בישיבת 'נעם' ירושלים פורסמה לפני מספר שנים חוברת חידושים על חנוכה ופסח. לכאורה דבר מובן מאליו לישיבה תיכונית. אלא שהחוברת יצאה כולה בשפה האנגלית. גם בישיבת קטיף ראש הישיבה מלמד מחשבת ישראל באנגלית. זו אחת משיטות הלימוד של רשת 'נעם צביה' - ללמד אנגלית דרך לימוד תורה, באנגלית. ברשת קוראים לפן הלימודי הזה בשם 'אמת' – אנגלית, מתמטיקה, תורה. המורה מדבר באנגלית ושואל חידות במתמטיקה שנמצאות בפרשת שבוע.
רשת 'נעם צביה' תציין בשבוע הבא יובל להקמתה. בתחילת שנות השבעים של המאה-העשרים, התגבשה קבוצת רבנים מרבני הציונות-הדתית, רובם ככולם בוגרי ישיבת 'מרכז הרב', שדעתם לא היתה נוחה מהחינוך הממלכתי-דתי באותה עת. לדעתם, החינוך הזה לא היה תורני דיו, בוודאי לא על פי שאיפתם והשקפתם. היו שם הרב איתן אייזמן שכיהן באותן שנים כרב של מושב מחולה בבקעת הירדן, הרב יעקב פילבר, הרב חיים פוגל, הרב נפתלי בר-אילן, הרב איסר קלונסקי, הרב עוזי קלכהיים זצ"ל, הרב יוסף ברהמסון, שמואל שמש, ועוד. כשילדיהם הגיעו לגיל בית-ספר, התלבטו להיכן ישלחו אותם. עד אותה עת היו בוגרי 'מרכז הרב' חצויים לגבי מוסדות החינוך אליו שלחו את ילדיהם. חלקם אמרו: נשלח אותם לחינוך הממלכתי-דתי, ואת החיזוק התורני הם יקבלו בבית. אחרים אמרו: נשלח אותם לחינוך העצמאי החרדי, ואת החינוך הציוני ניתן בבית.
גישה זו לא היתה נוחה לאותה חבורת רבנים, שהחליטה: נקים מערכת חינוכית חדשה, שבו יהיה דגש על חינוך תורני מוגבר, יותר מאשר בחמ"ד – וגם חינוך ציוני.
בנעם-צביה קוראים לפן הלימודי הזה בשם 'אמת' – אנגלית, מתמטיקה, תורה. המורה מדבר באנגלית ושואל חידות במתמטיקה שנמצאות בפרשת שבוע
זו היתה ראשיתו של בית הספר התורני היסודי 'נעם'. ההתחלה היתה בשנת הלימודים תשל"ג, בחדרון קטן בגן ילדים בירושלים, על יד בית הספר הממלכתי-דתי 'מימון' בשכונת קרית-משה, שהיה אז בשיא תפארתו. הם נאלצו לפעול בתנאים כאילו מחתרתיים, כיוון שמשרד החינוך סירב לפתוח כיתה תורנית ייחודית בבית ספר ממלכתי-דתי. בית ספר נעם פעל כבית ספר מוכר שאינו רשמי, עד שקיבל רישיון כמוסד מוכר, שלא דרך החמ"ד – החינוך הממלכתי-דתי.
במקביל ל'נעם' בנים, הוקם גם בית ספר נעם לבנות. שני בתי הספר לא זכו לאיזשהו סיוע של הרשויות, לא של משרד החינוך ולא של העיריה.
זו היתה ראשיתה של מהפכה בתחום החינוך הציוני-דתי בישראל.
הבעיה החלה בשנת תשל"ט, כשהמחזור הראשון סיים כיתה ח', והתלמידים היו צריכים להמשיך בבית הספר התיכון. אם לבנים עוד היה פתרון כלשהו – בישיבת 'מרכז הרב' פעלה כזכור ישיבת ירושלים לצעירים, ישל"צ בשמה העממי, זו ששמוליק היה מבוגריה, שפעלה כבר משנת תשכ"ד ונתנה מענה לרצון ההורים לחינוך תורני-ציוני - הבעיה הקשה יותר היתה עם חינוך הבנות. להן לא היה שום מוסד מתאים.
הפתרון היה בדמות הקמת אולפנה לבנות, שתהיה המשך של נעם בנות. היה זה רעיון של הרב אברהם שפירא זצ"ל, לימים הרב הראשי לישראל ואז עדיין ראש ישיבת מרכז הרב, להקים מערכת שבה יהיה לימוד תורה אינטנסיבי, 14-16 שעות שבועיות של לימודי קודש, בלי לוותר על לימודי חול ברמה גבוהה. עד אז אמנם היו לבנות הדתיות 4 אולפנות - כפר פינס, בהר"ן בגדרה, סגולה בקרית-מוצקים ו'אמנה' בכפר-סבא – שענו על הדרישה הזו, אבל הן היו עם פנימיות. לבנות שביקשו לימודים ללא פנימיה לא היה מענה.
כך קמה האולפנה הראשונה לבנות - ללא פנימיה.
3 שנים אח"כ, לפני 40 שנה, בחג פורים תשמ"ב, 1982, הלך לעולמו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ראש ישיבת 'מרכז הרב' ובנו של הרב הראשי הראשון לארץ ישראל הראי"ה קוק זצ"ל. מייסדי האולפנה החליטו לקרוא לה על שמו - 'אולפנת צביה', ראשי תיבות הרב צבי יהודה הכהן זצ"ל.
34 ישיבות תיכוניות ואולפנות מונה כיום רשת נעם-צביה, מאולפנת צביה מעלות בצפון ועד הישיבה הימית אילת שבדרום. זאת בנוסף ל-37 בתי ספר יסודיים (נעם). 20,475 תלמידים - 10,475 בישיבות תיכוניות ואולפנות וכ- 10,000 תלמידים ביסודי.
בנות הרבנים – התלמידות הראשונות
הביצוע לא היה פשוט. מינהל החינוך הדתי התנגד בתוקף לרעיון. אבל זבולון המר, שהיה אז שר החינוך בממשלת בגין הראשונה, תמך בו, התחבר לחזון מתוך מחשבה שיש צורך במערכת נוספת של חינוך ציוני-תורני, והחליט לסייע למימושה, גם כאשר הותקף בחריפות בשל כך בידי גורמים אחרים בציונות-הדתית, דוגמת 'נאמני תורה ועבודה' שהכריזו מלחמה על מערכת החינוך הדתית החדשה.
ההתחלה של צביה היתה בשנת הלימודים תש"מ במרכז 'תקוותנו' בכניסה לירושלים. המחנכת הראשונה היתה הרבנית יהודית שילת (שלימדה שנה אחת בלבד). החליפה אותה טפת הלפרין, ואחריה לפי הסדר הרב מיקי שטרן והרבנית חיה וישליצקי – כל אחד ואחת לימדו שנה אחת בלבד. רוב התלמידות היו בנות הרבנים שביקשו להקים את מערכת החינוך החדשה. בין התלמידות היו ברוריה כהן, כיום ברוריה פירון, בתו של הרב אורי כהן מכולל 'מרצ' ולימים רעיית הרב שי פירון; מלכי ברהמסון, כיום מלכי פואה, בתו של הרב יוסי ברהמסון; אורית אייזמן, כיום אלירז, בתו של הרב איתן אייזמן; חוה, בתו של הרב איסר קלונסקי; שלומית ז"ל, בתו של הרב שבתאי זליקוביץ', ואתי נדב, כיום אורלב, כיום סגנית ראש מינהל החמ"ד.
הרשת, אגב, שוכנת עד היום באותם מבנים בתחומה של אולפנת צביה ירושלים, האולפנה הראשונה ברשת.
בצביה מנחילים לתלמידים שלושה עקרונות שהנחיל לנו הרב צבי יהודה זצ"ל: הסתכלות על הכלל, לדעת לחיות עם מורכבויות, ולהיפגש עם דבר ה' בעולם
האולפנה היתה אז בתחילת דרכה, ובה 50 בנות בלבד. המנהל הראשון היה שמוליק מאיר ז"ל, לימים סגן ראש עיריית ירושלים שנהרג בתאונת דרכים בשנת 1996. ראש הישיבה הרב איתן אייזמן היתווה את הכיוון האידיאולוגי. בין חברי העמותה היו הרב איסר קלונסקי, הרב אורי כהן, הרב חיים שטיינר, הרב יהושע רוזן, והרב פוגל. הרבנים חילקו ביניהם את העבודה: הרב נפתלי בר אילן מונה לאחראי על גני הילדים, הרב יעקב פילבר על בתי הספר לבנים, והרב איתן אייזמן על בתי הספר לבנות.
'צביה' גדלה והתפתחה, מכיתה אחת ל-4 כיתות. עוד לפני שהמחזור הראשון סיים, כבר היו שתי כיתות ט'. ההתרחבות חייבה מקום חדש, וזה נמצא ברחוב ירמיהו, במבנה שבו שכן עד אז בית ספר שפיצר, המקום בו שוכנת האולפנה עד היום.
בתשמ"ב שהוקמה ישיבת 'צביה' השניה, ברחובות, בראשות הרב נפתלי בר-אילן. המוסד השלישי קם בעפולה בשנת תשמ"ח, 1988, לתושבי העיר וליישובים הכפריים סביבה. האולפנה הרביעית נוסדה בהרצליה בשנת תשנ"ב, ובהמשך באשקלון, ובשלומי בגליל המערבי – האולפנה היחידה שלא שרדה ונסגרה כעבור שנים. בתשנ"ב, 1992, כבר מנתה רשת 'צביה' כאלף תלמידות בארבע מוסדות בארץ – ירושלים, רחובות, שלומי וקרית-אתא. – ושלוש שנים אח"כ, בתשנ"ה, 1995, נוסדה אולפנה בבת-ים. העיקרון שגובש גם לגבי 'צביה' וגם לגבי 'נעם', היה שבכל מקום שבו ישנה קבוצת הורים, שרוצים חינוך תורני עם לימודים נפרדים לבנים ובנות, הם יקבלו בית ספר כזה.
השילוב של החזון של הרב איתן אייזמן, המעשיות של הרב פוגל, והיישום של שמוליק מאיר, הפך את רשת אולפנות 'צביה' למערכת חינוך משמעותית בציבור הציוני-דתי. למעשה, הוא פרץ את הדרך במשרד החינוך עבור מוסדות תורניים מהסוג של 'צביה'. לימים נוסד במשרד החינוך מסלול ייחודי למוסדות תורניים, וכל מוסד שעומד בקריטריונים זוכה להכרה מטעם משרד החינוך. שמוליק גרם לכך שרוב החינוך הציוני-דתי, בתחילת המאה ה-21, תואם את החזון של 'נעם' ו'צביה'.
ללמוד על ארץ ישראל – בשטח
לפני 5 שנים, בשנת תשע"ז, החליף ראש ישיבת נעם בגבעת מרדכי הרב שמחה וייסמן, את הרב איתן אייזמן כראש רשת נעם-צביה.
הרב וייסמן, אתם נקראים צביה, נושאים את שמו של הרב צבי יהודה זצ"ל. איזו משמעות יש לנשיאת שמו של הרב צבי יהודה מבחינת הפעילות השוטפת?
"המקימים הראשונים היו מתלמידי הרב צבי יהודה, שרצו יותר תורה עם ציונות ויהדות. גם התלמידות הראשונות ברשת למדו בביתו של הרצי"ה פעם בשבוע.
"הרב צבי יהודה דיבר על ארץ ישראל. אנחנו לומדים את ארץ ישראל בשטח. הישיבות צועדות ב'שביל ישראל' - בקרוב גם האולפנות. זה גם שיח, גם לימוד וגם הכרת הארץ. השנה יצאנו בתוכנית 'אבן ישראל' – אב"ן, ראשי תיבות של אב ובן. מסע שמלווה בשיח בין אב ובן, בלי טלפונים. שיח בין אב ובן שילמדו להכיר טוב יותר אחד את השני.
"יש לנו מדרשה רשתית להעמקה במשנתו של הרצי"ה. אנחנו מנסים להנחיל לתלמידים שלושה דברים שהנחיל לנו הרב צבי יהודה זצ"ל: הסתכלות על הכלל, לדעת לחיות עם מורכבויות, ולהיפגש עם דבר ה' בעולם. לדעת שהתורה והחיים אחד הם. את שלושת העקרונות הללו אנחנו מנסים ליישם אותם בתוך הרשת".
תפרט.
"הכלל – המוסדות שלנו פתוחים לכולם. אנחנו מקבלים תלמידים שרוצים ללמוד תורה, מצפון עד דרום, ממעלות עד אילת. כלל ישראל לומד אצלנו במוסדות".
"אנחנו מחנכים את תלמידינו לדעת איך לפעול עם מורכבויות. אני הכרתי את הרב צבי יהודה זצ"ל, וראיתי את ההסתכלות שלו על כל מי שבא אליו הביתה לשאול, להתייעץ, גם כאלו שלא היו תלמידיו.
"ראיתי גם את המבט שלו על אירועים שקרו במדינה, ומהם למדנו איך צריכים להסתכל על חיים מורכבים. להסתכל על ראיה ארוכה, למרחקים ארוכים, להסתכל לעומק, להסתכל פנימה אל תוך האדם, להיות עם הרבה סבלנות. הרב צבי יהודה תמיד אמר: 'תפקידנו להיפגש עם דבר ה' בעולם. לדעת שהתורה והחיים חד הם'. זה לא מליצה אלא זו תורת חיים. את כל זה אנחנו מנסים ורוצים ומתפללים להנחיל לילדנו".
במה זה בא לידי ביטוי?
"בהתייחסות לשאלות עקרוניות כמו קבלת תלמידים, או אפילו נושא אקטואלי כמו הטפסים להתרמת דם. אנחנו לא הולכים להילחם. אנחנו עומדים על עקרונות, ומלמדים את תלמידינו איך מתייחסים לכזה דבר. נותנים להם דגשים של ימינו.
"אנחנו גם מקיימים חידון בבתי הספר היסודיים סביב מידות עליהם שם דגש הרצי"ה".
בימינו, למשל, ישנה המציאות הלא פשוטה של מגיפה עולמית שסופה לא נראה באופק. איך הרשת שלכם התמודדה עם השנתיים הלא פשוטות של מגיפת הקורונה ומוטציותיה?
"בניגוד למקומות אחרים, שבהם כל מוסד מנסה לראות מה לעשות נכון יותר, אנחנו ברשת ראינו חשיבות להתייחס קודם כל לחוסן הנפשי – מכל הכיוונים. שמנו דגש על שיחות בנושא התבגרות של תלמידים בראיה אמונית. יש תוכניות שיזמנו לצוות ולתלמידים. למשל: הצד של לימוד אמונה. רשת 'נעם צביה' היא רשת החינוך הראשונה שמלמדת אמונה בגילאי היסוד ('אמונה בנעם'). הגברנו את זה בתקופת הקורונה.
"עסקנו רבות בנושא של בוחרים בחיים: התמודדות ומניעת התאבדות, מניעת התמכרויות כולל שתיית אלכוהול. לקחנו על עצמנו לדבר על כך בתקופה הזאת, שהיא מטבעה יותר רוויית מתח.
"כל זה בנוסף להגברת פעולות חברתיות, או קשרים בין התלמידים ובין המורים.
"צריך לזכור שאלו היו שנתיים מטלטלות. התעסקנו גם עם הטכנולוגיה המתקדמת, לימודים בזום. הייחוד היה ההבנה שמה שהתלמידים זקוקים לו יותר מכל זה החוסן הפנימי הרוחני. לכן על זה שמנו דגש בשנתיים האחרונות, כי הרגשנו ששם מקור העניין".
דברים שאתם יזמתם מהפיכה לפני יובל שנים, היום הם נחלת כל רשתות החינוך של החמ"ד. אז מה בכל זאת מייחד אתכם?
"נכון, כולם עלו קומה. כולם בתוך החמ"ד. הרבה רשתות מנסות לעלות בקודש. השאלה היא על מה אתה שם את הדגש. מה הלוגו שלך. יש כאלו שעיקר החשיבות שלהם זה הצד הלימודי. אנחנו לא מזלזלים בצד הלימודי. אנחנו מובילים גם בצדדים הפדגוגיים. יש אצלנו לימודי ספרות לבגרות בטקסטים יהודיים כמו שירי ריה"ל, ועובדה היא שהרשת מחזיקה בממוצע הגבוה ביותר במתמטיקה לחמש יחידות מבין רשתות החינוך בארץ. הרשת גם מחזיקה בתואר אלופת הסייבר הארצית שנתיים ברצף, בזכות צביה אשקלון.
"הכותרת שלנו היא רוחניות ותורה. יש לנו חמש מילים שהם סלוגן: תורה, חבורה, שיח, מחדשים, מקדשים. התורה בראש, אח"כ השיח הפנימי בין המורים והתלמידים. אנחנו עושים הרבה פעילות לתלמידים, מהיסודי והתיכון, עם המורים. בסוף יש את מחדשים ומקדשים שהם חידושים פדגוגים. התנועה בין חידוש לקידוש – זה הייחוד שלנו".
הרב צבי יהודה תמך בלימודי אנגלית?
"הרב צבי יהודה התנגד ללימוד אנגלית. היום בוודאי היה תומך".