זה היה פיגוע התופת הגדול ביותר בתולדות היישוב היהודי - 3 חודשים בלבד לפני הקמת המדינה.
ב-22 בפברואר 1948 הרעיד את רחוב בן יהודה בירושלים פיצוץ אדיר. רבע שעה קודם לכן הגיעו למחסום של משמר העם בשכונת רוממה 3 משאיות נהוגות בידי חיילים בריטים כשהן מלוות בשריונית של הצבא הבריטי. הן יצאו מהכפר עמואס שם הועמסו בחומרי נפץ.
השומרים במחסום שאלו לפשר השיירה והחיילים הבריטים ענו שהמשאיות מעבירות פסולת ל"מחנה אלנבי" הסמוך וסירבו לאפשר בדיקה. "אמרתי שהכל בסדר - לא ארשה שתערוך בדיקה! אני אחראי לשיירה - סמרטוט יהודי עלוב, תן לעבור!", צעק אחד מהם לעבר השומר ההמום שנאלץ לאפשר להם לעבור - ולא לפני שתיעד את מספר השריונית (579) והשעה (6:15) כי רצה לדווח לשלטונות המנדט על גסות הרוח.
כשהשיירה הגיעה לרחוב בן-יהודה פינת רחוב בן הלל, נהגי המשאיות נטשו את הרכבים והחלו יורים לכל עבר. לאחר מכן הם נמלטו לרכב המשורין שנגנב קודם לכן מהצבא הבריטי. שלמה (נג'י) אוסי, שהיה שומר לילה באחד החניונים ברחוב, התעשת מהר. הוא נזכר בפיצוץ שהיה בירושלים בתחילת אותו חודש, כאשר משאית עם חומר נפץ התפוצצה ברחוב הסולל (כיום רחוב החבצלת) ליד בניין מערכת העיתון פלסטיין פוסט, רץ לאמצע הרחוב וצרח בקול כדי להזהיר את דיירי הרחוב הישנים.
שניות לאחר מכן אירע הפיצוץ, שהרס שורה של מבנים ברחוב וביניהם מלון אטלנטיק, מלון אמדורסקי - שבהם התאכסנו פליטים משכונת תלפיות, מלווי שיירות מטעם הפלמ"ח ומפונים מהפיגוע ברחוב הסולל - בית בנק קופת עם ובית נוסף. ההדף גרם בנוסף להרס של קולנוע אוריון וחנות ספרים גדולה ולזכוכיות שנופצו בשכונות רחביה, גאולה, מקור ברוך ומחנה יהודה.
ממשלת בריטניה התנערה, הלח"י תקף חיילים בריטים
בפיגוע נרצחו 58 בני אדם – 56 מהם יהודים. 49 מהם נמצאו מתים בתוך ההריסות. 9 נוספים הלכו לעולמם מאוחר יותר. 38 נפצעו.
מאחורי הפיגוע עמד המופתי של ירושלים עבד אל-קאדר אל-חוסייני, שגייס לשם כך חיילים שערקו מהצבא הבריטי ועשו שימוש בכלי רכב ובנשק שגנבו – בתמורה לבצע כסף.
את האחריות לפיצוץ לקח הסניף הארץ-ישראלי של "הליגה הבריטית" (הפשיסטית). בהודעה רשמית מטעמם נמסר כי: "נשבענו שבועה קדושה לצאת למסע צלב נגד היהודים...אנחנו נסיים את מפעל היטלר. חיילים ושוטרים בריטיים, כולנו נצטרף למלחמה זו - החל מנציגיה הבכירים ביותר של האימפריה הבריטית, עד לצנועים ביותר".
ממשלת בריטניה התנערה מהפיגוע, אולם לא היה בכך בכדי לשכך את הכאב.
בתום השבעה, תקפו אנשי לח"י רכבת שעליה היו חיילים בריטים. 28 חיילים נהרגו. בתגובה, פשטו הבריטים על בית חרושת היוצק בפאתי תל-אביב ששימש את לוחמי 'ההגנה' והסגירו אותם לידי הערבים. 10 מהם נרצחו. על הפעולה פיקד קצין בריטי שלא הפסיק לצרוח "רציתם מלחמה, בבקשה - דמכם יישפך".
יהי זכר ההרוגים כולם ברוך!