לאחר השבת נציין את אחד הימים הקשים והטעונים ביותר בלוח השנה היהודי – יום ט' באב, אשר הפך בשנים האחרונות לסמן ואבן דרך משמעותי בחברה כולה. ביום זה כידוע, אנו כואבים ומבכים את הפילוג ואת שנאת החינם שהיו בעם ישראל, אותו פילוג אשר הוביל אותנו לחורבן הבית לפני כאלפיים שנה.
המקום הראשון שנזכר מושג זה של 'שנאת חינם', מופיע בתלמוד במסכת יומא, שם נאמר כי בית המקדש השני חרב רק בשל שנאת חינם שהייתה באותו דור, על אף שהקפידו על קיום שאר המצוות: "מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם". הסיפור הידוע של קמצא ובר קמצא במסכת גיטין, בה אדם שהוזמן בטעות לאירוע של שונאו, סולק משם בבושת פנים, אף שביקש לשלם את כל הוצאות האירוע, ממחיש עד כמה מצב זה של שנאה אשר אין לה כל הצדקה, היה נפוץ באותה תקופה.
כשאנחנו פותחים היום את ערוצי התקשורת השונים, ואפילו יותר מזה, את הרשתות החברתיות - הפייסבוק והטוויטר, אי אפשר שלא לחוש את הפילוג והשיסוי הקיימים גם בימים אלה בתוך החברה הישראלית ממש על סיפה של מלחמת אחים. יש דתיים וחילונים, ימנים ושמאלנים, חרדים, תל אביבים, ביביסטים, פאשיסטים ומה לא... כמעט כל אחד מגדיר את עצמו בתוך מגירות וקבוצות חברתיות, וחמור מכך – מגדיר את 'מי הוא לא'. את מי צריך לשנוא, לתקוף, להשמיץ ולפגוע.
73 שנה לאחר הכרזת העצמאות וקיבוץ הגלויות בישראל הריבונית, מדינת ישראל מפולגת יותר מתמיד, אבל התרופה לא נמצאת בחוץ, אלא בידיים שלנו. את החיסון לקורונה כולנו מכירים והתחסנו אליו. עכשיו גם הילדים היותר צעירים, מצטרפים למאבק ולמניעת ההפצה ומתחסנים ברוך ה'. אבל לנגיף הפילוג והשנאה עוד לא מצאנו תרופה או חיסון.
התחושה אצל רבים היא כי עם ישראל נמצא על סף פיצוץ כשהוא מפוצל לשני גושים שלעולם כבר לא יוכלו לשתף פעולה ולהתאחד. על כל אחד ואחת מאיתנו לזכור כי 'אנשים אחים אנחנו'. עם ישראל לכתחילה הוא עם אחד, נשמה אחת המחולקת לגופים רבים. עלינו החובה לפעול באופן אקטיבי ליצירת החיבור ולקבלת האחר מתוך הבנה לצרכיו, מצוקותיו ורצונותיו. על כל אחד ואחד מאיתנו, באופן אישי, מוטלת החובה להפסיק את שיח ה'אנחנו והם, ולראות באחר – חלק ממני.
הרב קוק כתב בספרו אורות הקודש: "ואם נחרבנו ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות והעולם עמנו יבנה על ידי אהבת חינם". רק כאשר נזכור, שלכולנו מטרה אחת משותפת ובני עם אחד אנחנו, נוכל אז לתקן את השבר הגדול של חורבן הבית ושנאת החינם מתוך אהבה חינם ולדעת שהנחנו אבן, ובנינו שורה נוספת, בדרך לבניין ירושלים.