז על קיפול האירוע, וקובע: 'נהיה עם נשלט בידי איש לא ידוע'.
אולי אי שם, כשעמדנו אל מול הים לא היה לנחשון את האומץ לקפוץ למים והיינו חוזרים מושפלים למצרים.
אולי אי שם כשבאו רבים על מעטים, הסיפור היה נגמר כמו שמצפים, ועל פך שמן שמספיק לשמונה ימים אין מה לדבר, על העם היהודי לא היה מי שיספר.
ברוך שעשה לי נס.
חנוכה הוא חג שמסמל את הנס, נס שמתבטא בכל כך הרבה מובנים שכל אחד מהם שונה בתכלית מקודמו.
כשאנחנו מסתכלים על ניסים, אנחנו תמיד רואים אותם בתור עבר, בתור משהו שהיה אי שם. אי שם היתה קריעת ים סוף. אי שם היה ניצחון המכבים. ואי שם התרחש הנס שנקרא הקמת מדינת ישראל.
אבל לא. כל יום הוא נס. אמנם אסור לסמוך על הנס, אבל זה לא אומר שאין להכיר בעובדה, שבכל רגע שעובר קורים בו ניסים, על רובם נדע כנראה בדיעבד או שבכלל לא נדע לעולם, אך אין זה מוריד מערכם.
היו כל כך הרבה הזדמנויות בעבר שגורל עמנו היה על כף המאזניים. כל כך הרבה הזדמנויות שהיינו בהם על סף תהום. וכל פעם עברנו את זה מחדש.
"הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אָנוּ מַדְלִיקִין עַל הַנִּסִּים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה".
אנחנו מדליקים את הנרות על הניסים שקרו בימים ההם, אבל לא רק אלא גם על הניסים שבזמן הזה.
הנס הוא לא רק נחלת העבר, הוא פה - כאן ועכשיו.
בעזרת השם שנדע להסתדר גם בלי הנס אך שנדע גם להעריך כל רגע ולהבין שיש מישהו למעלה שמכוון ומשגיח בסתר ובגלוי.
שבת שלום וחנוכה שמח!
לתגובות yonatanbazak@gmail.com