כולנו עוקבים בדריכות ובדאגה אחר ההתפתחויות של מבצע 'צוק איתן' בדרום. עוברים עלינו ימים מתוחים. שירת הסירנה וקולות הנפץ והמלחמה, ילדינו החיילים הנמצאים בחזית ומוכנים להגן על המולדת בחירוף נפש, כל אלו מדירים שינה מעיני כולנו. אירועי החודש האחרון, החל מרצח הנערים ועד מיתקפת הרקטות על ישראל, והלחימה בדרום, רצים בקצב מסחרר שקשה להדביקו, ועם זאת אני רוצה לגעת בציר המשותף שבין המאורעות.
הערב שלפני תחילת מבצע צוק איתן, היה הלילה האחרון לימי השבעה של משפחות פרנקל, שאער ויפרח. ביקרתי אז בבית משפחת שאער והשתתפתי בסעודת המצווה לסיום השבעה. באמצע הסעודה קם סבו של גיל-עד הי"ד, אביו של אופיר, ואמר: "אני רוצה להגיד לקב"ה: תודה! תודה שהחזיר לנו את הבנים. חז"ל תיקנו את ברכת 'הטוב והמטיב' על הרוגי ביתר שניתנו לקבורה. אנו חייבים להודות לקב"ה על הטובה שגמל עימנו". כוחות הנפש של המשפחות האצילות, הגיעו ממקום זה של הכרת טובה בלתי מותנית לקב"ה, בכל מצב ובכל סיטואציה. האמונה החזקה שהם הקרינו על כל החברה, נתנו לכולנו עוז ועצמה, והחזירנו לנו את רגש הסולידריות והאחווה.
את הרוח המיוחדת הזו, ממשיכים להפיח בקרבנו תושבי הדרום. בראיונות בתקשורת ראיתי אנשים בקו האש, שעם זאת לא מביעים רגש אחד של פחד, אלא מפגינים אומץ, נחישות ועמידה איתנה מול הסכנה המרחפת.
דווקא בשל כך האתגר של קברניטי המדינה הוא כפול: לא רק התמודדות מול הטרור הרצחני, אלא גם העצמת הרוח וחיזוק הסולידריות החברתית. בפרשת השבוע יוצא משה רבינו בחריפות יוצאת דופן, כלפי שבטי ראובן וגד, לא בשל חוסר הלגיטימציה של הבקשה, אלא בשל החשש מפני דמורליזציה: "וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל...". ישנם דיבורים שעצם העלאתם לשיח הציבורי, יש בה בכדי לשבור את רוחו של העם, וזו הסכנה בדיבורים מוקדמים מדי על הפסקת האש, לאו דווקא מבחינה בטחונית, אלא גם ובעיקר מבחינה חברתית.
לאחר פרעות תרפ"ט בחברון פירסם הרב קוק מאמר בשם 'שובו לבצרון', בו כתב: "כל מי שעוקב אחר סדרי הישוב מראשית צעדיו עד עכשיו, יכול הוא לראות בחוש שמכל ירידה שסבלנו, נצמחה אח"כ עליה והתפתחות יותר גדולה... כל ירידה במהלך המפעל הרי היא בבחינת ההתכסות של הגואל, וכל עליה הבאה אחריה הרי היא בבחינת התגלותה". למרות הקושי הגדול והמתח הרב, אנו מתפללים ובטוחים שייצא דבר טוב מן האתגר בו אנו שרויים.
שומה על מנהיגנו בעת הזאת לחזק את האחדות בעם, להקשיב לרוח המיוחדת המפעמת בחברה ולפעול בנחישות ובאמונה לחיזוק השלום והביטחון במדינה. אמנם, זכינו לראות ניסים גלויים בימים האחרונים. מעל אלף רקטות נפלו על שטח המכסה את רובה של ממדינת ישראל, ועם זאת היה לנו לצערנו הרוג אחד בלבד. ברם אין סומכים על הנס ואסור שהסטטיסטיקה תכהה את תחושת האיום הרובץ עלינו. נודה לקב"ה על הניסים הגלויים שהוא מרעיף על תושבי המדינה ונתפלל לשלומם של החיילים ותושבי הדרום. ישלח הקב"ה ברכה והצלחה לכל החיילים והחיילות העומדים על משמר ארצנו, יחזק ידיהם וידבר אויבנו תחתיהם, ובעזרת ה' נעשה ונצליח להביס את הטרור וציר הרשע.
"חזק חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו וה' יעשה הטוב בעיניו" (שמואל ב' י' י"ב).
"עם ישראל חי!!!"