המקום בו הסתתר מוחמד דף, ובו ככל הנראה חוסל, במקום מחבואו של מח"ט חאן יונס ראפע סלאמה, נמצא באיזור שתושבי גוש קטיף הכירו מצויין – בשטחי חקלאות המוואסי, בין נווה דקלים לשירת הים.
במפה המצורפת כאן, נראה בדיוק המיקום בו חוסלו דף – כנראה - ומח"ט חאן יונס ראפע סלאמה.
שירת הים, צעיר יישובי גוש-קטיף, קם בכ"ב בחשוון תשס"א, 20 בנובמבר 2000, כתגובה ציונית לפיגוע הרצחני באוטובוס הילדים של כפר-דרום שהתחולל באותו הבוקר. באותו הלילה אישר הקבינט הביטחוני להיכנס ל'עשרת הבתים', שעמדו שוממים עוד מימי השלטון המצרי. התוכנית היתה להתחבר עם נווה-דקלים, היישוב הגדול של החבל, ששירת הים היתה שכונת החוף שלו. הגרעין הראשוני התחיל להתגבש בהלוויה של רוני צלח הי"ד, איש כפר ים הסמוכה. בכ' בטבת תשנ"ג קיפד כדור בודד של מחבל פלשתיני את פתיל חייו של רוני בפתח חממותיו.
נווה-דקלים היה הגדול ביישובי גוש-קטיף ושימש מרכז עירוני, מוניציפלי וחינוכי לכל תושבי הגוש. ביישוב היו המוסדות המרכזיים והשירותים הניתנים לתושבי הגוש – משרדי המועצה, שירותי דת ובריאות, בתי ספר, ישיבות, אולפנה ומוסדות חינוך נוספים, מרכז מסחרי ואיזור תעשייה.
כפר ים היה יישוב קטן של תנועת 'אמנה' על חוף הים ממערב לנווה-דקלים ומכאן שמו. היישוב הוקם בשנת 1983 בתחומו של כפר נופש נטוש של קציני הצבא המצרי על ידי שתי משפחות. בהמשך הצטרפו עוד שתי משפחות.
שטחי המוואסי היו השטחים החקלאיים של ערביי חאן יונס. מדובר בשיטה חקלאית עתיקת יומין לניצול מי תהום מתוקים, שאינם עמוקים ביותר, סמוך לאזור החוף, לשם גידול ירקות. פירוש השם מוואסי הוא 'מציצה', כלומר מציצת מי התהום על ידי הצמח.
חקלאות המוואסי מבוססת על איתור מי תהום באמצעות מעקב אחר התפתחות הצומח, בעיקר דקלים, במקומות נמוכים ועל חפירת בור בדיקה המגיע עד לשכבת מי התהום. לאחר מציאת המים מפלסים את השטח עד שנשארת בו שכבת חול בעומק של 30-20 ס"מ מעל לשכבת המים. בעזרת דישון מוגבר ניתן לגדל עד שניים או שלושה יבולי ירקות בשנה, כאשר הצמח מקבל השקיה אחת בלבד. אחרי כן חודרים שורשיו אל שכבת המים, והוא אינו זקוק להשקיה נוספת.