תושבי שלומית שבנגב המערבי, אשר פונו למחרת שמחת תורה למגורים זמניים בבי"ס שדה כפר עציון, כבר חזרו לשלומית, אבל לא שכחו את הכנסת האורחים של כפר עציון: שבועות לאחר השיבה הביתה, הם חזרו לכפר עציון כדי לסגור מעגל ולשבת יחד סביב המדורה, לאירוע חגיגי שסימל לא רק את סיפורם האישי, אלא גם את כוחה של הערבות ההדדית הישראלית.
ב-8 באוקטובר, יום לאחר מתקפת הטרור הקשה, עזבו תושבי שלומית את בתיהם בנגב המערבי לרגל הלחימה שנמשכה, והגיעו מותשים נפשית לבית ספר שדה כפר עציון.
במשך כחודשיים הפך בית ספר שדה לביתם הזמני. צוות המקום ותושבי כפר עציון והאזור התגייסו באופן מעורר השראה. מדריכות המקום הפעילו את ילדי היישוב בפעילויות יום-יומיות, קייטנות ואפילו שיעורים מסודרים, בשיתוף עם מועצה אזורית גוש עציון. תושבי גוש עציון עזרו בכל מה שניתן החל ממזון, בגדים וכל צורך שהתעורר – מחיבוק ועד ארוחה חמה.
רות אדרי, מנהלת פרויקטים בבית ספר שדה כפר עציון: "הם הגיעו אלינו חסרי כל, בחוסר ודאות מוחלט לגבי העתיד. לא ידענו כמה זמן הם יישארו, אבל ידענו שנעשה הכול כדי לתת להם תחושת ביטחון. לראות אותם היום, אחרי שחזרו לבתיהם, חוזרים לפה להדליק נרות חנוכה – זה מרגש עד דמעות. הם לא רק חוזרים, הם חוזרים עם תקווה".
במפגש המחודש יצאו תושבי שלומית לטיול בעמק האלה, ולאחר מכן הגיעו לבית ספר שדה כפר עציון, שאירח אותם וסיפק להם מקלט.
סיפר יעקב, תושב שלומית ואב לשלושה: "כשהגענו לפה, לא ידענו מה יעלה בגורלנו. הרגשנו כאילו איבדנו הכול. אבל מה שמצאנו פה זה לא רק מקלט. מצאנו משפחה. האנשים בכפר עציון פתחו לנו את הלב והבית, ואין לנו מילים לתאר את ההכרת התודה שאנחנו חשים. הדלקת הנרות הזאת היא סמל לאור שהביאו לחיינו ברגעי החושך".
המפגש הותיר מסר משותף: מול כל חושך, יש אור. האור הזה מודלק יחד, בקהילה, באחדות – וממשיך להאיר את הדרך גם קדימה.