על לוח כיתת ביה"ס בשלומי עדיין רשום למעלה מימין התאריך של היום האחרון בו ישבו התלמידים בכיתה – ז' בתשרי תשפ"ד, 22.9.23. בצידו השני של הלוח, שרבטה המורה לתנ"ך משימה אחרונה לפני היציאה לחופשת יום כיפור–סוכות: "בחרו פסוק אחד מתוך תפילת נעילה וכתבו במחברת".
אלא שאת הבחירות של התלמידים המורה זהבה כבר לא זכתה לקרוא. למחרת שמחת תורה, פונו כל תושבי היישוב שלומי השוכן במרחק של מאות מטרים בלבד מגדר הגבול עם לבנון, ופוזרו בין יישובים ומוסדות חינוך בכל הארץ.
בשבוע שעבר נכנסה ללחימה קרקעית בלבנון גם אוגדה 146, אוגדת המפץ, ותחתיה חטיבות המילואים 'כרמלי' של יוצאי גולני וחטיבת השיריון 205. לפני שנכנסו ללבנון, התכנסו החיילים מגדוד 22 של כרמלי בבית הספר בשלומי ושם פגשו את המשימה היתומה של המורה זהבה, בדיוק ב-ז' תשרי תשפ"ה.
קמ"ן הגדוד, רס"ן (מיל') תמיר, מיד ניגש למשימה ושלף דף מחברת מקלסר המשימות הצבאי, אך הפעם עבור מטרה אזרחית לחלוטין: תמיר עבר בין החיילים וביקש מהם להשלים את המשימה ולבחור בפסוק או משפט אחד מתוך תפילת נעילה, אליו הם מתחברים באופן מיוחד בימים אלו. בין המשפטים שנבחרו היה: "העיר הקודש והמחוזות, היו לחרפה ולביזות..."; "והשב שבות אהלי יעקב והושיענו למען שמך"; "וכל הרשעה כולה כעשן תכלה"; "וישא אברהם עיניו וירא את המקום מרחוק.."; "ישראל נושע בה' בתשועת עולמים, גם היום יוושעו מפיך שוכן מרומים"; וכמובן גם "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", ו"לשנה הבאה בירושלים הבנויה!"
התשובות שהחיילים ענו במקום התלמידים
לאחר שאסף את המשפטים שבחרו הלוחמים, הצליח תמיר להשיג את הטלפון של המורה ושלח לה את הדף עם הפסוקים שנבחרו וכתב לה כך: "חשבנו על המורה חוה, שכתבה את זה. האם את מלמדת עכשיו? איפה את גרה עכשיו? האם את בקשר עם התלמידים שלך? האם יש תלמיד שעשה את המשימה שכתבת בצד השני של הלוח? כמה תלמידים שלך מצליחים ללמוד במצב האבסורדי הזה? מתי תשובי ללמד בכיתה הזאת?
"המורה חוה היקרה, נעשה הכל כדי שתוכלי כבר לשוב ולכתוב משימות לתלמידים על הלוח הזה. שנה אחרי, החלטנו להתכונן לתפילת נעילה בצבא ולעשות את המטלה שכתבת לתלמידים שלך. גמר חתימה טובה ובשורות טובות – לוחמי וקציני גדוד 22, חטיבת כרמלי".
תוך דקות קיבל תמיר תשובה: "ריגשת אותי כל כך", כתבה המורה חוה לקצין, וניסתה לענות לו על השאלות הפתוחות ששאל: "הכיתה הייתה כיתה ו'. למדנו עד חנוכה מרחוק ואז כל ילד השתלב בבית ספר ליד מקום מגוריו הזמני. היינו בקשר כל השנה בזום ועכשיו התלמידים עלו לחטיבת הביניים ושוב הם לומדים מחוץ לישוב. תקופה הזויה".
המורה לא שכחה גם 'לחלק ציונים' לתלמידים-לוחמים והוסיפה: "עשיתם עבודה נהדרת. כתבתם דברים מעמיקים וחשובים, תודה לכם על שאתם שומרים ומגינים עלינו. מי ייתן ותחזרו לבתיכם בשלום ונדע שלווה ורוגע. גמר חתימה טובה".
סיגל, מנהלת בית הספר שהתוודעה לסיפור, כתבה גם היא לחיילי המילואים של כרמלי: "חברים אהובים ויקרים לנו מאוד, מבלי לדעת עשיתם מעשה גדול ובעל משמעות עצומה... הכיתה בה אכלתם את ארוחת הערב היא כיתתה של המורה חוה, אך את המשימה נתנה לתלמידים המורה זהבה שלימדה אותם תנ"ך. המורה זהבה פרשה השנה לגמלאות ואתם סגרתם עבורה מעגל. הענקתם לה מתנת פרישה מופלאה וריכזתם עבורה את תשובותיהם של 'התלמידים באשר הם'. לאור העובדה שלא חזרנו לבית הספר לאחר החופשה, המורה זהבה לא ראתה את תשובות התלמידים ואתם שלחתם לה מזכרת שתישאר עימה לעד".