לפני 30 שנה, בשיחה שקיימתי עם רחבעם זאבי הי"ד, הוא סיפר לי על סיפורו האישי במבצע 'דני' במלחמת העצמאות, בו שוחרר איזור שפלת יהודה, ובמרכזו הערים לוד ורמלה (החלק השני של המבצע, שיחרור לטרון ורמאללה, לא בוצע כזכור). גנדי, לימים אלוף בצה"ל ושר בממשלה, שימש כקצין הסיור של חטיבת יפתח-פלמ"ח עליה פיקד יגאל אלון ז"ל. וכך סיפר לי גנדי: "במסגרת 'מבצע דני' נתבקשתי באחד הימים של חודש תמוז תש"ח לפוצץ גשר בדרך לכפר מידיה, מעל ואדי נאטוף. החלטתי לצאת לסיור מוקדם עם עוד סייר מאנשי. קצין התרבות של הפלמ"ח יוסקה אמוראי שמע על הסיור שלנו וכיוון שנמאס לו לשבת באפס מעשה במפקדה ביקש להצטרף אלינו. יצאנו שלושתנו לדרך, ב-17 ביולי 1948, י' בתמוז תש"ח.
"בהיותנו בדרכנו חזרה עברנו לא הרחק מהכפר הערבי מידיה, ששימר בשמו את השם העתיק מודיעין. לפי מה שידענו אמור היה הכפר להיות ריק מאדם, כשלפתע נפתחה עלינו אש רובים מתוכו. היינו בדילמה מה לעשות. אם היינו מסתלקים בחזרה צפונה, הרי היינו מתרחקים מקו כוחותינו ונכנסים שוב לעומק השטח שבין הכוחות הלוחמים, או אולי נופלים לידי כוח סיור של הלגיון הירדני. האפשרות השניה היתה להסתער קדימה לעבר הכפר ולתפוש אחיזה בשטח הבנוי, עד שנצליח להתחמק או עד שיבוא החורף. בחרנו באפשרות השניה והסתערנו".
שלושה לוחמים בודדים מסתערים על כפר שלם? – שאלתי אותו.
"היום אני יודע שבמעשה הזה היה משום טירוף", השיב גנדי. "שלושה רובאים - סייר, קצין תרבות וקצין סיירים עם מאה כדורים ושני רימונים לכל אחד - מסתערים על כפר ערבי שיש בו כוח בלתי מוגדר ולא ידוע. אבל עובדה היא שהערבים בכפר נדהמו מהחוצפה שלנו. ייתכן שהם חשבו שאנחנו מהווים את חודו של כוח גדול יותר. אלו היו מן הסתם כפריים שבאו ליטול חפצים מבתיהם. תפסנו בית גבוה וירינו מכל החלונות והדלתות כדי ליצור תדמית של כוח גדול ועוצמת אש רבה. הערבים נמלטו לחורשות הזיתים ולא שבו עוד.
"אחרי שחלף זמן מה בשקט, החלטנו שמוטב שגם אנחנו נסתלק משם לפני שהערבים יחזרו בכוח גדול יותר ואנחנו נסתבך בקרב מיותר. מה עוד שחיכתה לנו משימת הלילה של פיצוץ הגשר. בדרך חזרה שאלתי את חברי אם הם יודעים שהם כבשו את כפר המכבים מודיעין. הם חשבוני למהתל.
"שבנו לברפיליה, הכפר הערבי שנכבש זה עתה ובו ישבה מפקדת החטיבה (כיום שכונה בתוך היישוב מודיעין – ח.ה.). דיווחתי לדן לנר על הקורות אותנו ובדו"ח של מטה חטיבת יפתח-פלמ"ח למטה 'מבצע דני' נמסר גם על כיבוש הכפר מידיה". עד כאן סיפורו של גנדי.
הדיווח הזה מסתבר, היה מוקדם מדי. כאשר סומן קו הגבול אחרי המלחמה נשאר הכפר מידיה בתחום ממלכת ירדן.
"מדוע זה קרה?" שאלתי את גנדי.
"אנחנו חזרנו לברפיליה. שום כוח לא בא אחרינו. הכפר נשאר בתחום ירדן", סיפר גנדי. כיום הוא נמצא באחריות אזרחית של הרשות הפלשתינית, כשטח B.
אבל הדיווח על 'כיבוש' הכפר, מסתבר, עשה את שלו. "בהפוגה השניה של מלמת השחרור היה בתל-אביב המצעד הצבאי הראשון", סיים גנדי את סיפורו. "שמעתי ברדיו את נאומו של ראש-הממשלה ושר-הבטחון דוד בן-גוריון מונה את הישגי צה"ל כשלפתע הזכיר כי 'הגענו למולדת החשמונאים במודיעין'. הבנתי שהוא מדבר על הפטרול שלי ותמהתי רק אם הוא יודע שהגענו לשם לגמרי לא בכוונה".
'קברי המכבים' אינם קברי המכבים
האם הכפר מידיה הוא אכן מודיעין של מתתיהו? מספר המכבים נראה שהזיהוי בהחלט מתאים, במיקומו בשפלה הפנימית. בספר מכבים א' (י"ג 30-25) נכתב: "וישלח שמעון ויקח את עצמות יונתן אחיו ויקבר אותו במודיעין עיר אבותיו... ויבן שמעון על קבר אביו ואֶחָיו ויגבַּהּ אותו למראה באבן גזית מאחור ומפנים. ויקם שבע פירמידות אחת לעומת אחת לאביו ולאמו ולארבעת אחיו. ולהם עשה מכונות (בסיסים) ויקיפם בעמודים גדולים ויעש על העמודים חליפות מלחמה לשם עולם ועל יד החליפות פיתוחי אניות למען יֵרָאו לכל יורדי הים. זה הקבר אשר עשה במודיעין עד היום הזה". הביטוי "למען ייראו לכל יורדי הים" מסביר שמדובר במקום שנמצא בטווח ראיה מהים. זה יכול גם להתאים למקום נישא בשפלה הפנימית, כמו חורבת הגרדי ליד הכפר מידיה.
בספר 'אונומסטיקון' של הנזיר מקיסריה אוסביוס מהמאה הרביעית לספירה, שבו רשימה אלפביתית של שמות מקומות בארץ ומהווה עד היום מקור אמין לזיהוי אתרים בארץ ישראל, נכתב בערך מודיעין: "מודיעין כפר אצל דיוספוליס (לוד) משם היו המכבים, גם את מצבתם מראים עד היום". כלומר: בתקופה הרומית, 500 שנה אחרי החשמונאים, ידעו להצביע על מודיעין וקברי המכבים באיזור הקרוב ללוד.
על עובדה אחת אין מחלוקת: האתר המכונה כיום 'קברי המכבים', שנקרא בפי ערביי המקום 'קובור אל יהוד' (קברי היהודים) הוא בוודאות לא קברי המכבים. זוהי דוגמה איך מיתוס מקרי הופך לעובדה. בשנת 1909 יצאו תלמידי גימנסיה הרצליה מתל אביב לטיול חנוכה באזור מודיעין העתיקה. הם הגיעו לכפר מידיה שכאמור מזוהה עם העיר העתיקה מודיעים. שפירושו קברי היהודים המצויים באזור. הילדים פגשו רועה ערבי שעבר במקום וביקשו ממנו להראות להם היכן נמצאים 'קברי היהודים'. הרועה הצביע אל עבר גבעה נמוכה שבה בורות חפורים בסלע הטבעי.
לנגד עיני תלמידי הגימנסיה נגלו שתי שורות של תשעה קברים חפורים בסלע באורך המתאים לאדם בוגר ומערת קבורה קטנה. כל אחד מהקברים הכיל בתחתיתו שני פירים נוספים. הילדים הדליקו לפידים לציון חג החנוכה וכינו את המקום 'קברות המכבים'. הטיול הפך למסורת ומדי שנה הגיעו תלמידי התיכון לטקס הדלקת המשואות במודיעין. בשנת 1945 קבעה 'מכבי' העולמית את האתר כנקודת הזינוק ל'מירוץ הלפיד' בחנוכה, מנהג שממשיכים בו עד היום. עם השנים הפך המקום לסמל של גבורה והוצבה בו אנדרטת לזכר הנופלים במלחמת השחרור מעוצבת בצורת שמונה משולשים המסמלים שלהבות אש.
אלא שהקברים הללו, על כך אין ויכוח, לפי צורתם ומבנם, הם מתקופה מאוחרת יותר לתקופת החשמונאים, קברים רומיים-ביזנטיים.
הנצרות הקדומה זיהתה שמדובר באתר קדוש
לא הרחק מאתר זה, כ-800 מטרים משם, נמצא אתר הנקרא 'חורבת הגרדי'. החוקר הצרפתי ויקטור גרן שחפר באזור בשנת 1870 התמקד במבנה במקום, מבנה אבן בעל תקרה קמורה שמתוארך, על פי דעת החוקרים, למאות הרביעית עד השביעית לספירה. במרכזו של המבנה נמצא קבר שהמסורת הערבית משייכת לשיח' גרבאווי. האתר זכה לכינוי 'הגרדי' על שם יוחנן, בכור בניו של מתתיהו החשמונאי.
בחודש ספטמבר 2006 נערכו במקום פעולות ניקוי וחישוף חלקיים של פני השטח. העבודות, מטעם רשות העתיקות, נוהלו על ידי הארכיאולוג עמית ראם, תושב העיר מודיעין, כיום ארכיאולוג מחוז ירושלים ואז ארכיאולוג מחוז מרכז. "עם כניסתי לתפקיד ובמשך תפקידי, האתר הזה משך אותי", סיפר השבוע ראם בשיחה עם 'מצב הרוח'. "זה הפך להיות יעד אישי שלי, לחפור את המקום".
ראם ביקש לאושש או להפריך מסקנות של ארכיאולוגים שחפרו במקום במאה ה-19, כמו החוקרים הצרפתיים ויקטור גרן שחפר באזור בשנת 1870 ושארל קלרמון-גאנו, שחקר את המבנה ב-1874, שזיהו את המקום כקברי המכבים.
בדו"ח מסכם של החפירה כתב ראם, כי "איכות בנייתו וגודלו של מבנה הקבר אינם שכיחים באדריכלות הקדומה ובטיפוסי הקברים הידועים במודיעין ובסביבתה, ומעידים על חשיבותו. שרידיו יכולים להעיד כי לפנינו בית קבר הבנוי בפאר רב על פי מיטב המסורת היהודית (קבר חצוב באבן, נחלת אבות שבה נעשו שינויים במרוצת הדורות), ההלניסטית (קבר בנוי ובו אכסדרות ועיטורים אדריכליים) והמצרית (ייתכן שהיה מקורה בפירמידות המציינות את 'הנפש'). באתר נחשף מבנה קבר גדול אשר במרכזו חדר קבורה מפואר.
"בנייתו של קבר שייח' סמוך לשרידי המבנה מעידה כי האתר התקדש גם בעיני המוסלמים", מציין ראם. "מקבץ השמות אל-מידיה, אל-קלעה, קובור אל-יהוד ושייח' גרבאווי סביב הרכס ממערב לנחל מודיעין, מחזקים את הסברה כי זהו האזור של מודיעין הקדומה ושל קברי המכבים. ממדי האתר, תוכניתו, מיקומו, טיב בנייתו והפרטים האדריכליים המשולבים בו, עונים בנקל על תיאורי הקבר המופיעים בספר המכבים ואצל יוסף בן מתתיהו".
לפני 5 שנים שוב נערכו חפירות במקום. "הפעם עבדנו על בסיס מתנדבים, וכולם נדבקו לרוח המקום", סיפר השבוע עמית ראם. "הפעם חפרנו במלואו את חדר הקבורה שנחפר בידי הארכיאולוגים הצרפתים, וגם מצפון לו חלקים שלא נחפרו. מצאנו שם את חדר המבוא לחדר הקבורה. מהנתונים הארכיאולוגים הגעתי למסקנה שזהו מבנה מפואר וחריג בנוף הארכיאולוגי של גבעות מודיעין, חריג גם במובן של מבני הקבורה. משמע שמי שקבור שם הם דמויות של ספק קדושים או אנשים חשובים".
מאיזו תקופה?
"המקום מתוארך לתקופה הביזנטית. אנו יודעים ממקורות עתיקים מהתקופה הביזנטית, כמו מפת מידבא, שזהו איזור מודיעין. קברי המקבים מוזכרים שם. כלומר בתקופה הביזנטית ידעו איפה הם. לכן - זו דעתי האישית - זה בסבירות גבוהה האתר שבו הנצרות הקדומה בתקופה הביזאנטית זיהתה את קברות המכבים.
"גם הנצרות הקדומה כנראה נמשכה לכאן כי היתה מסורת היסטורית למקום. לכן יש שאלה האם המבנה הזה לא היה משהו קדום לתקופה הביזאנטית. קשה להוכיח את זה. אין לי כרגע הוכחות שהיה שם משהו ברור מהתקופה החשמונאית, כי הבניה הביזאנטית התלבשה על הבניה הקדומה, כנראה החשמונאית. שם מיצינו את החפירה. אולי הרחבת החפירה לאיזורים הסמוכים לחצר הקבר, תאפשר זיהוי ברור יותר".
האם הממצאים הללו מתיישבים עם התיאור של ספר החשמונאים, שהמקום היה נראה 'לכל יורדי הים'?
ראם: "מצאנו שם מערת קבורה, מערת קשתות, שבדפנות שלה יש מעין שקתות או דמויי אמבטיה, שבתוכם שמו את המתים. זו טכניקה שאנו מכירים עוד מימי הבית הראשון, מימי הבית השני התקופה החשמונאית, שלהי הבית השני, וגם מהתקופה הביזאנטית. כלומר השלב הראשון בחורבת הגרדי מתאים לתקופות אלו. זה עבר הסבה במהלכה גדמו את תקרת המערה ובנו 4 אומנות אדירות וקירות היקפיים, שהחזיקו עוד קומה מעליה. אולי זו עוד קומת קבורה. ולכן ברור שהמקום הזה היה מאד בולט על סביבותיו, משהו בסגנון של יד אבשלום בירושלים. השינוי נעשה בתקופה הביזאנטית, אבל הוא בנוי על משהו קדום. עשיתי חישוב מהגובה המשוער של הקומה השניה, וראיתי שיש ממנה קו ראות לים.
"הערבים קראו לכל האיזור אל-קלעה - המצודה. לידו יש קבר שייח' – שייח' גרבאווי. למה לקבוע שם קבר שייח? כנראה בגלל שיש שם גלגול של קדושה. כל זה לא עדות ארכיאולוגית ודאית, אבל זה נדבך בסיפור המקום".
מי שאימצו ללא עוררין את ההנחה שזהו קברו של מתתיהו החשמונאי היו כמה מחסידי ברסלב, שלפני מספר שנים הציבו במקום מצבת אבן דמויית מצבה צבאית, ועליה נכתב 'מתתיהו הכהן'.
"מן המודיעים לירושלים חמשה עשר מילין"
מי שחולק על הזיהוי הזה הוא איש ידיעת הארץ זאב ארליך, המכונה ז'אבו. לדבריו, המיקום לא מסתדר עם המקורות היהודיים. "מודיעין נזכרת במשנה פעמיים ככינוי לקצה התחום הרחב של ירושלים", אומר ארליך. "במסכת פסחים (ט', ב') נאמר: "איזו היא דרך רחוקה (שמי שנמצא חוצה לה פטור מפסח ראשון ועושה פסח שני)? מן המודיעים ולחוץ וכמידתה לכל רוח, דברי ר' עקיבא". ובמסכת חגיגה (ג', ה') נאמר: "מן המודיעית ולפנים נאמנים על כלי חרס", כלומר ממודיעין ולפנים אפשר לקנות כלי חרס מכל אדם אף אם הוא עם הארץ, וסומכים על כך שהם טהורים, כדי לאפשר לכל ישראל לחגוג ביחד את הרגלים בירושלים. אם כן, זה הגבול של ירושלים. במסכת פסחים (צ"ג:) אומר עולא, אמורא ארץ-ישראלי: "מן המודיעים לירושלים חמשה עשר מילין".
"לפי המקורות הללו", אומר ארליך, "המרחק חמישה עשר מיל הוא קטן בהרבה מן המרחק שמירושלים ועד מודיעין שבגבול שפלת לוד. כך שלא הגיוני שמודיעין נמצאת במידיה. נכון שזה מה שכתב אובסביוס, אבל אם יש לי מקור נוצרי מול המשנה שלנו, אני מעדיף את המשנה".
שכנו של ארליך בעפרה, פרופ' יואל אליצור, מצליח להתגבר על הסתירה, בספרו 'מקום בפרשה'. בפרק על מודיעין הוא מציין: "בניגוד למקובל על ראשונים ואחרונים ואף חוקרי תלמוד, לעניות דעתי לא היה לחז"ל מיל מיוחד משלהם, ובכל מקום שהם מזכירים שיעור מיל, כוונתם למיל הרומאי. זהו נושא עמוק שמצריך דיון ארוך ואין כאן המקום להרחיב בו. במסגרת הנוכחית אומר רק שבעיקרו של דבר 'מיל' הוא שם עצם רומאי (לטינית mille = 'אלף'), אלף צעדים כפולים, והרומאים ששלטו בארץ מיקמו אבני מיל לאורך הדרכים הראשיות בארץ, על כן יש להניח שהמיל שלהם הוא המיל שגם חז"ל דיברו עליו.
"ואם אנחנו מודדים את המיל במידותיו של המיל הרומאי, שהן בין 1,400 ל-1,500 מטרים, הרי שעשרים מיל רומאי הם 28 עד 30 ק"מ. זהו באמת המרחק מירושלים למודיעין שאנחנו מכירים. זה לפי דעתי הפתרון הנאות לסתירה בין המקורות", מסכם יואל אליצור.
סיפורה של הפלוגה הדתית
נחזור מתקופת החשמונאים למבצע דני איתו פתחנו.
ב-20 ביולי 1948 הצליח מחלקה מחטיבת קרייתי להשתלט על חורבת ג'רבאווי – שמה הערבי של חורבת הגרדי – ללא קרב. הירדנים זעמו על מה שנראה להם כהפרת ההפוגה הראשונה, ופתחו באש רובים ומקלעים מכיוון נעלין. בהמשך ניסו לתקוף את המקום. כוחותינו הדפו את ההתקפה. במקום נקבע משלט 219 מול הלגיון הירדני.
בבוקרו של כ' באלול תש"ח, 24 בספטמבר 1948, תקף הליגיון הירדני במפתיע את המשלט תחת אש תותחים ומקלעים. תוך זמן קצר החלה הסתערות על המשלט. הכוח שהיה במקום, רובם אנשים מבוגרים וחסרי ניסיון לחימה, לא הצליח לעמוד מול ההתקפה הירדנית, בעיקר עקב ריבוי הנפגעים, ונסוג מהמקום. רק בשעות הצהרים הגיעה תגבורת של חטיבת קרייתי וכבשה את המשלט. במקום נמצאו גופות הלוחמים שחוללו על ידי תושבי מידיא. בקרב נהרגו 23 לוחמים, בתוכם שניים הנעדרים שנעדרים עד היום - יעקב (לדיסלב) בטלהיים, ישראל (קרל) גליקזם.
כ"ג נופלי משלט 219 היו אנשי הגדוד הדתי של חטיבת קרייתי. חלקם עזבו אחריהם משפחות ונשים בהריון והתגייסו למלחמה על הקמת המדינה.
רק אחרי 30 שנה, בחודש טבת תש"ם, דצמבר 1979, הוקמה לזכרם אנדרטה קטנה בחורבת הגרדי, סמוך למבנה המזוהה אצל רבים כקבר החשמונאים. לפני 8 שנים נופצה האנדרטה באופן מוחלט, כנראה בידי תושבי הכפר מידיה. שברי האבן ועליהם שמות חללי הקרב פוזרו בשטח. הנחושת שבה נכתבו השמות על האבן נותרה על השברים, כך שלא מדובר בשודדי מתכות אלא פשע לאומני של אוייבי המדינה.