סערה בגלל כיבוד אשה בגלילת ספר תורה בבית כנסת חרדי בבית שמש

הסיפור הלא ייאמן התפרסם במהירות שיא ברחבי העולם החרדי, הודות לסרטונים שתיעדו את המעמד: קהל גברים חרדים מקיפים את בימת בית הכנסת. בתום קריאת בכורה בספר החדש, מניף אחד הגברים, כנהוג, את ספר התורה החדש אל על (מה שידוע כ'הגבהה') ולאחר שהוא מתיישב כשבידיו ספר התורה הפתוח, ניגשת אשה מבני משפחת תורמי ספר התורה ומקיימת את הליך הגלילה של הספר.

הכיבוד הבלתי מקובל בימינו, עורר גל של גינויים ותמיהות בקרב חרדים רבים שתהו כיצד ייתכן שבית כנסת חרדי "מחולל רפורמות משונות שמקורן בקהילות הרפורמיות בארה"ב". הסיפור הובא גם בפני הראב"ד של העדה החרדית בירושלים הרב משה שטרנבוך, שפירסם מכתב גינוי כנגד האירוע וטען שהקהילה שבה כיבדו אשה בגלילת ספר תורה, היא רק "קהילה בשורש חרדים", כלומר כזו שראשיתה בציבור חרדי, אך איננה כזו כעת.

הרב שטרנבוך כתב כי "חרד כל לב כאן כששמענו על קהילה בשורש חרדים ירדו מטה מטה, וכיבדו אשה לגלילה, ופירסמו שבזה הרימו כבוד התורה וכבוד האשה החרדית... אחינו בית ישראל, נתנתק מהם ויהיה טוב לנו ולבנינו. משה שטרנבוך".

הרב שטרנבוך המשיך לתקוף את האירוע ואמר בשיעורו לתלמידיו: "נבלה נעשתה בישראל, ורואים אנו בזה קיום דברי חז"ל 'כשהם יורדים, יורדים עד למטה', והירידה הוא לאט לאט עד שהגענו למצב כזה. ולצערנו לא יצא עדיין קול מחאה, אף שעד היום לא היה כזאת בישראל אצל יהודים חרדים, וחייבים להרים קול מחאה על הפגיעה בכבוד התורה ובקדושת התורה".

לא חסר תקדים

ואולם מתברר כי גם בעבר נהגו, אמנם לעיתים נדירות, לכבד נשים בגלילת ספר התורה בעזרת הגברים. רק לפני שנה כיבדו בגלילת ספר תורה בבית הכנסת של הקנאים בשכונה החרדית וויליאמסבורג בניו יורק, אשה מקומית, בתו של נדבן מקומי שהוא במקרה ממקורבי הרב שטרנבוך, וזאת כסגולה לזכייתה בפרי בטן (והיא אכן נכנסה להריון לאחר 'סגולה' זו).

עדויות נוספות על הענקת כיבוד זה לנשים בתוך בית הכנסת, תועדו בקהילות שונות כמו קהילת ליזעש, פרעשבורג (רק לאחר יציאת הגברים מבית הכנסת) ואפילו בערים צפת וטבריה שבהן כיבדו בגלילת התורה לעין כל את הגב' יהודית מונטיפיורי, רעייתו של הנדיב הגדול משה מונטיפיורי, בעת ביקורו ב-1839 בבתי הכנסת של האדמו"ר אברהם דב מאבריטש, בעל הספר 'בת עין', בצפת ובטבריה; וזאת לאות תודה על תמיכתו הכספית של בעלה הנדיב ביהודי היישוב הישן שהתגוררו בערים אלה במצב של עוני מחפיר, שהוקל מעט הודות לתמיכתו הכספית של מונטיפיורי.

בהתייחסם לאירוע הסבירו גורמים בקהילות החרדיות, כי למעשה לא חל שום איסור על גלילת ספר תורה, כפי שאין איסור לנשים לגשת אל ספר התורה, לגעת בגלימתו ולנשקה. ההתנגדות היא, לפי הסברים אלה, לכניסת אשה לעזרת הגברים "תוך עירבוב עם הגברים, כמנהג הרפורמים".