משנה:
כיתובי תמונות:
סא"ל רן אבני. צילום: דובר צה"ל
שרידי בית הכנסת של היישוב נצרים (מסומנים בחץ) – צילום מבית החולים הטורקי במסדרון נצרים. צילם: עמית אררט, מיוחד ל'מצב הרוח'
חגי הוברמן
בשבת שעברה, בשעות הצהריים, סיימו לוחמי גדוד 6609, גדוד הסיור (גדס"ר) בחטיבת אלכסנדרוני (חטיבה 3) שבאוגדה 99, מבצע רחב היקף שנמשך שבוע בעיר עזה, במרכז העיר עזה, באיזור שכונת רימל ותל אל הווא. בעוד הכוחות פועלים בעיר עצמה, הגדס"ר פתח עבורם את הציר הלוגיסטי שחיבר את איזור הפעולה למסדרון נצרים, שם שוהה צה"ל באופן קבוע, ואיבטח אותו לאורך כל הפעולה. "המסדרון הזה היה עורק הנשימה של כל הכוחות שהיו בפנים", מספר ל'מצב הרוח' מפקד הגדוד, סא"ל רן אבני. "היו שם הרבה מאוד כוחות. אנחנו דאגנו ללוגיסטיקה, פינוי פצועים ותנועות ותגבורות, וכל מה שצריך. זה היה מבצע מאוד משמעותי, גם למי שפעל במרחב המכותר, וגם לנו, שלכאורה היינו אחראים רק על הסיוע הלוגיסטי, אבל ביצענו גם הרבה מאוד פעילות התקפית, גם במסגרת האבטחה של הציר – כי התקפה היא חלק מההגנה. היו לנו רבה מאוד הישגים בפעילות הזאת".
אתה יכול לפרט?
"הרגנו עשרות מחבלים, חשפנו הרבה מאוד אמל"ח, וחומרים רבים לאמש"ט (אמש"ט - איסוף מודיעין ושלל טכני; זה שמה של יחידה באגף המודיעין המרכזת את איסוף וחקר השלל של ארגון הטרור חמאס מתחילת המלחמה). היו שם מפות, מכשירי קשר, חדרי תצפית, מצלמות, ועוד אמצעים שבסופו של דבר נותנים לנו עוד קצת מידע על האויב.
היו היתקלויות עם החמאס בפעולה?
"הרבה מאד. מצאנו לא מעט מטענים, התמודדנו עם ירי וצליפה. אנחנו גם נשארנו יותר מ-24 שעות אחרי יתר הכוחות. המשכנו לעשות שם פעילות, גם עם הישגים לא מבוטלים. הרגנו יותר מעשרה מחבלים רק באמצעות מארבים. בנוסף עסקנו בהכוונות של חיל האוויר ושימוש באמצעים נוספים כמו סגירות מעגלים, והשמדה של אוייב נוסף. כמעט 70 מחבלים חוסלו במהלך הפעילות הזאת. השגנו הישגים מאוד משמעותיים - גם מהאוויר, גם מהיבשה, גם מהים. היה כאן שיתוף פעולה שהוא כלל-זרועי. זו היתה פעילות קלאסית של שיתוף פעולה כזה. היה אפשר לראות איך כל הזרועות מתחברות לכדי עם מאמץ אחד, אגרוף אחד. זה היה מדהים בעיניי לראות את זה".
קודם לכן, לפני שבועיים, בכ"ד בסיוון, 30 ביוני, השמידו לוחמי הגדוד בשיתוף כוחות יחידת יהל״ם מנהרת טרור באורך של קילומטר, שכללה הסתעפויות אשר שימשו לתנועת מחבלים במרחב. בנוסף הם השמידו בסגירת מעגל מהירה מסגד שהיווה נקודת שהייה והתבצרות למחבלים. לאחר התקיפה זוהו פיצוצי משנה שמעידים על הימצאות אמצעי לחימה רבים שאוחסנו בו.
סא"ל רן אבני. צילום: דובר צה"ל
מוודאים שאף אחד לא עובר מדרום הרצועה צפונה
סא"ל רן אבני, בן 40, נשוי + 2, תושב באר טוביה, מנהל מינהל אגף ביטחון במשרד העבודה והרווחה בחייו האזרחיים. "זה התפקיד שלי כשאני לא מג"ד", הוא אומר, "אבל זה לא קורה הרבה".
הוא גדל בצפון הנגב, במושב מעגלים ליד נתיבות. בתיכון למד בבית הספר התיכון של קבוצת יבנה, "שנות לימודי והתעצבותי המרכזיות", כדבריו.
בשנת 2002 התגייס לפלוגת 'עורב' בגולני. עבר בקורס קציני מ"כים, קורס קצינים, היה מפקד צוות מסלול, מפל"ג אימונים, סמ"פ, וב-2007, אחרי מלחמת לבנון השנייה, השתחרר מצה"ל. אחרי שנתיים בחו"ל חזר והתחיל לעשות מילואים. "במילואים התחלתי כמפקד צוות ב'עורב', סמ"פ, מ"פ, קורס מ"פ במילואים, סמג"ד, אקדמיה למג"דים במילואים. ומזה כמעט שנתיים אני מפקד הגדוד. שנתיים משמעותיות מאוד".
בשמחת תורה הוא גוייס עם הגדוד שלו לצפון, לוודא שחיזבאללה לא מתכוון לעשות מה שחמאס עשה בדרום. בבוקרו של איסרו חג סוכות התייצב הגדוד התייצב בגזרה המערבית באזור ראש הנקרה, שלומי, מצובה, וחניתה. בהמשך עברו לגזרה המזרחית, לרכס רמים – תחילה במרגליות ובהמשך בגזרת יפתח. חמישה חודשים הם שירתו בצפון. בחודש מרץ השתחררו, ומיד אחרי פסח, ב-1 במאי, בהתראה של שבוע וחצי, התגייסו שוב למשימות במסדרון נצרים. "אנחנו כבר חודש וחצי בעזה", הוא מספר.
מעבר לפעילות בתוך עזה, מה אתם עושים במסדרון נצרים?
"המסדרון הוא אחד ההישגים הקרקעיים האסטרטגיים הכי חשובים של המלחמה. מהתחלת המלחמה הוא למעשה חוצה את הרצועה לשניים. מפריד בין העיר עזה לבין דרום הרצועה: נוסראת, אל בורג', רפיח, חאן יונס ועוד. זה משהו שמאוד כואב לחמאס מן הסתם. הוא לא יכול להעביר אמל"ח, הוא לא יכול להעביר מחבלים.
"הפעילות שאנחנו עושים במרחב, נועדה להרחיב את מרחב האבטחה של המסדרון, ולוודא שאין זליגות, לא של אמל"ח ולא של מחבלים, ואפילו לא של אזרחים שאנחנו לא רוצים שיעברו מדרום לצפון. מצפון לדרום התנועה היא חופשית, ואנחנו מאפשרים למעבר, אבל מדרום לצפון אף אחד לא עובר.
"הפעילות במסדרון שלנו כגדס"ר אלכסנדרוני, היא פעילות התקפית במרחב, גם מצפון, גם מדרום. הפעילות הזאת נעדה להרחיק את האוייב מהמסדרון. פעלנו בשכונת סברה, פעלנו בשכונת זייתון, מבצעים ארוכים, משמעותיים, שכללו גם שם השמדת אוייב, חשיפות אמל"ח, השמדות פירים, השמדה של מנהרות, השמדות של מבנים שחשודים בטרור. זה מאמץ מתמשך".
שרידי בית הכנסת של היישוב נצרים (מסומנים בחץ) – צילום מבית החולים הטורקי במסדרון נצרים. צילם: עמית אררט, מיוחד ל'מצב הרוח'
"יש לי לוחמים שעברו את גיל 40, לוחמים מצוינים, בכושר מצוין"
מי הלוחמים בגדס"ר?
"הלוחמים שלי והמפקדים הם יוצאי סיירת גולני. אנשים מצוינים והכי טובים שיש לנו במדינה. נמצאים כבר מעל 200 ימי מילואים בשנה הזאת. מגיעים, מתייצבים, מבצעים, עומדים במשימות. עם כל האתגרים ועם כל הקושי, אנשים מגיעים ונלחמים, ומבינים טוב מאוד על מה הם נלחמים. באמת אלו האנשים הכי טובים שיש במדינה, ואני גאה בהם מאוד על כל הדבר הזה".
בני כמה הלוחמים אצלכם?
"אצלי בגדוד, ממוצע הגילאים הוא פחות משלושים, בסביבות 27, אבל יש פה ושם סטיות. יש לי לוחמים שעברו את גיל 40, לוחמים מצויינים, בכושר מצויין, מביני עניין. אנשים מאוד מאוד בוגרים, בעלי ניסיון חיים, מבינים אחרת. חשיבה אחרת. אין מה להשוות בין לוחם בן 45 לחייל משוחרר בן 22. כל אחד מביא איתו את הדברים הייחודיים שלו. הלוחמים הצעירים מסתכלים למעלה, רואים את החבר'ה הוותיקים האלה, וזה מאוד מחזק אותם".
איך אתם מתמודדים עם שיבוש החיים האזרחיים שלכם?
"ישנם אתגרים, שאי אפשר להתעלם מהם כמובן. אתגר העורף הוא אתגר מאוד משמעותי: העבודה, הקריירות, העסקים, האישה, הילדים, התא המשפחתי – יש מחירים כבדים מאוד שאנשים משלמים. אבל עדיין אנשים מבינים מה המשימה ואיפה אנחנו עומדים, והם מתגייסים ומגיעים וממשיכים להגיע".
ואצלך בבית איך מתמודדים?
"אשתי אחראית על העורף, שזה הרבה יותר מורכב ומאתגר וקשה מאשר להיות בחזית: לדאוג לילדים ולתא המשפחתי, לחבק ולחזק מאחור, כמו כל הנשים של אנשי המילואים שנושאות בנטל בימים האלה. אני מלא הערכה אליה, וכמובן לכל הנשים של הלוחמים שלי ולילדים שלהם שתומכים בהם מאחור. לפני שלושה שבועות עשינו בוקר לנשות הגדוד: בוקר של כיף והנאה. זה היה אירוע מאוד מחזק ומרשים. זה המינימום שאנחנו יכולים לעשות בשביל מי שתומך בנו מאחור ונותן לנו את השקט לעשות את המשימות על הצד הטוב ביותר. נמשיך לדאוג להן ככל שנוכל".
במהלך הלחימה הגדוד ספג גם נפגעים. אחד הלוחמים נפצע קשה עוד כשישבו בגבול לבנון, והוא עדיין בשיקום. בשבוע שעבר נפצעו ארבעה לוחמים שעלו על מטען במהלך הפעילות ונפצעו בדרגות פציעה שונות. בתחילת השבוע ביקר אותם רן בבית החולים. אחד הפצועים, איתמר מש, מקיבוץ עלומים, אחד מקיבוצי העוטף שבתוכו התחולל קרב בשמחת תורה, איבד בתחילת המלחמה את אחיו אוריה הי"ד, תושב נריה בבנימין, שנהרג בי"ח בחשוון בקרבות בצפון הרצועה. "משפחה מדהימה, ציונית, ערכית, חמה, מהטובות שיש לנו", אומר עליהם רן אבני. "אני מאחל לכל הפצועים החלמה מהירה ורפואה שלמה כמה שיותר מהר. אנחנו מלווים אותם, עוטפים אותם, דואגים להם בכל מה שצריך, ואני מאמין שכולם ישתקמו ויחזרו לעצמם. זה חלק מהמחיר שאנחנו משלמים".